א. כותרת המאמר נגזרה ממגילת אסתר, ממרדכי. אפשר שמרדכי ראה קשר בין חטיפת בתו המאומצת אסתר אל ההרמון ובין אובדן הזהות היהודית בגולת פרס, כשהיהודים הוזמנו למשתה אחשוורוש בשושן, נהנו מסעודתו, ושיבחו והיללו אותו במשך 180 יום. אם היהודים אינם עם זר אלא עבדיו מרצון של המלך הגדול, על אחת כמה וכמה בנותיהם.
מרדכי שם לכך סוף. כשהמלך מינה את המן, שעיקר כישרונו בהטלת אימה על ההמון, וזה דרש לכרוע ולהשתחוות לפניו, מרדכי סירב. הוא המשיך לסרב גם כשמנהיגי דורו הזהירו אותו שהוא מסכן בכך את כל העם היהודי. לדעתם הכניעה לטרור הייתה חלק מתוכנית ההישרדות של עם ישראל. כשאסתר אומרת: "ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי", היא מקבלת ברצון בשם עמה תוכנית של כניעה ועבדות גם כשהמלך מאמץ טרוריסט מקצועי שישלוט במקומו בפועל.
זוהי מגילה של גלות. מרדכי הוא היחיד המדיף בשושן ניחוח ארצישראלי של חירות מפני הטרור ודומיו. גם הוא עושה זאת רק כשמר ליבו על בתו המאומצת החטופה. הוא לא יכרע ולא ישתחווה. הוא זה שהנהיג בסופו של יום את עמו לניצחון ולחג לדורות עולם, המבטא לא רק הצלה ממוות אלא גם חירות, אומץ ויכולת הגנה עצמית, החורגת מ"דינא דמלכותא".
ב. מאפרם של המחנות באושוויץ ובוכנוולד ודומיהם, קמה לימים מדינת ישראל. היא קמה לא רק ממוות לחיים אלא גם מעבדות לחירות. היא הצליחה במלחמותיה נגד מדינות עוינות, ומשנואשו מלנצח אותה בשדה הקרב, החל הניסיון לפרק את עמוד השדרה שלה בעזרת הטרור. זוהי מלחמה בסגנון שונה, המזכירה בימי המקרא את ההבדל בין המלחמות מול הארמים, האשורים ודומיהם ובין מלחמת עמלק בנחשלים.
היו לא מעט מדינות שאימצו את סגנון הטלת האימה, וכך קם מה שמכונה היום "ציר הרשע". המדינות הללו מנסות, ובהצלחה לא מעטה, להוציא מדעתן את מדינות העולם החופשי, המבקשות לעסוק בעיקר בעליית רמת החיים, ומוכנות להמיר את השלווה בשלווה מדומה באמצעות הכלה של שיגיונות הטרור העולמי. העולם החופשי קרס בפני הטרור בעיראק, באיראן, באפגניסטן, בתימן ובמקומות אחרים.
רעיונותיו של הטרור העולמי מתאזרחים בעולם החופשי כלגיטימיים בעזרתה ומכוחה של התנועה הפרוגרסיבית העולמית, וכולם מוכנים לכרוע ולהשתחוות להמן בלבושו החדש כדי לקבל בשכרם את השלווה המדומה, החוצצת במחיצה דקה מן דקה בין רגלינו ובין האש הבוערת מתחתיה. היו לארה"ב הצלחות מקומיות במאבק בטרור, כחיסולם של בן־לאדן, סולימני ואל־בגדדי, אך אין די בהן.
ג. עם אחד הודיע שלא ישלים עם הטרור אלא יחסל אותו עד תומו, על אפו ועל חמתו של העולם. הוא לא ישלים עם הטרור הגוזר עלינו מוות ולא עם הטרור המשעבד אותנו להכיר בלגיטימיות שלו. במגילת אסתר העם הזה מכונה "עם מרדכי". צבאו מוכן להיכנס לכל תת־קרקע כדי להכות בטרור מכה שלא יצליח לקום ממנה. צה"ל נכנס בעיניים פקוחות ליעד מבוצר ענק ומחריד, והוא עתה משמיד אותו.
אם יצליח לעשות זאת עד תום, זה יהיה הניצחון המכריע הראשון של העולם החופשי על ציר הרשע זה שנים רבות. כל העולם החופשי מנסה לשכנע את צה"ל שהמשימה בלתי אפשרית, ויש להסתפק בתיקו מול המלחמה האינסופית בציר הרשע. עד לכתיבת שורות אלו, ראש הממשלה, הקבינט וצה"ל עומדים בלחצים, ומתקדמים במשימה בדרך המעוררת הערכה רבה.
ד. חג פורים נחוג אצלנו כחג לאומי על הצלתו של העם היהודי. אולם החג הזה גאל את העולם כולו מעריצותם של המן ובניו, שלא הייתה נעצרת בהשמדת היהודים. אפשר שהפרק השני של הניצחון המכריע על המן ובניו, נכתב בדפי ההיסטוריה עכשיו, בשנת תשפ"ד.
