החלל הוא אזור שהתחרות הבינלאומית על השליטה בו סוערת כבר עשורים רבים. אוכל להעיד על כך באופן אישי: בעת שהייתי מפקד תחנת החלל הבינלאומית ב־2015, היה עלינו לנווט אותה כדי להימנע מלהתנגש בהריסות שנותרו מניסוי סיני בטילים אנטי־לווייניים בשנת 2007. והאיום הזה רק יחמיר. על ארה"ב להבטיח באופן יזום שתוכל להמשיך לפעול בחלל ולהגן על עצמה בו, ולכן על הקונגרס לפעול לאשר את חיל החלל האמריקני בתור ענף שישי עצמאי של הכוחות המזוינים.
קשה להגזים בחשיבות החלל בפעילותנו הצבאית ובחיינו האזרחיים. אמנם ארה"ב היא המובילה בעולם בתחום החלל, אך סין ורוסיה הבהירו מכבר שאין בכוונתן לקבל את הסטטוס־קוו הקיים. כבר יש להן גישה למערכות נשק המאיימות על הנכסים שלנו בחלל, באמצעות הריסתם או באמצעות חסימת השליטה עליהם בקרקע, דרך מתקפות סייבר או חסימת גלי רדיו.
מאז הכרזת ממשל טראמפ על התוכניות להקמת חיל חלל, מרבית הביקורת שנמתחה על המהלך נבעה מאי הבנת מטרותיו של חיל כזה. מובן שהוא לא יהיה אוסף של חיילי "מלחמת הכוכבים" שיילחמו בקרבות בחלל החיצון. אי אפשר אפילו לכנות את התוכניות "מיליטריזציה של החלל", שכבר קרתה בשנות החמישים כשבריה"מ שיגרה את ספוטניק והצי האמריקני שיגר את ואנגארד. אך חיל החלל יוכל לטפל בליקויים רציניים ביעילות הארגון הצבאי שלנו. כפי שהממשל הסביר במהלך החודש, הצעדים הראשונים בכינון חיל חלל יכללו יצירת פיקוד חלל עצמאי, כוח מבצעי שיגויס מתוך שורות הצבא הקיים, וסוכנות פיתוח שתפקידה יהיה רכישת חומרה לשימוש בחלל.
אמנם את הצעדים הללו אפשר לבצע ללא חקיקה משמעותית בקונגרס, אך הצעד האחרון והחשוב ביותר בכינון חיל החלל יטיל על המחוקקים את כתיבתה מחדש של הכותרת העשירית בקוד האמריקני, אשר מגדירה את תפקיד החילות המזוינים. הפעם האחרונה שבה היה שינוי רציני בכתיבת הכותרת הייתה כשהוקם חיל האוויר האמריקני כזרוע עצמאית לאחר מלחמת העולם השנייה.
מדוע על הקונגרס להפוך את חיל החלל למציאות? מכיוון שהחלל הוא חשוב מספיק וייחודי דיו כדי לדרוש מקום משלו בשולחן מחלקת ההגנה, מה שיבטיח את ההקצאה הצודקת של תקציבי משאבים וחיל. הצבא שלנו משתמש בעיקרון של "לוחמה רב־תחומית", ומשמעותו היא שכאשר עליהן להילחם, זרועות הצבא פועלות יחד באוויר, בים, ביבשה, בחלל ובסייבר. אולם בזמני שלום הצבא, הצי, חיל האוויר, המרינס ומשמר החופים "מתארגנים, מתאמנים ומתחמשים" רק במסגרת התחום הספציפי שלהם.
כעת החלל מבוגר דיו לעמוד בעצמו כתחום נפרד. יש קצינים ש"גדלו" בפיקוד החלל של חיל האוויר, שהתחילו כסג"ם וטיפסו כל הדרך לגנרל. לא הגיוני להותיר את התחום הזה בחיל האוויר. הדבר דומה למצב שבו חיל הרגלים יהיה חלק מהצי. האוויר והחלל הם תחומים נפרדים: הציוד, הטכניקות והתרבות הנדרשים להפעלת מטוסים שונות בתכלית מאלו שנדרשים לשיגור ופעולה בחלל.
יש היגיון תאורטי בהקמת חיל חלל, אך ודאי שיש חששות מעשיים ממהלך כזה. אשיב עליהם. חשש ראשון: הנשיא רוצה להקים חיל חלל עד שנת 2020, לו"ז שאפתני ביותר. אולם הדד־ליין הסמוך משמש לזירוז הבירוקרטיה המשתרעת בפנטגון, ומסייע למניעת מצב שבו היוזמה תיסחב במשך זמן רב. חשש שני: להקמת חיל החלל יהיה מחיר גדול בתחילה. אולם בטווח הארוך הוא יהפוך ליעיל יותר, כאשר תמעט הכפילות בין הזרועות.
השטן נמצא בפרטים. מה בדיוק יכלול חיל חלל? הייתי מציע שענף כזה יאחד את המשימות של שיגור לוויינים לחלל ושליטה עליהם, של פיתוח ציוד הקשור בחלל או רכישתו, ושל תחזוק הטילים האטומיים שלנו המבוססים בקרקע, ומערכות הגנת הטילים שלנו (לדוגמה, אלו שמגוננות עלינו מפני צפון קוריאה). הייתי גם שוקל את איחוד חילות הסייבר עם חיל החלל. אמנם סייבר הוא תחום משלו, אך הוא לא התבגר מספיק כדי לדרוש חיל סייבר נפרד. זו גם תהיה החלטה נכונה הן ברמת היעילות הארגונית והן מבחינה תרבותית.
המאה ה־21 תמשיך להציב אתגרים בפני ארה"ב, ועלינו להבין שאין "ייעוד גלוי" שיבטיח את הסטטוס שלנו כמנהיגת העולם. עכשיו הזמן לגלות מנהיגות וחזון באמצעות יישור הצבא עם המציאות: החלל הוא תחום ייחודי וחיוני בלוחמה המודרנית.
תרגום: אלחנן שפייזר
