הבחירות המקומיות בישראל כבר מזמן אינן מראה מוצלחת המאפשרת להבין דרכה מגמות משמעותיות בנוגע לבחירות במישור הארצי, החל משנות ה-90 התחזקה מאוד המגמה של הפרדה בין המישורים, ועל אף שכמעט כל המפלגות הארציות פעילות בפוליטיקה המקומית, הקשר האמתי בין דפוסי ההצבעה רופף עד בלתי קיים.
אולם, במגזר אחד שהולך וגדל במדינת ישראל, המגזר החרדי, גם בעשור השלישי של המאה ה-21, המישור המקומי והמישור הארצי שלובים זה בזה מבלי יכולת להפריד ביניהם. תוצאות הבחירות המקומיות עשויות להשליך באופן דרמטי על ההיערכות לבחירות הבאות לכנסת, בין אם אלו תהיינה בתוך פחות משנה או בעוד שלוש שנים.
מבט חטוף בתוצאות, דווקא בבחירות למועצות הערים החרדיות והחרדיות למחצה, מלמד כי מגמת התחזקות המחנה הליטאי על חשבון המחנה החסידי נמשכת במלוא העוצמה. בירושלים, שעל אף שאיננה חרדית באופן רשמי היא ככל הנראה העיר החרדית הגדולה בישראל, צפויה "דגל התורה" להכניס למועצת העיר 6 מנדטים, בעוד אגודת ישראל תיאלץ להסתפק בשלושה מנדטים בלבד. בבני ברק מסתמן כעת כי בעוד "דגל" זכתה במעל לשליש מקולות תושבי העיר, "אגודה" קיבלה פחות מרבע מהקולות. גם בישובים קטנים יותר זכתה "דגל" להישגים נאים, גם אם מרשימים מעט פחות. ב"מודיעין עילית", העיר החרדית השלישית בגודלה, רצו החרדים האשכנזים ברשימה משותפת, כך שבה החלוקה הפנימית לא באה לידי ביטוי.
אולם הסיפור המעניין של בחירות 2024 במגזר החרדי הוא הפיצול הפנים חסידי בערים החרדיות הבינוניות והקטנות בין שני צירים עיקריים: ציר שלומי אמונים-בעלז וציר גור-ויז'ניץ. לטובת מי שאיננו בקי בנבכי הפוליטיקה החרדית הישראלית נסביר רק כי המפלגה החרדית-חסידית, "אגודת ישראל" (להבדיל מ"דגל התורה" הליטאית ומש"ס הספרדית), היא למעשה פדרציה דו שכבתית של חסידויות רבות. החסידות הגדולה בישראל, גור, לה שמור באופן מסורתי המקום הראשון במפלגה, החסידות השנייה בגודלה – בעלז (לה שמור המקום השלישי), החסידות השלישית בגודלה – ויז'ניץ (לה שמור המקום הרביעי), וסיעת "שלומי אמונים" המהווה בעצמה פדרציה של שורת חצרות חסידיות בינוניות וקטנות בהנהגת משפחת פרוש (לה שמור המקום השני והחמישי ברשימת "אגודת ישראל" לכנסת). בין החסידויות הללו ישנן כאלו שלהן משקל עצמאי משמעותי יותר, כגון חסידות צאנז שנציגה ח"כ משה רוט מכהן כיום בכנסת, וחצרות קטנטנות שנעדרות כח פוליטי ממשי.
לקראת הבחירות המקומיות שאמורות היו להיערך בשלהי 2023 חל פיצול מכריע במחנה החסידי. גור, החסידות הגדולה ביותר והמשפיעה ביותר במשך שנים, חברה לויז'ניץ – החסידות השלישית בגודלה, ואילו סיעת שלומי אמונים, המתחרה המסורתית על השליטה באגודת ישראל, חברה לסיעת בעלז. הפיצול הזה השפיע על ההתמודדות בשורה של רשויות מקומיות. כך למשל בעיר אלעד חבירת הציר גור-ויז'ניץ למועמד ש"ס בבחירות הביאה להדחת ראש העיר המכהן, ישראל פרוש, בנו של ח"כ מאיר פרוש ואחד האנשים החזקים ביותר בסיעת "שלומי אמונים". בבית שמש לעומת זאת הצליח דווקא ציר שלומי אמונים-בעלז שתמך במועמד "דגל" לראשות העיר, שמואל גרינברג, להביא להישג, כאשר גרינברג הוא המועמד המוביל ונכון לרגע זה יתמודד בסיבוב השני מול עליזה בלוך, ולא מול מועמד ש"ס משה אבוטבול שנתמך בידי ציר גור-ויז'ניץ.
יו"ר ש"ס אריה דרעי יכול לרשום לעצמו כמה הישגים משמעותיים בבחירות הללו: החזרת השליטה בעיר אלעד לידי ש"ס. ניצחונו של המועמד יוסי נבעה בטבריה שנתמך על ידו ועוד יותר מכך הפסדו של רון קובי שדרעי הביא להדחתו לפני מספר שנים. ניצחונו של ראש העיר המכהן באשדוד, יחיאל לסרי, שנתמך על ידו. הזכייה בראשות העיר צפת של נציג ש"ס, יוסי קקון, שהדיח את ראש העיר המכהן שוקי אוחנה ועוד. עם זאת, בהנחה שקולות החיילים לא יביאו לשינוי משמעותי, העובדה שנציג ש"ס בבחירות לראשות העיר בית שמש, משה אבוטבול, לא עלה ככל הנראה לסיבוב השני היא מכה קשה עבורו. בבני ברק, כצפוי, נציג ש"ס אוריאל בוסו לא ניצח. מדובר בהפסד צפוי ולא מפתיע למועמד האשכנזי – חנוך זייברט.
כעת נותר לראות האם ההישג הליטאי המשמעותי, לצד הפיצול החסידי, יביא למהפך חרדי במישור הארצי. במשך שנים הובילה "אגודת ישראל" החסידית את מפלגת יהדות התורה. בעבר היא זכתה גם ליתרון במספר המושבים בכנסת, אך מאז הבחירות המקומיות הקודמות, כאשר התברר שמדובר בחלוקת כוח אנכרוניסטית, הוחלט על שוויון מספרי. כעת נצטרך לראות האם תדרוש "דגל התורה" להוביל את "יהדות התורה" בבחירות הבאות, והאם יתכן שהפיצול במחנה החסידי אף יקל עליה להשיג מהפך כזה.
