כל אדם בעל חזות יהודית העולה להר הבית נתקל מיד במכלול חוקים בלתי חוקיים ובלתי כתובים המפלים אותו לרעה מכל אומה ולשון, שאם לא יציית להם יפונה מן ההר בכוח וגם יורחק אחר כך למשך תקופה ארוכה או קצרה. לפעמים גם יטורטר בדרישה לפגוש במפקד משטרה פלוני, שבמקרה בדיוק לא יהיה פנוי ויהיה צורך להמתין לו או לבוא שוב לחפשו. על פי רוב לא יורשע בפלילים ולא יובא בפני שופט, כי גם מערכת משפט שאינה ידידותית לשוחרי הר הבית לא תצליח למצוא סעיף משפטי מתאים להרשעתו.
עולי הר הבית המסורים, שחלקם מקפידים לעלות להר בכל בוקר ובכל מזג אוויר, חושקים את שפתותיהם ומצאו את הדרכים להמתיק את הגלולה. מתוך התמדה עיקשת הם הצליחו להגיע לנוכחות יהודית קבועה יותר מזו של המוסלמים, ואף לקיום תפילה שקטה בציבור בתוך ההר.
מאחורי התקנות המוזרות והבלתי כתובות בהר הבית עומדות לדעתי שתי מושכלות יסוד בתפקודה של מדינת ישראל. האחת היא התפיסה ה"ביטחוניסטית" החילונית, החושבת על אינטרסים ומחירים ומזלזלת בקשרים לאומיים, היסטוריים ורגשיים. האחרת היא האמונה ברעיון "מניעת הסלמה" מול האויב הערבי, לאמור: אנחנו לא נעצבן אותם ונקווה שגם הם ישאירו את השד בבקבוק. אם ננמיך פרופיל מולם, בודאי גם הם ינמיכו פרופיל מולנו.
במציאות הגלות, כפיפותם של יהודים למוסלמים התבטאה בהשפלה. תשלום מס הגולגולת היה מלווה במכת שוט. היו מלבושים מיוחדים ליהודים. הייתה חובה לפנות את הדרך למוסלמי ברחוב
הרעיון הזה מעולם לא צלח, ובפרעות תשפ"א ואחר כך בזוועות תשפ"ד התנפץ ברעש גדול. פעם אחר פעם התברר שההפך הוא הנכון – דווקא כשלוחצים את האויבים הם מנמיכים פרופיל, וכשמתרחקים ונותנים להם לנהל את ענייניהם, רצחנותם גוברת.
לאחר ההקדמה הזאת, אני מבקש לפנות אל חבריי עולי ההר הדבקים בהר בכל מצב, ולהצביע על נקודה חשובה שייתכן שלא שמתם לב למשמעותה.
כשאתם נכנסים למתחם הכניסה של ההר (שבזכות פעילותכם הוא היום מקום מזמין וידידותי), מקבל את פניכם בדרך כלל קצין משטרה יהודי המדקלם בפניכם את ההנחיות. לעומת זאת, בתוך ההר, השוטר האחראי תמיד אינו יהודי. הוא מלווה בשוטרים ושוטרות מבני ישראל, אבל הוא האחראי. לעיתים הוא מקפיד לאכוף איזו הוראה תמוהה, כגון "אל תתנועע", או "אל תרים חתיכת נייר מן הרצפה".
למה זה כך? הנה ההסבר שלי: לפי חוקי האסלאם, היהודים (וגם הנוצרים) הם "אַהְל אל־דִ'מַּה" – בני חסות. השלטון האסלאמי מוכן לאפשר להם לחיות את חייהם ולקיים את דתם בתנאי שיהיו כפופים למוסלמים. לשם כך הם משלמים מדי שנה גִ'זְיַה – מס גולגולת נכבד כנגד כל אחד מהם.
במציאות הגלות בארצות האסלאם, כפיפותם של יהודים למוסלמים התבטאה בהשפלה. היו זמנים ומקומות בעבר שבהם תשלום מס הגולגולת היה מלווה בקבלת מכת שוט. היו מלבושים מיוחדים ליהודים. הייתה חובה לפנות את הדרך למוסלמי ברחוב. הרב יוסף קאפח זצ"ל כותב שבצנעא נהגו לעשות חופה עם בוקר באור ראשון, כדי לא להרגיז את הערבים.
קיומה של מדינת ישראל, שיהודים שולטים בה, הוא משבר גדול למוסלמים. לעיתים קרובות הם מנצלים את תמימות היהודים, את אמונתם בשוויון ואת כמיהתם לשקט, כדי לשקם מבחינתם במידת האפשר את היחסים ש"צריכים להיות" בין יהודים למוסלמים. אפשר לראות זאת במגוון תחומים, אבל אני אתמקד כאן בהר הבית.
לתדהמתם פגשו הערבים – מיד אחרי מלחמת ששת הימים – ממשלה ישראלית ושר ביטחון (משה דיין), שלא רוצים את הר הבית ("הוותיקן הזה"), ונותנים את מפתחותיו לווקְף. הם קפצו על כך בשמחה רבה. בתחילה, לאסוננו, כמעט כל העולים להר מישראל היו חילונים השותפים לתפיסה הממשלתית ורואים בהר אתר מוסלמי. המעטים מקבוצת נאמני הר הבית לא הורשו להיכנס להר. עם הזמן נפתחו הלבבות, ויהודים שוחרי קדושת המקום התחילו להתרבות. בראשונה הוכנסו היהודים אחד־אחד או שניים־שניים, ולכל אחד מהם הוצמדו אנשי וַקְף ששמרו את צעדיהם ואת שפתותיהם. בראשית המאה ה־21 זכו המוסלמים לממשלה ישראלית שהרחיקה את היהודים מההר לגמרי במשך שלוש שנים. אחר כך זכינו אנחנו להחלטה ממשלתית לפתוח את ההר לקבוצות יהודיות ולהרחקת מפקחי הווקף מעולי ההר היהודים. הניסיון לסלקנו בידי מֻרַאבִּטוּן ומֻרַאבִּטַאת ובהתנקשות ביהודה גליק נכשל בזכות שרי ממשלה שהתעשתו ופעלו פעולה לאומית נבונה ואמיצה, ובזכות נחישות העולים עצמם.
לפי הניתוח שלי למציאות העכשווית, אני משער שבשלב הזה באו ממשלת ירדן או הרשות הפלסטינית בבקשה צנועה: ממילא יש לכם במשטרת ירושלים שוטרים ישראלים מוסלמים. יש לנו בקשה קטנה, שבכל פעם שיהודים עולים להר יפקח עליהם – מטעמכם! – שוטר מוסלמי או דרוזי (שהרי הדת הדרוזית התפלגה מהאסלאם).
איך הגיבו הממשלה והמשטרה להצעה הזאת, שאני מעלה בהשערתי? לשיטתם, הרי זו הצעה מצוינת. השליטה היא של משטרת ישראל, וההצעה טובה לכל הצדדים, תואמת את ה"אינטרס" של כל הצדדים, והעיקר – יהיה שקט. זה גם הולם את רעיון השוויון: מבחינתנו כל ישראלי הוא ישראלי, ללא הבדל דת, גזע ומין.
יש לי אסוציאציה תנ"כית: אדוניהו בן־חגית המבקש מבת שבע שתסדר לו פרוטקציה אצל המלך הצעיר שלמה, שזה עתה הומלך. "ותבוא בת שבע אל המלך שלמה… ותאמר: שאלה אחת קטנה אנוכי שואלת מאיתך… יותן את אבישג השונמית לאדוניהו אחיך לאישה". המלך החכם קלט את העניין, "ויאמר לאמו: ולמה את שואלת את אבישג השונמית לאדוניהו, ושאלי לו את המלוכה!"
אין לי כרגע הצעה איך להתמודד עם הבעיה, אבל ידיעתה וההכרה בה הן התחלת הדרך לפתרון.
