עד לתחילת רמדאן נותר מעט יותר משבוע, ופרק זמן זה יהיה אחד הגורליים מאז 7 באוקטובר. הוא תופס את צה"ל עם היקף הכוחות הקטן ביותר בתוך רצועת עזה מאז שמחת תורה. למעשה, רק מספר מצומצם של חטיבות נותרו בלחימה רציפה.
בצפון הרצועה מנהלת את הלחימה אוגדה 162, בהובלת כוחות נח"ל וגבעתי. צוותי הקרב החטיבתיים – הצק"חים – פשטו על שכונת זייתון שכבר נכבשה ופונתה בשלב ב' של המלחמה. כעת הם מבתרים את הרצועה בין הצפון לדרום על בסיס ציר שנמתח בין בארי שעל גבול ישראל ועד לים. במרחב חאן־יונס ממשיכה לנהל את הלחימה אוגדה 98, שמספר חטיבותיה הולך ופוחת.
מעל פני הקרקע התמקדה השבוע הלחימה בחלק המערבי של חאן־יונס. הדרמה האמיתית ממשיכה להתרחש מתחת לפני הקרקע, ושם מתנהל המצוד אחר יחיא סנוואר ושאר בכירי חמאס גם עמוק בתוך המנהרות. למרבה הצער, הלחימה ממשיכה לגבות נפגעים בקרב כוחותינו. הנופלים השבוע כוללים חמישה קצינים וחיילים מגבעתי, ובהם שני מפקדי פלוגות מגדודי צבר ושקד. עשרות מחיילי החטיבה גם נפצעו בקרבות.
אם נבחן את תמונת המצב הכוללת של המלחמה ונתעלם מספינים וממצבי רוח משתנים, נבחין שבשורה התחתונה צה"ל הביס את חמאס. הקרבות עוד ייכנסו לספרי ההיסטוריה של לוחמה עירונית, מתחת ומעל פני הקרקע, ויילמדו בצבאות בכל העולם.
הביתור המלא של הרצועה הוא כעת המנוף העיקרי שיש לישראל כדי להחזיר את החטופים ולכפות מצב חדש ברצועה, בלי חמאס
עזה שילמה מחיר עצום על המתקפה הרצחנית של שמחת תורה: מרבית תושביה עקורים, חמאס והג'יהאד האסלאמי סופרים כמעט עשרת אלפים הרוגים – כשליש ממספר ההרוגים הכולל בעזה. התשתית הצבאית, כולל משגרי הרקטות, נחרבה. רפיח הפכה לעיר אוהלים שבה מסתופפים כבר קרוב למיליון וחצי אנשים, לפי הניתוח האחרון של צילומי הלוויין בצה"ל. בערים שמצפון לקו הביתור בלב הרצועה אין חשמל, אין ביוב, אין כמעט מה לאכול. זה גם הרקע לאירוע הקשה אתמול שבו נהרגו עשרות עזתים בזמן שהתנפלו על משאית של סיוע הומניטרי שנשלחה לאזור. מרגע שנודע לצה"ל על התקרית הצבא נכנס לנוהל חירום כדי לנסות לצמצם את נזקי ההסברה בזירה הבינלאומית.
זה אמור להיות לקח לכל מי שישקול בעתיד מתקפה דומה על ישראל, בין אם מעזה, מלבנון או ביהודה ושומרון. גם בשביל המסר הזה נלחמנו.
לא במקרה אמר השבוע שר הביטחון יואב גלנט כי התושבים של ערי צפון עזה לא יוכלו לשוב לבתיהם עד אשר כל החטופים ישובו לישראל: הביתור המלא של הרצועה הוא כעת המנוף העיקרי שיש לישראל כדי להחזיר את החטופים ולכפות מצב חדש ברצועה, בלי חמאס. השבוע הקרוב גורלי במיוחד בהקשר זה, משום שיש כרגע הזדמנות שנראית מעשית להחזיר בשלב ראשון חלק מהחטופים שעוד נותרו בעזה במסגרת הסכם להפסקת אש זמנית.
הציר שבו יוכרע אם ייחתם הסכם עד לתחילת רמדאן מנוהל על ידי CIA והמוסד, בתיווך קטאר. הציר הזה "גבר" על מסלול התיווך המצרי, שבישראל מוביל אותו שב"כ. אבל גם המצרים ושירות הביטחון הכללי נמצאים בתמונה, וחלק מהמפגשים עם אנשי הנהגת החוץ של חמאס נערכו בשבועות האחרונים בקהיר.
אם כבר מדברים על "צירים", חשוב לדעת שבקבינט הישראלי סופקה ביום רביעי, בהצהרה של שר הביטחון, הוכחה נוספת לציר פוליטי חזק מאוד שכולל מלבד גלנט עצמו גם את בני גנץ ואריה דרעי. כולנו ידענו שגלנט וגנץ סולדים מבנימין נתניהו ומדברים ביניהם הרבה יותר מאשר עם ראש הממשלה. אך ה"דבק" של הצמד הזה לדרעי הוא הרבה יותר סמוי – קוראים לו עו"ד רונן אביאני, שמקורב מאוד לשלושתם, ואף היה מעורב בעבר בגיבוש ההסכמים הקואליציוניים בין גנץ לנתניהו בתקופת הקורונה ובפרוץ המלחמה.
אביאני היה זה שסיפק את ה"ערבויות" של דרעי להבטחות של נתניהו לגנץ בממשלת האחדות הראשונה, זו שקרסה. ייתכן מאוד שהציר גלנט־גנץ-דרעי מתואם בימים אלה גם בסוגיית גיוס החרדים, שמגיעה לנקודת הכרעה. ימים יגידו.
המצב בשומרון השתנה
על ההישגים הצבאיים בעזה מעיבה העובדה שאין עדיין חלופה שלטונית לחמאס ברצועה, ושטרם הושגה שליטה על ציר פילדלפי בין רפיח למצרים. מעל לכול מרחפת העובדה שסנוואר עדיין בחיים וחופשי. אבל הוא עוד ייתפס, במוקדם או במאוחר, מת או חי – רוב הסיכויים שמת. לא בטוח שמבחינת ישראל עדיף שנניח את ידינו עליו לפני שהחטופים ישובו לבתיהם בהסדר.
בינתיים, אחד הקלפים שנותרו עדיין בידי חמאס הוא ניסיונו להבעיר את השטח ביהודה ושומרון ובקרב ערביי ישראל, בעיקר לקראת ההתעוררות הדתית שמאפיינת את תקופת רמדאן. מנגד, לישראל אין כמובן שום עניין בחזיתות נוספות. שב"כ אינו מזהה לפי שעה עלייה באירועים "לאומניים" בקרב ערביי ישראל, או מנגד הזדהות גורפת עם הטבח שביצע חמאס.
תזכורת נוספת למצב הנפיץ ביהודה ושומרון קיבלנו אתמול עם הפיגוע הקשה בעלי, שבו נרצחו שני ישראלים. אף שלא ברור אם פיגוע זה קשור למאמציהם של חמאס ואיראן ללבות את הרוחות בשטח לפני רמדאן – המחבל היה קצין במשטרה הפלסטינית, שבעבר ריצה עונש מאסר בישראל – הרי שכל תקרית כזו יכולה בפני עצמה להצית להבות עזות יותר.
בניסיון להבין מה המצב ביהודה ושומרון שוחחתי השבוע, עוד לפני הפיגוע, עם מפקד חטיבת השומרון בצה"ל, אל"מ שמעון סיסו – איש גולני ברמ"ח איבריו, שקיבל לפני שנה וחצי את הפיקוד על אחת הגזרות הבוערות ביותר באזור. העיר שכם והיישובים המקיפים אותה נמצאים בלב הגזרה, אבל גם היישוב חומש נמצא תחת אחריותה של החטיבה.
חמישה חודשים אחרי שמחת תורה, מי עוד זוכר עד כמה נפיצה הייתה הגזרה הזו קודם לכן, עם פיגועים חוזרים ונשנים שהביאו לכך שח"כ צבי סוכות הקים סוכה בחווארה? "צריך להסתכל על מה שהיה בשומרון עד 7 באוקטובר ומה שקורה אחרי", אומר סיסו, "המצב כעת הרבה יותר שקט מאשר לפני המלחמה. מפיגוע ירי כל יומיים בממוצע עברנו לאירוע דומה פעם בחודש. בקושי מתרחשות כבר תקריות של זריקת אבנים.
"אני שואל את עצמי מדוע המצב השתנה כל כך", מציין מפקד החטיבה, "חלק מהשיפור במצב קשור לכך שאנשי גוב האריות ממחנה הפליטים בלטה כבר אינם נמצאים בשטח אחרי כל פעולות הסיכול, אבל ברובד העמוק יותר נראה לי שהפלסטינים רואים שבעל הבית – כלומר, צה"ל – השתגע בעזה, והם קצת בהלם ממה שקורה. קשה גם לרבים מהם להזדהות עם כל מעשי האונס והטבח שנחשפו. לא כולם תומכים בזה".
לדברי אל"מ סיסו, אומנם למרות גל המעצרים של אנשי חמאס ביהודה ושומרון, שהחל ב 7 באוקטובר, "יש כמובן עדיין התרעות לפיגועים, ואנחנו לא יודעים הכול, אבל אפילו כמות ההתרעות הכוללת ירדה מאוד". לדבריו, התיאום עם כוחות הביטחון הפלסטיניים נמשך ללא הפסקה, כולל שיחות קבועות שלו עם מקבילו הפלסטיני. "התיאום הזה אינו קורה כי הם אוהבים אותנו, אלא כי חמאס הוא אויב משותף", הוא מסביר, ומוסיף גם חדשות ביחס לאירועי האלימות שיוחסו לישראלים באזור השומרון: "גם זה כמעט ולא קורה".
אחרי כל זה, ולמרות השקט הכללי, כוחות פיקוד המרכז בכלל וחטיבת השומרון בפרט נמצאים בדריכות שיא לקראת אפשרות שהכול ישתנה בבת אחת, ושבסמוך לרמדאן יתעצם גל של פיגועים. לפיכך החטיבה מפעילה עדיין ארבעה גדודים, שמגובים בכוחות הגנה מרחבית מתוגברים בכל יישובי הגזרה. אם גם תקופת רמדאן תעבור בשלום, הדריכות הגבוהה תישמר לקראת מה שהפלסטינים מכנים "יום הנכבה", שיחול השנה בדיוק בתאריך הלועזי של פרוץ מלחמת השחרור, 14 במאי.
עדות נוספת לכישלון
בזירה הצפונית צה"ל רחוק מהכרעת חיזבאללה. חילופי המהלומות הולכים ומחריפים, וכללו השבוע גם מטחי רקטות לעומק הגליל ולרמת הגולן, וכן ירי של טילים נגד טנקים לבסיס הבקרה האווירית במירון – מצב שכמעט הפך לשגרה – לצד הפלת מטוס ללא טייס של צה"ל מסוג זיק. אזעקות נשמעו אתמול אפילו במפרץ חיפה, ועשרות היישובים המפונים בצפון הולכים ונחרבים. מנגד, חיל האוויר הפציץ מערך של טילים נגד מטוסים שהציב חיזבאללה בעיר בעלבכ שבעומק בקעת הלבנון – יותר ממאה קילומטרים מצפון למטולה.
מרכז האש של פיקוד הצפון מופעל ממעבה האדמה של ה"בור" בפיקוד הצפון, במפקדה ליד צפת. מפקד מרכז האש הוא איש חיל האוויר בעברו, מה שמעיד על עומק התיאום בין היבשה לכוחות האוויר – מצב שמאפיין את הלחימה ברצועת עזה, וקורה גם בצפון.
תקיפות רבות בצפון הן סיכולים ממוקדים, כולל בלב דמשק או ביירות. הן מנוהלות מהבור של חיל האוויר בקריה או ממטה שירות הביטחון הכללי במרכז הארץ, תלוי ביעד הסיכול. ככלל, סיכולים ממוקדים של כל צמרת כוחות רדואן, מפקדי חטיבות שמחוסלים זה אחר זה, אנשים המקורבים מאוד לראש הארגון חסן נסראללה ואיראנים שנהרגים בלב דמשק – כל אלה מלמדים שהאיראנים וחיזבאללה חדירים באופן לא ייאמן למודיעין הישראלי. אנו יודעים לאתר את היעדים לחיסול אפילו בתוך דירות תמימות למראה בשכונות מגורים צפופות.
ההישג הזה עומד, לכאורה, בסתירה מוחלטת לפרסומים על הכשל המודיעיני שקדם למתקפת 7 באוקטובר. הפרטים על המחדל הולכים ומצטברים, אחרי שהשבוע קרסה הצנזורה מול הפרסומים שהחלו לעלות בערוץ 14 בדבר ההתרעה שהתבססה על הפעלת כרטיסי סים ישראליים בטלפונים של אנשי נוח'בה של חמאס, שנדלקו בבת אחת אחרי חצות בלילה שקדם למתקפה.
כצפוי, הפרסום עורר את הוויכוח – שמתנהל בעיקר ברשת X ופחות בקרב הציבור הרחב – באשר לחלוקת האחריות למחדל שמחת תורה בין הדרג המדיני בראשות ראש הממשלה לבין הדרג הצבאי, שהכישלון שלו, ללא ספק, הוא אדיר. אגב, יש די והותר מחדלים לכולם כאן, גם לדרג המדיני וגם לצבאי.
כך או כך, חשיפת ההתרעה היא הזדמנות להאיר היבטים של המחדל ביחידת 8200 ובאגף המודיעין כולו, מעבר להחמצת ההתרעה המיידית. לפני שבועיים התייחסתי לכישלון של שב"כ בהפעלת מודיעין אנושי – כלומר, סוכנים שהיו יכולים לספק התרעה חד־משמעית כאשר 3,000 אנשי נוח'בה עמדו לכבוש את מערב הנגב. הפעם הדגש הוא על כישלון "מודיעין האותות", המכונה בשפה מקצועית "סיגינט", signal intelligence. הכוונה היא לפענוח של אותות מסוגים שונים שנקלטים על ידי יחידת האיסוף המרכזית של אגף המודיעין, 8200.
היחידה, שזכתה ליוקרה אדירה עד ל־7 באוקטובר 2023 ורשמה הישגים אדירים גם במלחמה עצמה, היא הגדולה ביותר בצה"ל ואחת הגדולות מסוגה בעולם. חלק מהכישלון שלה קשור להתמכרות למידע שמושג באמצעות סייבר. מודיעין הסייבר מפתה מאוד, משום שהוא מאפשר למי שמשיג אותו להגיע לשפע של מידע יקר גם כאשר הוא "ישן" בתוך כונני מחשב מרוחקים או בטלפונים ניידים. זאת, בניגוד למצב בעבר, כאשר המודיעין הניח את ידיו על המידע בזמן שהיה במעבר בין נקודות – כלומר רק בזמן שנערכת שיחה בין שני אנשים, שמיורטת, נקלטת ומפוענחת בתהליך מייגע.
הצלחות הסייבר גרמו להזנחת התפקידים הבסיסיים של המודיעין, ובהם האלחוטנות, הכוללת פענוח תשדורות על ידי "קציני בינה רשתית", קב"רים. מניות מרכזיות לכישלון זה שייכות לתא"ל י', שמונה לפקד על 8200 לפני יותר משנתיים. הוא נבחר לתפקיד למרות התנגדות נחרצת של שני מפקדי 8200 שקדמו לו, תא"ל אהוד שניאורסון ותא"ל אסף כוחן. הרמטכ"ל לשעבר, רא"ל אביב כוכבי, וראש אמ"ן אהרון חליווה, התעלמו מאזהרותיהם טרם המינוי.
אחת הסיבות להתנגדות הייתה שי' אינו איש 8200 במקור, אלא צמח במערכי מודיעין השדה של צה"ל, בשטח. מינויו למפקד 8200 דומה למינוי של מי שאינו טייס למפקד בסיס בחיל האוויר. הבעיה הייתה שי' מינה בעקבותיו עוד קצינים רבים שצמחו במודיעין השדה, כולל לתפקידי הליבה המרכזיים של הבינה הרשתית ב־8200, כמו ראש מרכז המודיעין, קצין בדרגת אלוף משנה. לראש מטה 8200 מינה י' קצינה שצמחה בחיל האוויר ובארגוני הצרכנות של צבא הקבע, ואשר אין לה רקע מודיעיני.
י' הוא מסוג המפקדים המוחצנים, שעסוקים רבות בפוליטיקה פנים־ארגונית. שתיים מתוכניות הדגל של תקופתו היו רחוקות מהליבה המקצועית של 8200: מיזם נגד ההתחממות הגלובלית, ומהלכים שקשורים לקידום בני הפריפריה ביחידה זו – חרף העובדה שתוכנית "עתידים" עוסקת בכך ממילא מזה שנים רבות, ובהצלחה לא מבוטלת.
מאי 2022. משמאל: סא"ל ד' צילום: אריאל חרמוני,
משרד הביטחון
קשה אולי להאמין לטענה זו, אבל נראה שי' אכן לא היה מודע לכך שהנגדת ו' התריעה בבסיס של היחידה בדרום הארץ כי חמאס ערוך ומוכן לבצע פשיטה נרחבת בנגב על בסיס תוכנית "חומות יריחו", אשר היחידה השיגה בדרך לא דרך.
כך, מצד אחד י' קרא לאנשי 8200 לחשוב מחוץ לקופסה, כלקח ממחדלי מלחמת יום הכיפורים, אך מנגד הוא עצמו לא דפק על השולחנות של צמרת צה"ל או על שולחנו של שר הביטחון והתריע מפני האפשרות שחמאס אינו מורתע.
בדיעבד נראה כי אגף המודיעין ושב"כ נפלו קורבן להונאה מתוחכמת של סנוואר: הוא גרם לישראל להאמין שחמאס באמת אינו מעוניין בעימות. אולי הוא שיגר מסרים כוזבים בערוצים שהאמין כי ישראל מאזינה להם – שיטות הפעולה של אמ"ן הרי נחשפו בפניו כמעט באופן מלא במהלך כישלון הפעולה של סיירת מטכ"ל בחאן־יונס בנובמבר 2018.
סנוואר שיתף בסוד הפשיטה שתכנן מספר מצומצם מאוד של אנשים, ולא חשף את המועד המדויק אפילו בפני האיראנים וחיזבאללה. הוא גרם אפילו לאנשי נוח'בה להאמין שהם יוצאים שוב לתרגיל, כמו שקרה כמה פעמים קודם לכן. ההונאה הייתה כה משכנעת, עד שראש שב"כ ואנשי אמ"ן, שבויים בתפיסה ש"חמאס מורתע", רצו להאמין בבוקר 7 באוקטובר שמדובר בתרגיל אפילו כאשר הופעלו כרטיסי הסים הישראליים. יש לציין שלא הייתה זו הפעם הראשונה שחמאס הפעיל כך כרטיסי סים. הדבר נעשה קודם לכן בערב חג הפסח, לפני פשיטה שתוכננה ובוטלה או כדי "להרגיל" את המודיעין הישראלי.
המחדל המודיעיני, שאין שני לחומרתו – אפילו לא לפני מלחמת יום הכיפורים – עוד יפורט בכרכים רבים של מסקנות ועדות חקירה וספרים. בינתיים זוהי עוד זווית להסתכל על גודל הכישלון.
