הבחירות המקומיות השבוע לא עניינו יותר מדי את עם ישראל. פחות ממחצית בעלי זכות ההצבעה טרחו לצאת מביתם ולממש את זכותם הדמוקרטית. אל מול ים האדישות הכללית בלט העיסוק הנמרץ בבחירות במגזר החרדי. התקשורת הכללית לא עסקה כמעט בהתמודדויות בעיריות ובמועצות עד לימים האחרונים ממש, אך התקשורת החרדית עסקה כמעט רק בכך כבר שבועות ארוכים: בריתות קמות ונופלות, הודעות תמיכה מרבנים, פילוגים והתפצלויות שלא היו כדוגמתם כבר שנים רבות.
האנרגיות הרבות שהושקעו במערכה המוניציפלית הופנו בחלקן הגדול ל"מלחמות היהודים" הפנימיות בתוך המגזר החרדי, אך לא רק להן. בעבר היו בערים החרדיות הסכמות מוקדמות על בחירת מועמד מסוים, אך הבחירות הפעם התאפיינו בהתמודדות פתוחה לכאורה בשלל רשויות. שני המאבקים הדרמטיים ביותר היו באלעד (מועמד ש"ס שם ניצח את ראש העיר המכהן ישראל פרוש) ובבית־שמש (מועמד דגל התורה הליטאית עלה לסיבוב השני, ואילו מועמד ש"ס ככל הנראה נותר מחוץ להתמודדות). אולם, גם בבני ברק, ביתר עילית, רכסים ועוד יישובים חרדיים נרשמה לראשונה התמודדות של ממש.
בבחירות למועצות הערים ההתמודדות הייתה לעיתים דרמטית יותר ובעלת השלכות גם על הזירה הארצית. בירושלים, הריכוז החרדי הגדול בישראל, צפויה דגל התורה הליטאית להכניס למועצת העיר שישה נציגים, ואגודת ישראל החסידית תיאלץ להסתפק בשלושה בלבד. בבני־ברק, בירת הערים החרדיות, קיבלה דגל הליטאית יותר משליש מקולות תושבי העיר, ואגודה החסידית זכתה בפחות מרבע מהקולות. מגמת התחזקות הליטאים, שהחלה בבחירות המקומיות הקודמות, עשויה להביא למהפך היסטורי ברשימת יהדות התורה, ולראשונה בבחירות הכלליות הקרובות להעניק לאגף הליטאי את הבכורה.
על אף הפיצולים והמאבקים הפנימיים, התופעה החשובה ביותר בבחירות הללו הייתה צמיחה ניכרת במספר הרשויות המקומיות שבהן המצביעים החרדים והמפלגות החרדיות הפכו לממליכי המלכים. בצפת נבחר לראשונה ראש עיר חרדי. בטבריה ניצח יוסי נבעה, שנהנה מתמיכת כל הרשימות החרדיות בעיר; באשדוד נבחר לכהונה נוספת ד"ר יחיאל לסרי, שנתמך בידי המפלגות החרדיות. בערד ניצח יאיר מעיין, שזכה לאמונה של קהילת חסידי גור הגדולה בעיר. בקריית־מלאכי נבחר שוב אליהו (ללו) זוהר, נציג מפלגת הציונות הדתית, במידה רבה בזכות תמיכת רבני חב"ד ועסקניה. וזוהי רק רשימה חלקית.
המגזר החרדי הופך לגורם בעל השפעה רבה וגוברת בשלטון המקומי ברחבי הארץ, אך למרבה הצער נציגיו עוד לא הפנימו שעם ההשפעה מגיעה גם אחריות. מי שעוקב אחרי התנהלות נציגי החרדים בשלטון המקומי יודע שגם היום הקו השולט הוא בִּיצוּר הקהילתיות והדאגה לאנשי שלומנו. תוכניות מנהיגות ולימודים אקדמיים בתחומי המנהל והמדיניות הציבורית, שכמה מהפוליטיקאים המקומיים החרדים הבולטים כיום הוכשרו בהם בעבר, לא שינו את המצב. החשיבה האסטרטגית למען צמיחה בת קיימא, רווחה, איכות חיים ותעסוקה בשכר גבוה היא זרה להתנהלות האופיינית של נציגי המגזר החרדי בשלטון המקומי, והדבר משליך באופן מכריע על התנהלותן של עוד ועוד רשויות מקומיות. גם ראשי רשויות בעלי כוונות טובות יתקשו לפעול למען פיתוח כלכלי בעירם אם יהיו תלויים פוליטית במי שנושא זה כלל לא נמצא בסדר יומם.
כל עוד המגזר החרדי לא יפנים את מעמדו החדש כעמוד תווך בשדרת הניהול המקומי במדינת ישראל, ולא יקבל על עצמו אחריות מלאה לפיתוחה וקידומה של מדינת ישראל ברובד העיריות והמועצות, הוא יהיה הראשון להיפגע. כבר היום תושבי הערים החרדיות מקבלים שירותים מקומיים נחותים מאלו שמקבל הישראלי הממוצע, והתופעה עלולה להתרחב עם העלייה במספר הערים שהשליטה הישירה או העקיפה בהן נמצאת בידי נציגי המגזר החרדי. ברוך השם, עדיין לא מאוחר לסובב את הגה הספינה.
