ביום שני התפרסם תיעוד בלתי נתפס מרמת הגולן: תלמידים באוטובוס נוסע צילמו דרך החלון את המרבדים הירוקים הסמוכים לכביש, בזמן שנפלו שם עשרות רקטות. באוטובוס שררה בהלה, ואחד התלמידים נשמע מרגיע את אימו (חיזבאללה הודיע אחר כך שתקף את מפקדת אוגדת הגולן ב־60 רקטות). השעה הייתה ארבע בדיוק, וברקע נשמעה מהדורת החדשות של קול ישראל. הקריין בישר על חדשות הרבה פחות דרמטיות: בנק ישראל החליט "להותיר את הריבית על כנה בגובה 4.5%". הטקסט והסאבטקסט נפגשו.
למען האמת, השוק ציפה דווקא להורדת הריבית. עד כדי כך ציפה, שבערוץ 13 דיווחו ברגע הראשון ש"בפעם השנייה ברצף, הנגיד מוריד את הריבית ב־0.25%, ההלוואות והמשכנתאות יוזלו". גם בדה־מרקר עלתה ידיעה שהוכנה מראש ובישרה על הורדת הריבית. בכלכליסט הגדילו לעשות והוציאו פוש עם הנוסח "בפעם השנייה ברצף: בנק ישראל הוריד את הריבית"; מה שלא הפריע להם לציין אחר כך, בכתבה המתוקנת, ש"ההחלטה של הבנק שלא להוריד את הריבית אינה מפתיעה".
אז אותם היא דווקא כן הפתיעה, והיו לכך סיבות טובות. האינפלציה, הסיבה שבגינה הריבית עלתה לכתחילה, חזרה לטווח הרצוי והיא עומדת על 2.6%. בחודש הקודם הוריד בנק ישראל את הריבית ברבע אחוז, וחטיבת המחקר שלו פרסמה תחזית שלפיה עד סוף השנה הריבית תרד באחוז שלם. מעבר לכך, השקל מפתיע בחוזקתו, והתוצר הישראלי נפגע משמעותית בסוף 2023 (עסקנו בכך בהרחבה בשבוע שעבר). אפשר בהחלט להבין את המחשבה שהריבית תרד עוד על מנת לתת תנופה למשק שחזר להתאושש.
אבל חברי הוועדה המוניטרית של בנק ישראל החליטו אחרת. למה? במסיבת עיתונאים הסביר הנגיד, פרופ' אמיר ירון, ש"אי הוודאות השוררת במשק עדיין גבוהה מאוד, בעיקר על רקע התפתחויות המלחמה… עדיין שוררת אי ודאות בנוגע להשפעות המלחמה על האינפלציה". ובתרגום מנגידית לעברית: רבותי, בכל רגע אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במלחמה כוללת עם חיזבאללה ואיראן, להחזיר מאות אלפים לגיוס מילואים, ולהכניס מספר עצום של עובדים במשק לישיבה במקלטים. צריך לקחת את זה בחשבון.
בריאיון לישראל היום הנגיד כבר נשאל מפורשות: האם הצעד שלכם מבטא הערכה כי קיים סיכון גבוה להסלמה משמעותית בזירה הצפונית? התשובה, או אם תרצו התחזית הביטחונית של בנק ישראל, נוסחה בזהירות: "ברור שאם תרחיש צפון יתפתח משמעותית, הדבר יהווה משקולת נוספת על הכלכלה. אבל אפילו ללא האירוע הזה, עדיין יש אי ודאות מאוד גדולה", השיב פרופ' ירון, "אנחנו רוצים לוודא ולראות שהאינפלציה לפחות מתייצבת בסביבה הנוכחית, כדי שנוכל להמשיך בתהליך הורדת הריבית".
בתחילת הקנדציה הבטיח ברקת רפורמה דרמטית בייבוא. כעבור שנה ורבע העסק לא מתקדם, והשר עסוק בלעשות מעצמו צחוק
בקיצור, ממלכת אי הוודאות נותנת את אותותיה גם בהחלטות כלכליות דרמטיות. המגמה הנוכחית חיובית, אבל מי יודע כיצד עצירה של חמישה חודשים בענף הבנייה תשפיע בהמשך על מחירי הדיור? זהו גם אחד התחומים החשובים ביצירת הכנסות למדינה. הנגיד הזכיר כגורם סיכון גם את השפעות "המדיניות הפיסקלית המרחיבה". כלומר, המדינה שופכת כרגע הרבה מאוד כסף על האזרחים, ומה אם זה יתדלק מחדש את האינפלציה?
קחו לדוגמה את הסיפור הביזארי של הטיפול הזוגי. משרד הביטחון הבטיח שכל מילואימניק יקבל הטבה בשווי 1,500 שקלים אם יזדקק לטיפול זוגי בעקבות התקופה המאתגרת. הכסף עוד לא זמין למשיכה, אבל הרשת כבר מלאה ביוזמות של מטפלי זוגות נמרצים, חלקם מציעים דילים מפוקפקים בסגנון "פגישת ייעוץ בזום (רק אם בא לכם) וגם שובר לארוחה זוגית – והכול על חשבון המדינה". הם מבינים שמלבד הזוגות שאכן זקוקים לטיפול, רבים אחרים יממשו אותו סתם כי חבל לבזבז הטבה, והמון כסף יזרום בקרוב לתחום הטיפול הזוגי.
זוהי המחשה מזערית אבל מובנת ליכולתם של משברים, כמו זה שאנו חווים עכשיו, שגורמים למדינה (בצדק) לפתוח את הכיס בהרחבה ולהביא להגדלה מלאכותית של אמצעי התשלום – שפירושה אינפלציה. כזכור, גל האינפלציה העולמי של השנתיים האחרונות החל מיד אחרי היציאה ממשבר הקורונה. חלק מההסברים מדברים על הסכומים הגדולים שהרעיפו הממשלות על האזרחים בזמן המשבר, ושמומנו באמצעות העמקת החובות בתקציב הממשלתי.
טוקבקיסט לענייני כלכלה
אם לא חלו שינויים אחרי ירידת העיתון לדפוס, היום נכנסה לתוקף עוד פעימה של עליות מחירים בדלק ובמוצרי אסם, זוגלובק, ויסוצקי, ממתקי סידס וד"ר פישר. אלה יצטרפו לזינוק, מתחילת פברואר, במחיריהם של מוצרי שטראוס, שסטוביץ, סוגת, יכין, בית השיטה ויצרנית החלווה "אחווה". כולנו משלמים יותר על מוצרים, מקטשופ ועד שמפו. אבל רגע, איך זה יכול להיות? הרי שר הכלכלה ניר ברקת איים על החברות ב"ביוש רגולטורי"! ייתכן שהאיום לא השיג דבר?
עלילות ברקת במשרד הכלכלה הן דוגמה לאופן שבו פוליטיקאי מתעקש לאיים בכל הסמכויות שאין לו, במקום לממש את הסמכויות שאשכרה ניתנו לו. זה התחיל לקראת פורים שעבר כשברקת הודיע: "זימנתי אליי את כל הקמעונאים הגדולים במשק בימים הקרובים, ואני הולך להגיד להם דיר בלאק למי שינצל את ההזדמנות להעלות מחירים. אנחנו נפעל נגדם". הקמעונאים לא שמו עליו, וחברת קוקה־קולה הודיעה תוך שעות ספורות שהיא מעלה מחירים.
ברקת, בתגובה, פרסם שהוא "הורה לרשות התחרות לפתוח בחקירה נגד חברת קוקה־קולה". הוא גם נפגש עם ראשי קוקה־קולה בישראל ו"הבהיר להם" שלא יאפשר עליות מחירים באופן גורף. יש רק בעיה קטנה: אין לשר הכלכלה שום סמכות להנחות את רשות התחרות לעשות משהו כזה. כשמנהלת הרשות סירבה להיעתר לבקשתו, הוא החל מהלך להדחתה, שעדיין מתנהל, בטיעונים קלושים שמזכירים את מכתב הפיטורין המפורסם שהוציאו השרים קרעי ואמסלם ליו"ר הדואר.
חודשיים אחר כך, לקראת עוד גל התייקרויות, שלף ברקת איום חדש נגד 15 יצרני מזון גדולים: הוא הוציא מכתב שדרש מהן למסור לידי משרד הכלכלה את הדו"חות הכספיים והנתונים המלאים של הרווחים והעלויות. הכול טוב ויפה, חוץ מנקודה שולית: מדובר בחברות פרטיות, שהנתונים הכספיים שלהן הם סוד מסחרי. החברות צפצפו על הבקשה ועתרו נגדה לבג"ץ. השופטים גלגלו את ברקת מכל המדרגות ואילצו אותו למשוך בחזרה את הדרישה.
במלחמה הנוכחית, ההתנהלות המגוחכת הזאת רק התגברה. ארבעה ימים אחרי הטבח בדרום פרסם משרד הכלכלה הודעה ולפיה "השר ברקת קיים שיחה עם ראשי רשתות המזון, יצרנים, יבואנים ומפעלים בישראל והזהיר אותם מפני העלאות מחירים בזמן המלחמה… הקמעונאים קיבלו את עמדתו והודיעו שלא יעלו מחירים". הישג מרשים, חוץ מהעובדה שהתבררה לאחר מכן שברקת כלל לא נכח בפגישה. אה, והמחירים דווקא עלו.
אך לא אלמן ישראל. שר הכלכלה פרסם כיצד הוא זימן אליו את ראשי חברות המזון לשיחת נזיפה. "החוצפה להעלות מחירים בזמן מלחמה מעידה על חזירות. היא תעלה לכם ביוקר. לצערי, קריאות הציבור וגם קריאותיי להקפאת מחירים בתקופה זו לא נענו. מדובר ביריקה בפרצופו של ציבור הצרכנים, אשר נאמן לכם ומעשיר את קופתכם וכיסכם". הנזיפה לא עשתה רושם.
בסיבוב הבא הציב שר הכלכלה לחברות שהעלו מחירים "אולטימטום של 72 שעות לביטול העלאות המחירים". ולא – הוא יעביר אותן "ביוש רגולטורי". "הצעדים הבאים ייחשפו לאחר פקיעת האולטימטום", שמר השר הנחוש את הקלפים הריקים סמוך לחזהו. כעבור שלושה ימים, ובכן, האריך השר את האולטימטום בשלושה ימים נוספים. משפקע האולטימטום, הוסרו הכפפות והשר ברקת פרסם את השיימינג האימתני שלו: רשימה לבנה לחברות "שמקפיאות את העלאת המחירים", ורשימה שחורה לחברות "שהעלו מחירים בזמן מלחמה".
אבל מה עושים כשגם נשק יום הדין רצוף שגיאות? שטראוס וסוגת, למשל, הופיעו ברשימה הלבנה אף שהעלו מחירים ב־25% קודם לכן. גם תנובה, טמפו וקוקה־קולה זכו להכשר ממשרד הכלכלה, אף שלא תכננו בכלל להעלות מחירים. חברת סלטי שמיר הודיעה שתוותר על העלאת מחירי הסלטים, רק כדי להעלות היום את מחירי הדגים. ואילו יוניליוור, ההישג החגיגי באמת, דחתה את עליית מחירי הגלידות והשוקולד מהחורף לקיץ.
לא עברו שבועיים, ושר הכלכלה ניר ברקת כבר דילג לתחנה הבאה: דרישה מוויסוצקי לחשוף נתונים כספיים, בטענה שהיא מפלה את לקוחותיה הישראלים ומוכרת בזול יותר לצרכנים פלסטינים. הוא פרסם מכתב פומפוזי ובו דרישה לקבל דו"חות כספיים, נתח שוק של כל מוצר, עלות ייצור כל מוצר, ודו"ח מכירות. בתגובה, ויסוצקי הוכיחו שההשוואה שעליה התבסס ברקת הייתה מוטעית. הקדשנו למונופול התה הזה טור שלילי למדי בשנה האחרונה, אבל זה לא סותר את העובדה שמדובר בחברה פרטית, ושלשר הכלכלה אין שום סמכות לדרוש נתונים כאלה.
האיוולת הכלכלית ברורה מאליה. אם חברות מעלות מחירים אף שאין לכך הצדקה כלכלית אמיתית, כפי שטוענים שר הכלכלה וכמה ארגוני צרכנים, זוהי הוכחה לכך שאין להן תחרות. במקום לעסוק בנזיפות מגוחכות בחברות ספציפיות, תפקידו של השר במקרה הזה הוא לדאוג למשק תחרותי, פתוח, שבו מי שמעלה מחירים נענש על ידי הצרכנים, שיכולים להעדיף חברה אחרת שמפתה אותם במחירים זולים. בתחילת הקנדציה הכריז ברקת שיפעל לפתיחת השוק לתחרות, הבטיח רפורמה דרמטית בייבוא, והתחייב ש"מה שטוב לאירופה – טוב לישראל". כעבור שנה ורבע העסק לא מתקדם, וברקת עסוק בלעשות מעצמו ומעצמנו צחוק.
אחרי פסח צפוי גל התייקרויות נוסף: הסכם המחלבות קובע עלייה של למעלה משלושה אחוזים במחירי מוצרי חלב. יוניליוור כבר הודיעה שתעלה מחירים, וכך גם פררו־רושה, יבואנית נוטלה, קינדר ושוקולדים נוספים. חברות רבות אחרות עשויות להצטרף. ניר ברקת ישלוף בוודאי עוד הודעות דרמטיות לעיתונות, או שפנים חסרי כיסוי מכובעים מחוררים. לקראת פורים הקרב, מישהו צריך ללחוש באוזנו שהגיע הזמן להפסיק להיות טוקבקיסט ולהתחפש לשר הכלכלה.
