"שוק מחנה יהודה הוא הלב של ירושלים", כך פסקה מודעת בחירות ירושלמית של תנועת נעם. "הלב של כל מי שנכנס מתמלא בתחושה חמה של טבעיות, של בית, של ירושלמיות", המשיכה מודעת הבחירות בתהילה לשוק העירוני המוכר.
יש לזכור שבמושגים של עיר עם היסטוריה של יותר מ־4,000 שנה, שוק מחנה יהודה הוא אתר חדש למדי – מעט יותר ממאה שנה בסך הכול, פסיק בתולדות עיר הנצח. אגב, למה לא נבחר בניין כלל לליבה של העיר, או הפלאפל התימני ברחוב הנביאים? מה לגבי ואדי ג'וז, הלב החי והעממי של ירושלים, שמוסכים משיבים בו מכוניות לחיים ומשם הן יוצאות לכל רחבי העיר? שוק מחנה יהודה הוא הלב של ירושלים כמו שהמועד החשוב ביותר ביהדות הוא ל"ג בעומר, המצווה החשובה בתורה היא תרנגול כפרות בערב יום כיפור, לב הארץ הוא המושב גמזו והמקום הקדוש ביותר ליהדות הוא קבר רבי נחמן באומן.
גרוע מכך, אלה החבר'ה של נעם, שומרי משמרת הקודש שכל כוחם הפוליטי נובע מהגדרתם העצמית כמעין נטורי קרתא בכיפה סרוגה. הם "שומרים על קודשי ישראל" ומקדשים מלחמת חורמה על הרפורמים בכותל ובכלל, ותוקפים יהודים שעולים להר הבית. מה להם ולהתלהבות מהעממיות של שוק מחנה יהודה? האם אפשר לחזות כאן בפגיעתו הרעה של הפופוליזם, או שמא מי שמרוב חששות קדושה דואג להרחיק יהודים מעיסוק בהר הבית פשוט שכח עם הזמן את הדירוג האמיתי של קודשי ישראל?
ואולי הוא מנוכר להר? מרוב ריחוק תודעתי מקודשי ישראל האמיתיים, התנועה שמתיימרת לדאוג לשמירת קדושתה של ירושלים מתבטאת כמו יוסי חביליו. כיצד ייתכן שמי שאמורים להיות הכי קרובים, אלה שמכנים את ישיבתם "הר המור", מתבררים בתור מי שהם הכי רחוקים והכי מתכחשים לקודשי ישראל?
במקביל, כשצד ימין יוצא ידי חובת התמקדות בטפל, בצד שמאל לא מבזבזים זמן: שם דוחקים בממשלה להעניק לאוהדי מוחמד דף בלעדיות במקום הקדוש ביותר ליהדות, ולהסיר גם את אחרונת המגבלות מחופש ההתפרעות באתר. ראשי עמותת יוזמות אברהם – ארגון מיסודה של הקרן החדשה, ששולח זרועות עמוק לתוך המשטרה בשנים האחרונות – שיגרו השבוע למפכ"ל מכתב הקורא לו לדאוג לחופש הפולחן של המוסלמים בירושלים בחודש רמדאן. במכתב אין ולו רמז לניצול ההר כמוקד להתפרעות ושנאת ישראל במאות מקרים בשנים האחרונות, ולמעשה בכל פעם שבממשלה ובמשטרה נעתרו ללחצים והתירו למוסלמים להיות בהר לבדם.
ביוזמות אברהם קוראים "לאפשר לאזרחי ישראל המוסלמים לקיים את מנהגי רמדאן ולממש את זכותם לחופש דת ופולחן. נדרשת התנהלות מותאמת וסובלנית מצד גופי המדינה ומוסדותיה. אנו דורשים לקבוע הנחיות ברורות בנוגע להתנהלות השוטרים בירושלים כלפי המאמינים, ולהעביר את ההנחיות לכל שוטר בשטח. יש להדגיש כי זכות הפולחן היא זכות יסוד שכל אזרחי המדינה זכאים לה, ותפקידה של המשטרה לאפשר זאת. על המדינה לשמור על חופש פולחן מלא, ולאפשר לכל המאמינים מקרב אזרחי ישראל הערבים המעוניינים להגיע להתפלל במסגד – לעשות זאת. אנו מזהירים מפני התלקחות שעלולה לפרוץ בעקבות התנהלות חסרת אחריות, הן בשטח עצמו והן בהתבטאויות גזעניות או אסלאמופוביות. על המשטרה לפעול להרגעת הרוחות, ולאפשר לאזרחי המדינה המוסלמים את זכותם לפולחן דתי ולמילוי מצוות רמדאן".
ביוזמות אברהם מתפרצים לדלת פתוחה. בקבינט המלחמה כבר הודיעו – כפי שהיה ברור מראש – שתתאפשר נהירה נרחבת של מוסלמים להר. המדינה שאינה מאפשרת לקבוצות של חמישים או שישים יהודים לשהות בהר בו־זמנית מתכוונת להתיר ל־50־60 אלף שונאי ישראל להגיע לשם מדי יום שישי ברמדאן.
השבוע נדרשו לעניין גם האמריקנים. דובר מחלקת המדינה השיב לשאלה בעניין כך: "בכל הנוגע לאל־אקצה אנו ממשיכים לדרבן את ישראל להקל על הגישה להר הבית למתפללים שלווים במהלך רמדאן. לא רק שצריך להעניק לאנשים חופש דת שמגיע להם, ושיש להם זכות לו. זה גם עניין שיש לו חשיבות ישירה לביטחון ישראל. לישראל אין אינטרס ביטחוני ללבות את המתיחות בגדה המערבית או באזור".
נותרה רק השאלה המציקה מדוע לנוכח ההסכמה מקיר לקיר – הר הבית למוסלמים, ואילו הלב היהודי במחנה יהודה – השקט המיוחל איננו מגיע. מדוע הר הבית הוא עדיין מוקד תסיסה? אם בתנועת נעם, ביוזמות אברהם, בקבינט המלחמה הישראלי ובמחלקת המדינה האמריקנית כולם מסכימים לסדר הרצוי ולהפרדה המלאה בין מה שחשוב ליהודים למה ששייך לערבים – מה בעצם מפריע לזה באמת לקרות?
אם נסתכל על זה מנקודת מבט אחרת, אפשר גם לשאול: מי הם אותם אסלאמופובים מסתוריים ורבי כוח שמצליחים לשבש את הסדר העולמי הזה, ופעם אחר פעם לאיים על התפיסה הבלעדית, המוסכמת והברורה? נקודה למחשבה.
