גם בעיצומה של המלחמה, הגובה מחירים כבדים ממדינת ישראל בכל התחומים, ישראל ממשיכה לחתור קדימה, לייצר ולתרום לעולם במגוון דרכים. ביטוי נוסף לכך ניתן ב־17 בינואר, כאשר משרד הבריאות אישר לראשונה מכירה מסחרית של בשר מתורבת מתאי בקר. בכך מצטרפת מדינת ישראל למספר מצומצם של מדינות שאישרו את מכירתו המסחרית של בשר שגודל בתנאי מעבדה, ואף הפכה למדינה הראשונה בעולם שאישרה מכירת מוצרי מזון המכילים תאי בקר שגודלו במעבדה.
אין זה מפתיע שישראל היא מדינה מובילה בעולם בתחום זה, שכן מספר חברות הסטארטאפ הישראליות בתחום הוא חסר פרופורציה לגודל המדינה. בין החברות העוסקות בכך נמנות חברת "אלף פארמס", שהמוצר שלה אושר זה עתה, Steakholder Foods, Meat.The End, ו־SuperMeat.
המאפיין המשותף לכל הטכנולוגיות הללו הוא שהן לוקחות תאים מגורם חי, ומעבירות אותן במעבדה תהליך המזרז אותם להתמיין ולגדול כדי להפיק מוצר דומה בטעמו ובמרקמו לבשר המוכר. בשל אופייה החדשני של הטכנולוגיה, מדינות רבות בעולם התקשו אפילו לקבוע איזה גוף יהיה אחראי להעניק תקן למוצר. בארה"ב, למשל, ההתחבטות הייתה בין מִנהל המזון והתרופות (FDA), משרד החקלאות או משרד אחר. מי שמוסמך לאשר את המוצר נדרש להתמודד עם אתגר כבד־משקל: לבדוק את התאמתו של סוג מוצר חדש למאכל אדם. במדינת ישראל, ארה"ב וסינגפור, שבהן אושר כעת הסחר במוצרים אלה, נקבע שמוצרים אלה אכן בטוחים למאכל אדם.
לכל חברה שיטה משלה
אז מה קורה בשלב הבא? במדינת ישראל, ובעולם היהודי בכלל, יש מערך קריטריונים נוסף שיצטרך להילקח בחשבון לגבי המוצר החדש. גופי הכשרות ופוסקי ההלכה יצטרכו להתמודד עם המשימה של קביעת מעמדם ההלכתי של מוצרים אלו. ראשית, האם הבשר המתורבת יהיה כשר בכלל? ואם כן, האם הוא ייחשב "בשרי" או "פרווה"?
מה שמרתק וגם מאתגר בשאלות האלה הוא שכמעט אין תקדים ברור בים התלמוד הענק שעל פיו ניתן להכריע בשאלות אלה. הפיתוח הזה כל כך חדשני, ומהווה רעידת אדמה טכנולוגית כה עצומה, שלא פשוט בכלל למצוא בגמרא ובמקורות ההלכתיים המאוחרים מקור שניתן יהיה להקיש ממנו באופן ישיר למוצרים אלה.
מאז ראשית הדיון הציבורי על בשר מתורבת, לפני כעשור, החל במקביל הדיון אצל הפוסקים בנוגע למעמדו ההלכתי. בתחילה נסוב הדיון סביב עקרונות רחבים, ובמונחים כלליים. ואולם בשנים האחרונות, עם פיתוחן של טכנולוגיות ייחודיות, החל גם הדיון ההלכתי להתמקד יותר באותן שיטות טכנולוגיות מסוימות. חשוב להבין שלכל חברה ישנה הדרך שלה להשגת תאי הבשר הראשוניים ("סטרטרים"), וגם שיטת השכפול וההתמיינות עשויה להשתנות משמעותית מחברה לחברה. ממילא אין מקום להצהרות גורפות כגון "הבשר המתורבת כשר", או לחילופין "בשר מתורבת אינו כשר", "בשר מתורבת הוא פרווה" וכדומה. קביעות גורפות כאלה מעידות על חוסר הבנה של התהליכים המדעיים המשחקים כאן תפקיד, ושל המורכבות הגדולה הטמונה ביסוד הנושא.
ברמה העקרונית, בשר מתורבת עשוי להיות כשר; אין שום דבר מהותי בטכנולוגיה, המונע פיתוח מוצר כשר שכזה. אם תאי הסטרטר נלקחו ממקור שאין שום ספק הלכתי לגבי כשרותו (למשל בהמה כשרה לאחר שחיטה), ותהליכי הייצור במעבדה אינם מעוררים שאלות הלכתיות נוספות, קשה למצוא סיבה לפסילת המוצר מבחינה כשרותית. השאלה שאנחנו צריכים לשאול היא איזה מקור תאים יכול לענות על הקריטריונים האלה?
שיטת הייצור של "אלף פארמס", חברת הסטארטאפ מרחובות שזכתה לאחרונה באישור רגולטורי, מהווה מקרה בוחן מרתק לעיון בשאלה זו. ייתכן שהתשובה לא כל כך פשוטה.
תאי גזע מטרום־עובר
בשעה שהאמצעים הטכנולוגיים מתקדמים ביותר, המקור לתאים הראשוניים פשוט להבנה באופן יחסי. נעזרים בטכניקה שפותחה ושוכללה בתעשיית החלב, שבה מוציאים מרחמה של פרה טרום־עובר בן כמה ימים, טרם השתרשותו ברחם, ונלקחים תאי גזע ממנו. מה שהופך את התהליך למעניין כל כך מבחינה הלכתית הוא שהתאים נלקחים מפרה חיה. באופן כללי, איבר או בשר מן החי אינם כשרים. מצד אחד, הטרום־עובר הזה טרם השתרש ברחם פרה, ואולי ניתן לראותו כנפרד ממנה. מצד שני, רק כמה ימים לפני כן הוא היה חלק בלתי נפרד מהשחלה, מחובר לגמרי לבשר הפרה, וללא התערבות חיצונית, תוך כמה ימים היה נצמד לדופן הרחם ושוב חוזר להיות חלק מהפרה.
לכאורה, רבים היו מסכימים שאם הביצית הייתה נלקחת מהשחלה, היא – ומה שיתפתח ממנה – לא היו כשרים. לא זו בלבד, אלא שאם היו שואבים את תאי הגזע הראשוניים מהעובר המושרש, אותם תאים שנלקחו מהחי גם הם לא היו כשרים. השאלה הגדולה היא מה קורה בשלב הביניים. האם האיסור שחל בזמן שהתאים היו חלק מהשחלה נעלם, ואחר כך שב לחול עליהם ברגע שהעובר מושרש בחזרה?
נראה שזוהי עמדתו של הרב הראשי, הרב דוד לאו. לאחר ביקורו ב"אלף פארמס" בשנה שעברה, ובהסתמך על פסקה חידתית ועמומה בגמרא, הציע הרב לאו שביצית מופרית של פרה, העומדת לפני השתרשות, נחשבת על פי ההלכה ל"פסולת" ("פירשא בעלמא"), ואינה חלק אינטגרלי של הבהמה. ואולם ישנם פוסקים אחרים החולקים על מסקנה זו. זאת, חלקית, משום שנראה כי יש מקום לחלוק על חלק מהאמירות המדעיות שעליהן הסתמך הרב לאו; יש גם שהקשו על הבנתו של הרב לאו את אותו קטע בגמרא.
הפוסקים האחרים טוענים שב"אלף פארמס" יכולים להימנע מרוב השאלות ההלכתיות ולייצר מוצר שיהיה מקובל גם על צרכני הכשרות המחמירים ביותר, אם רק ישתמשו באותן טכנולוגיות אך ישתמשו בתאים ראשוניים (סטרטרים) הלקוחים מטרום־עובר שנשטף מרחמה של הפרה אחרי שחיטתה. שחיטתה של פרה אחת תספק טונות של בשר מתורבת, שיהווה בשורה טובה לצרכנים, לפרות ולאיכות הסביבה.
שאלת מעמדם הכשרותי של מוצרי הבשר המתורבת טומנת בחובה משמעות רבה לעתיד הכשרות, ועשויה להוות בסיס לתקדימים חדשים לחלוטין בתחום זה. משכך, מוטל על כל העוסקים בדבר – גופי הכשרות המקומיים והבינלאומיים, כולל ה־OU, הבד"צים ואחרים, וכמובן הרבנות הראשית – לא למהר ולהכריע בסוגיה. הכרעה בסדר גודל שכזה אינה יכולה להתקבל על ידי גורם יחיד. יש לקוות שבאמצעות מחקר ממוקד מכוון ומחושב, ניתוח זהיר וחשיבה משותפת, ניתן יהיה להגיע להכרעה המקובלת על כולם.
