אסקפיזם הוא המטרה שלי בחיים כרגע, כאמור ארבעה חודשים וכו' והדבר האחרון שאני רוצה להתעסק בו זה המלחמה והמצב בחוץ, אז תשכחו מכל זה ונצלול לאלכוהול כלשהו, בעדיפות להרבה אחוזים והרבה טעים. כחלק מכל זה, לאחרונה גונבה שמועה לאוזני על בר חדש בירושלים, עיר הבית שלי. זה לא משהו אישי נגד ערים אחרות, פשוט אני יוצא קרוב כדי לא להתמודד עם ההגה אחרי השתייה. בקיצור, תשאלו מה מעניין כל כך בבר חדש שאני כותב עליו, הרי כאלה נפתחים חדשות לבקרים, אז אוהו, הוא כל כך מעניין שאני לא בטוח מאיפה להתחיל.
קודם כול המקום נקרא "סמבטיון", כן־כן הנהר האגדי ההוא שמאחוריו מצויים עשרת השבטים, ובדומה לנהר שאמור להיות נקודת החיבור העתידית שלנו כתרבות גם הבר בא ליצור את נקודת החיבור שלנו כאנשים. המקום חדש־דנדש ומבריק אך העיצוב שלו קורץ לירושלים הקלאסית – אבן ירושלמית מבפנים, כלי נחושת עתיקים, עץ ותאורה חמימה – כל אלה הם מרכיבים מתוך המנטליות שהבר בא להציג, מקומיות וחיבור לשורשים. באתי לשבת לפני כשבועיים במקום, לא הסתרתי מכם את המקום בכוונה, מבטיח. זה היה רק כי לקח לי זמן לחשוב איך להציג את המקום.
הסמבטיון הוא בר קוקטיילים מודרני, עם כל הכלים, הידע, הטכניקות והברמנים המנוסים שצריך. הרעיון במקום הוא לא רק ליצור מקום מפגש נעים וכיפי לאנשים אלא גם להציג לראווה מרכיבים מקומיים מכל הסוגים ולהשתמש בהם. אין כאן בלעדיות של שימוש באלכוהול ישראלי, אבל בהחלט ניתן עליו דגש, עם כמה תוספות. תפריט הקוקטיילים נבנה מתוך האידיאל של להציג טעמים ישראליים מכל העדות ולשלב אותם בתוך המשקה. זה נעשה באמצעות שימוש בעשבי תיבול מיצרנים מקומיים או אפילו מרכיבים כגון יוגורט, זעתר, שמן זית, יסמין וגלידת זעפרן. אם זה נשמע לכם כמו איזה חומוס לא מוצלח, דעו שתתבדו במהרה.
המיקסולוג הוותיק כפיר בכר, שהקים את הבר, שואב את ההשראה מתוך השוק הירושלמי, ממטבחי העדות השונות, ואפילו מחז"ל הגיעו כמה טעמים. לדוגמה, מוצרים כגון ה"אפסנתין", שאני מעודי לא שמעתי עליו, אבל מתברר שהוא נזכר כמעין יין מתובל בלענה שהיו מייצרים בארץ ישראל של פעם, ממש סוג של ורמוט יהודי עתיק. לצד האפסנתין שוקדים בבר גם על יצירת "אנומלין" (שנזכר כבר במסכת עבודה זרה), מוצרים שהם חידושים עבורנו ומטרתם היא לחבר אותנו למורשת שלנו כיהודים. כל אלה ועוד מסתכמים ביחד לחוויית בר שהיא מתוחכמת במיוחד אך גם חוזרת לשורשים קדומים.
הקסם ששוכן בבר נובע לא מעט מתוך אותו חיבור שנעשה בין שלל מוצרי האלכוהול המודרניים והממותגים שמגיעים מארבע קצוות תבל לבין האלכוהול הישראלי והרקיחות של הבר עצמו. כדי לחזק את החוויה מארח הבר מדי פעם יצרנים מקומיים, הן אלכוהוליים והן חקלאיים, שתוצרתם תשמש גם לשתייה או אפילו לאוכל של הבר. ומה טוב יותר מלתבל את ההנאה בפטריוטיות ובסיוע לעסקים המקומיים? בתכלס זה רק משפר את המוצר הסופי, כי אנחנו מקבלים אותו הכי טרי שיש, מדויק בטעמיו ומאופיין לסביבה שלנו.
אם תשאלו אותי, אני מאוד ממליץ לבוא לשבת על הבר עצמו. נכון שנחמד לשבת בשולחן ולפטפט עם החברים שבאתם איתם, אבל הצוות בבר כל כך מלומד שפשוט חבל להפסיד את החוויה הזו. ואם נדבר קצת פרקטיקה המיקום סמוך למרכז העיר, המוזיקה משרה רוגע עם ווליום שמאפשר שיחה והמחירים בהחלט שווים בהתחשב ברמת ההשקעה. לגבי חניה אפשר להשאיר את הרכב ליד מוזיאון הסובלנות או למי שממילא נמצאים קרוב, פשוט אל תבואו עם אוטו כי מסוכן לנהוג אחר כך. הבר נמצא תחת השגחה של רבנות צהר וסגור בשבת.
לסיכום, אני חושב שמצאתי את בר הבית החדש שלי, המקום שבו אם אזמין מהברמן אולד־פאשן הוא לא יסתכל עליי במבט עקום. החיסרון היחידי מבחינתי (שהוא יתרון לכל שאר בני האנוש) הוא שהבר סוגר מוקדם. הבר פתוח בימים א'־ד' בין 18:00 ל־0:30 ובימים חמישי ומוצ"ש עד 1:30.
סמבטיון, גרשון אגרון 22, ירושלים
