בית המשפט העליון, בהרכב מורחב של 11 שופטים בראשות נשיא בית המשפט דאז פרופ' אהרן ברק, פרסם ב־9 בדצמבר 1998 פסק דין דרמטי בסוגיית גיוס החרדים. פה אחד קבעו השופטים שהסדר דחיית הגיוס לתלמידי הישיבות, הסדר בן יובל שנים שלא עוגן אי פעם בחקיקה, אינו חוקי.
חצי יובל שנים חלפו מאז. איש משופטי בית המשפט העליון שישבו בדיון אינו מכהן עוד בערכאה המשפטית העליונה של מדינת ישראל. כמה מהשופטים ההם כבר אינם בינינו. אך למרות חילופי הדורות וחילופי השופטים, בית המשפט העליון ממשיך לדחוק עצמו פעם אחר פעם לתפקיד השמרטף של מדינת ישראל בכל הנוגע לגיוס החרדים. הפרק האחרון לעת עתה בסאגה הזו התרחש השבוע, בדיון בפני ההרכב הבכיר של העליון: ממלא מקום הנשיא השופט עוזי פוגלמן, השופט יצחק עמית והשופט נועם סולברג.
דיונים על גבי דיונים, החלטות ופסקי דין באורך מאות עמודים כל אחד, הכרעות עקרוניות ופלפולים משפטיים – כל אלה הסתכמו בסוף הדרך בשתי מילים: לא כלום. המאמץ המשפטי הזה במשך 25 שנה לא הניב כמעט תוצאה מעשית. המגזר החרדי ברובו פשוט לא מתגייס לצה"ל. במשך שנים סיפרו לנו שאפשר כבר לראות ניצני שינוי, ושהמהפך בכל הקשור לגיוס החרדים לצה"ל נמצא מעבר לפינה. אך בחלוף השנים ברור שמדובר בפנטזיות. לפיכך הגיעה העת להודות: עוד לא נולד בית המשפט שיצליח ליצור שינוי אמיתי, במציאות, בנושא גיוס בני המגזר החרדי לצה"ל.
אוזלת היד אינה מפתיעה. לבתי משפט בכלל, ולבית המשפט העליון של מדינת ישראל בפרט, אין כלים להתנעת מהלכי מדיניות מורכבים וסבוכים. לבית המשפט גם אין יכולת לפקח ביעילות על רשויות המדינה ולוודא שהן מקיימות כיאות את התחייבויותיהן בפניו. נתוני גיוס החרדים לצה"ל שהוצגו בפני בית המשפט נופחו, והדבר לא נחשף בידי השופטים אלא בידי עיתונאים. לבית המשפט יש רק יכולת למנוע מהממשלה או מכל זרוע אחרת של הרשות המבצעת לקבל החלטה מסוימת או לבצע פעולה כלשהי. בזה הוא טוב. אולם כאשר השופטים חורגים מתחומי כוח הווטו אל מחוזות התוויית המדיניות, הם הופכים לפחות ופחות יעילים. ודאי שהדבר נכון כאשר התהליך שבית המשפט מבקש להתניע נועד לשנות מהיסוד את המצב הנוהג זה עשורים, וכאשר כוחות פוליטיים רבי עוצמה פועלים לסכל אותו. שום צו משפטי, נחרץ ותקיף ככל שיהיה, לא ישנה זאת.
מנגד, הנזק מההתערבות המשפטית במקרים כאלו הוא רב, משום שהוא פוטר את המערכת הפוליטית מהצורך לקבל החלטות קשות ולעמוד מאחוריהן. הפוליטיקאים הורגלו בכך שבית המשפט הוא המנהל את נושא גיוס החרדים, וחדלו כמעט לחלוטין מלקבל אחריות על הנושא בעצמם. במקום לקבל החלטות קשות ומורכבות ולעמוד מאחוריהן, המערכת הפוליטית משחקת עם בג"ץ כבר שנות דור במשחקי חתול ועכבר. אם בית המשפט ימשוך את ידו מהסוגיה הוא יאלץ את מנהיגי הליכוד, מפלגת הציונות הדתית, עוצמה יהודית וכל מי שיושב בקואליציה עם החרדים לומר את האמת לבוחרים ולא להתחבא מאחורי הסינר של בית המשפט. המלחמה חידדה את התחושות ועוררה את הציבור להבנת העיוות שבמצב הקיים. חבל שבית המשפט גורר את סוגיית גיוס החרדים בחזרה לשדה המשפטי העקר והמזיק.
