במישיגן שבארצות הברית נערכו השבוע בחירות ביום שלישי, במקביל לבחירות לרשויות המקומיות בישראל. שמותיהם של עינת קליש־רותם ורז קינסטליך נטחנו בימים האחרונים עד דק בתקשורת וברשתות החברתיות אצלנו, אבל בואו נדבר על הדברים החשובים באמת, כלומר על הבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית ב"מדינת האגמים הגדולים".
צריך להודות, הבחירות המקדימות לנשיאות ארה"ב משעממות הפעם כמו שלא שעממו הרבה זמן. מהצד הדמוקרטי יש נשיא מכהן שאומנם יש לו כמה מתחרים אבל הם אפילו לא בגדר הקוריוז. בצד הרפובליקני מתמודד שוב דונלד טראמפ, טיפוס מעניין וצבעוני כהרגלו, אבל רמות התמיכה בו בקרב מפלגתו מזכירות את אלה של אסד בסוריה או של רמי גרינברג בפתח־תקווה (87 אחוזים מהקולות, למי שטרם עודכן בתוצאות הבחירות באם המושבות), והוא דוהר להתמודדות שלישית ברציפות לנשיאות למרות התמודדותה חסרת הסיכוי של ניקי היילי שכולנו אוהבים ומעריכים.
ואכן, טראמפ ניצח במישיגן עם 68 אחוז תמיכה, וביידן יצא משם עם הישג מוחץ אפילו יותר, 81 אחוזים. אלא שלגבי ביידן בכל זאת היה משהו מעניין שדורש את תשומת ליבנו. במקום השני בבחירות המקדימות הללו לא נמצאים מריאן ויליאמסון או דין פיליפס, שני מתחריו, שכאמור אינם אפילו בגדר קוריוז. למקום השני הגיעו ה"לא מחויבים", שגרפו קצת יותר מ־13 אחוז מהקולות, 101 אלף במספרים מוחלטים. זוהי הצבעת מחאה שמתאפשרת בכמה מדינות במהלך הבחירות המקדימות. מי שעודדו אותה היו בני הקהילה הערבית־מוסלמית במישיגן, בראשות חברת הקונגרס המקומית בעלת העמדות האנטי־ישראליות, רשידה טליב, שהיא ממוצא פלסטיני.
למה התוצאות מעניינות את האמריקנים, ואמורות לעניין גם אותנו? כי מישיגן היא אחת משש או שבע מדינות מתנדנדות שיכריעו בבחירות לנשיאות בנובמבר. בבחירות הקודמות, ב־2020, ניצח ג'ו ביידן את טראמפ במישיגן בהפרש של 154 אלף קולות בלבד, שלושה אחוזים בלבד. כ־2.4 אחוזים מאוכלוסיית מישיגן הם מוסלמים, השיעור הגבוה ביותר במדינות המתנדנדות. כלומר, במישיגן ביידן יכול להפסיד בגלל תמיכתו בישראל במלחמתה בעזה.
בימים האחרונים ניסיתי להבין דרך אנשים שמעורים בפוליטיקה האמריקאית עד כמה לתוצאה במישיגן יש השלכות לגבי המשך תמיכת הממשל בישראל, לנוכח הבחירות הקרבות לנשיאות. השורה התחתונה היא: לא צריך להיות מאוד מודאגים, אבל יש הערת אזהרה.
ולחדשות בהרחבה. 13 אחוז של "לא מחויבים" הוא הישג מרשים לכאורה לגוש הערבי האנטי־ישראלי במישיגן. אלא שבבחירות המקדימות במישיגן ב־2012, לקראת כהונתו השנייה של אובמה – כלומר, כשהיה נשיא מכהן וללא מתחרים בדיוק כמו ביידן היום – כמעט 11 אחוזים מהבוחרים שלשלו לקלפי את פתק ה"לא מחויבים". כל זה לא הפריע לו אחרי כמה חודשים, בבחירות לנשיאות, לדרוס במישיגן את המועמד הרפובליקני מיט רומני בפער של כמעט חצי מיליון קולות, כ־10 אחוזים. כלומר, ל"מישיגינערס" (אהבתי את הביטוי של איש שיחי, המומחה היהודי־אמריקני) יש קטע עם הצבעות מחאה שלא מתממשות לאחר מכן ברגע האמת.
שנית, אומרים המומחים, מול ביידן לא ניצב מיט רומני אלא דונלד טראמפ, שכבר הודיע על רצונו לאסור על מוסלמים להיכנס לאמריקה. האם מוסלמים באמת יצביעו לטראמפ או לא יתגייסו להצביע לביידן כשהאפשרות היחידה העומדת מולו היא האדם שהם חוששים ממנו יותר מכול? לא סביר.
שלישית, התוצאות מוכיחות שזה המרב שהקהילה הערבית־מוסלמית באמריקה יכולה להשיג: 13 אחוזים בבחירות המקדימות של הדמוקרטים במדינה המתנדנדת היחידה שיש בה אוכלוסייה מוסלמית ניכרת. שוב ושוב שונאי ישראל בארה"ב מגלים שהם עומדים זה לצד זה, עם עוד כמה מאחזים פרוגרסיביים באוניברסיטאות וכמה כלי תקשורת שהולכים ומאבדים מהשפעתם לטובת הרשתות החברתיות – היכן שתומכי ישראל משיבים בחודשיים האחרונים מלחמה שערה – וזהו בערך. כל סקר רציני בארה"ב מראה שהתמיכה בישראל נעה בין שני שלישים ל־80 אחוזים, תלוי בניסוח השאלות, גם אחרי ארבעה חודשי לחימה קשה בעזה ומראות לא פשוטים של מוות וחורבן.
השבוע התפרסם סקר שערך מכון המחקר "האריס" בשיתוף אוניברסיטת הרווארד, לא סוקרים שאפשר לחשוד בהם בהטיה אוהבת ישראל גדולה מדי. כל השאלות שעסקו בישראל הראו רוב מוחץ, כמעט מדהים, בעד ישראל. בשאלה אחת, למשל, נשאלו הנסקרים ישירות אם הם תומכים בהמשך הפלישה הישראלית לדרום עזה, כלומר לרפיח, כדי לסיים את חיסול חמאס, על אף הסיכון הניכר לפגיעה קשה ב־1.2 מיליון פליטים שהגיעו לשם. 63 אחוז מהאמריקנים השיבו ב"כן" מהדהד. רק 37 אחוזים התנגדו לכך. בתשובה לשאלה אחרת, קצת יותר משני שלישים אמרו שהם מוכנים להפסקת אש רק אחרי שהחטופים הישראלים יוחזרו וחמאס כבר לא ישלוט בעזה.
אמריקה בעד ישראל. ואנשי ממשל ביידן רואים את הסקרים העקביים הללו, ומבינים היטב שעל אף הסיכון לאבד את מישיגן, בשאר חמש או שש המדינות המתנדנדות דווקא המדיניות הפרו־ישראלית עשויה להביא להם ניצחון. אבל ביידן, אמרו לי בני שיחי האמריקנים, לא תומך בישראל בגלל חישובים פוליטיים אלא כי בכך הוא מאמין.
וכאן גם מגיעה הערת האזהרה שלהם, שנוגעת להצבעתם של יהודי אמריקה: אם הקהל היהודי ישנה מהצבעתו המסורתית (כ־75 אחוז לדמוקרטים), הם אומרים, יעניק רוב לטראמפ ויגרום לביידן להפסיד בבחירות, יהיה קשה מאוד לראות נשיא דמוקרטי עתידי שיתמוך בישראל באותו האופן. הוא פשוט יבין שזה לא משתלם פוליטית.
אז המצב מורכב. וישראל, כמו יהדות ארה"ב, צריכה להתנהל בו בחוכמה, בזהירות, ובלי התלהמות.
