רומן אברמוביץ', המיליארדר היהודי־רוסי, עלה לפני שש שנים עם משפחתו לישראל והצית את דמיונם של ישראלים רבים. אברמוביץ', אז עדיין בעליה הגאה של קבוצת הכדורגל צ'לסי, נאלץ לעזוב את אנגליה לאחר שוויזת המשקיעים הבריטית שלו לא חודשה. זה קרה זמן קצר לאחר פרשת הרעלתו על אדמת בריטניה של סרגיי סקריפאל, הקצין הרוסי לשעבר שריגל למען הבריטים, והמתח בין המדינות נסק לגבהים חדשים. אנשי עסקים רוסים שבעבר קיבלו ויזת משקיעים בקלילות, התבקשו להסביר את מקורות ההון שלהם כתנאי לקבלת ויזה חדשה. אברמוביץ', שהבין לאן נושבת הרוח, הגיע לישראל זמן קצר לאחר מכן והתקבל במאור פנים.
אבל זה לא הספיק. עם הפלישה הרוסית לאוקראינה, ארה"ב והאיחוד האירופי הטילו עליו סנקציות כבדות בשל קשריו הקרובים עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. ראש הממשלה דאז, יאיר לפיד, אף הצהיר כי "ישראל לא תהיה מסלול עוקף סנקציות שהוטלו על רוסיה בידי ארה"ב ומדינות המערב".
בחודש שעבר שמו עלה שוב לכותרות לאחר שבנק מזרחי־טפחות סירב לשחרר 8 מיליון שקל מחשבונו כתרומה לזק"א, מחשש לחשיפת הבנק לסיכונים משמעותיים בחו"ל. לאחר שבית המשפט המחוזי קבע שאין מניעה להעברת התרומה, ערער הבנק לעליון, וכעת העניין תלוי ועומד שם. בזק"א עדיין מחכים.
רוצח בזהות בדויה
השבוע עלה שמו של אברמוביץ' בהקשר דרמטי אף יותר. ביום שני שעבר העלתה יוליה, אלמנתו של אלכסיי נבלני, סרטון לרשת X (טוויטר לשעבר) ובו הודיעה כי מעתה תתפוס את מקומו של בעלה בהנהגת המאבק נגד שלטון הדמים של ולדימיר פוטין, וגם תחשוף את האחראים למות בעלה. "אנחנו יודעים בדיוק מדוע פוטין רצח את אלכסיי לפני שלושה ימים", אמרה. "נספר לכם על כך בקרוב. נגלה מי ביצע את הפשע הזה ואיך בדיוק עשה זאת. ננקוב בשמות ונראה את הפנים".
מריה פבצ'יך, היו"ר והתחקירנית הראשית של הארגון למלחמה בשחיתות שהקים נבלני, לקחה את ההבטחה הזו צעד אחד קדימה. בהצהרה מצולמת שפרסמה טענה כי עיתוי מותו של נבלני לא היה מקרי. לדבריה, הוא חוסל רגע לפני שחרורו בעסקת חילופי אסירים בין רוסיה לארה"ב וגרמניה. פוטין, כך על פי הצהרתה, ידע על העסקה שהייתה בשלביה הסופיים.
לפי גרסתה, ערב מותו של נבלני הושגו הבנות מתקדמות עם שירות הביטחון הרוסי, ה־FSB, על שחרורו של נבלני. העסקה שנרקמה הייתה כזו: בתמורה לשחרורו של ואדים קרסיקוב, סוכן FSB הכלוא בגרמניה למאסר עולם בגין רצח, ישוחררו שני אזרחים אמריקנים המוחזקים בידי הרוסים – העיתונאי איוון גרשקוביץ והנחת לשעבר פול ווילן, המואשמים שניהם בריגול. זאת בתנאי שיחד עימם ישוחרר גם נבלני.
ההיגיון שעמד בבסיס העסקה היה שפוטין והרוסים מוכנים לעשות הכול כדי לשחרר את "אנשיהם", במיוחד כשמדובר בסוכן FSB. אך המקרה של קרסיקוב מורכב במיוחד. אלא שמבחינת הגרמנים, העסקה נתקלה במחסום משפטי: על פי החוקה הגרמנית אסור לשחרר רוצחים מורשעים בעסקה כלשהי. ואדים קרסיקוב למשל.
ההיגיון בבסיס העסקה היה שהרוסים מוכנים לעשות הכול כדי לשחרר את "אנשיהם", במיוחד כשמדובר בסוכן FSB
לפני שלוש שנים גזר בית המשפט בברלין מאסר עולם על קרסיקוב לאחר שהורשע ברצח זלימחאן חנגושווילי, מוסלמי צ'צ'ני שהתגורר בעיר והגיש בקשה למקלט מדיני. במהלך מלחמת צ'צ'ניה השנייה עסק חנגושווילי בגיוס וחימוש מתנדבים למלחמה בכוחות הרוסיים, אולם נראה שההחלטה לרדוף אותו נבעה ממעורבותו באירוע שבו חוסלו קציני מודיעין רוסים. במוסקבה היו נחושים לנקום. חנגושווילי שרד שני ניסיונות התנקשות, אבל השלישי, שהתרחש לאור יום בפארק טירגארטן בברלין, הצליח. לדברי עדי ראייה, גבר רכוב על אופניים ירה בחנגושווילי, ונצפה מאוחר יותר כשהוא משליך לנהר את הפאה, האקדח ומשתיק הקול ששימשו לחיסול.
מהרגע שנתפס הכחיש קרסיקוב כי הוא הרוצח, וטען כי הוא אזרח תמים בשם ואדים סוקולוב. השגרירות הרוסית אף סיפקה הוכחות לכך. עד הפלישה הרוסית לאוקראינה לא הצליחו הגרמנים להוכיח את זהותו האמיתית. כשהמשטרה האוקראינית חזרה לחרקוב נמצאו ההוכחות הדרושות בתיקי משרד הפנים, בהן מסמכים ותמונות מחתונתו של קרסיקוב שאפשרו את זיהויו הוודאי.
אבל מי שהצליחו להוכיח כי סוקולוב הוא הסוכן קרסיקוב, היו צוות התחקירנים של אתר Bellingcat. על פי ממצאיהם, שהתבססו על נתוני רשויות שונות, ואדים סוקולוב לא הופיע ברשומות לפני 2019 ועל כן מדובר בזהות בדויה. חיזוק נוסף התקבל כשנמצאה התאמה לנתוניו של אדם בשם ואדים קרסיקוב, שהיה מבוקש על ידי האינטרפול בחשד לרצח. ברוסיה בוטלו ההאשמות נגדו, ככל הנראה לאחר שהתברר כי מדובר בסוכן FSB.
לא היינו מתעכבים כל כך על ואדים קרסיקוב, אלמלא הצורך להפנים את החשיבות שמייחסים הרוסים לעקרון אי־הפקרת אנשיהם, במיוחד כשמדובר בסוכן שנקם את נקמתם של סוכנים אחרים. מה שמחזיר אותנו לעסקת החילופין. העסקה הבסיסית כללה את שחרורו של קרסיקוב תמורת שחרורם של העיתונאי והנחת האמריקנים. אולם המפתח להוצאתה לפועל היה הכללתו של נבלני בעסקה. אחרת, ככל הנראה, לא ניתן היה לכופף את החוק הגרמני האוסר על שחרורם בעסקה של רוצחים מורשעים.
שנתיים של שיחות
בחזרה לעדותה של מריה פבצ'יך. בסרטון שפרסמה הסבירה כי עם פרוץ המלחמה באוקראינה הבינו בארגון שנבלני חי על זמן שאול, ויש למצוא את הדרך להביא לשחרורו. לדבריה, תכנון העסקה כך שתכלול את נבלני נמשך שנתיים, שבמהלכן התקיימו אינסוף שיחות חשאיות עם פוליטיקאים, אנשי סוד, מיליארדרים, פקידי ממשל ואנשי קשר ברוסיה ובמערב. המגעים כשלו פעם אחר פעם. הפוליטיקאים המעורבים, כך פבצ'יך, היו אמפתים והבטיחו לפעול למען שחרור נבלני, אבל לא עשו דבר. אחד מהם היה הנרי קיסינג'ר.
אבל בחודשים האחרונים משהו החל לזוז. בתחילת פברואר התחדשו המגעים לאחר שרומן אברמוביץ', לטענת פבצ'יך, העביר לפוטין מסר ובו הצעה לשחרור נבלני במסגרת עסקה הומניטרית לחילופי אסירים. חיזוק משמעותי לדבריה אפשר למצוא בריאיון השנוי במחלוקת שנתן פוטין לטאקר קרלסון האמריקני שבועיים קודם לכן. במהלך הריאיון שאל קרלסון על הסיכוי לשחרורו של גרשקוביץ, העיתונאי. תשובתו של פוטין הייתה שיש אופציה לשחרור גרשקוביץ בתמורה ל"פטריוט רוסי שחיסל אדם באירופה", כלומר הסוכן ואדים קרסיקוב.
אבל ברגע האחרון הכול קרס. על פי פבצ'יך, פוטין לא היה מסוגל להכיל את העסקה. מכיוון שנבלני היה הגורם המפריע לביצועה, הנשיא הרוסי העדיף לחסל אותו ולהמתין לשעת הכושר הבאה שתאפשר את שחרורו של קרסיקוב.
האם זה מה שקרה? נכון לעכשיו אין דרך להוכיח שהעסקה לכאורה הייתה הטריגר לחיסולו של נבלני. באותה מידה אפשר לטעון שנבלני מת בלי קשר לעסקה עצמה. כל זה לא משנה את העובדה שהרעלתו של נבלני, כליאתו והעברתו למושבת עונשין שבה חי בתנאים מחרידים, מטילים על פוטין את האחריות החוקית והמוסרית למותו.
אחרי כל זה אי אפשר שלא לחשוב על משק כנפי הפרפר: מה לכל זה ולתרומה המתעכבת של 8 מיליון שקל לזק"א.
