כבוד ראש הממשלה, אבקש לפנות אליך הפעם באופן אישי וישיר. אוהבי ארץ ישראל ותומכי מפעל ההתיישבות חייבים להודות לבורא עולם שזכית בעשר השנים האחרונות לשאת בתפקידך. בקלות אפשר לדמיין היכן היו עלולות חלילה להימצא ההתיישבות ומדינת ישראל אילו בעשר השנים האחרונות היו זוכים מתחריך בהנהגת הממשלה.
איש לא יוכל להתעלם מהתנהלותך המחושבת נגד מתווה השלום שניסה להכתיב לך נשיא ארה"ב אובמה. ובכל זאת, משהו בהתנהלותך מעורר דאגה. הביקורת על הקפאת הבנייה בירושלים ועל ריסון היקף הבנייה ביהודה ושומרון אינה חדשה, והיא גוברת עם כל ניפוץ גל נוסף של ציפיות לאישור לתוכניות בנייה במרחבים האלה.
אבל לא אי מימוש מלוא הציפיות מחולל את הביקורת. קיים חשד שבשאלת ארץ ישראל מובילה אותך גישה אחרת מזו המובילה זה מאה שנים את מפעל ההתיישבות. במבט תכנוני ארוך טווח, פעולות ממשלתך מזמינות בירור ביקורתי, שכן הן מבטאות מגמה ברורה לדחיפת עם ישראל למרכז הצפוף של רצועת החוף וגוש דן.
לקראת 2040 הונחו רשויות התכנון לתכנן 2.6 מיליוני דירות, כולן בתחומי מדינת ישראל של הקו הירוק. מחוז ירושלים בלבד נדרש לתכנון 300 אלף דירות, כולן בגבולות הרשמיים של מדינת ישראל. הנחיה כזו דוחפת את ירושלים מערבה, אל הריאה הירוקה של הרי יהודה, ומנוגדת לצורך הלאומי במימוש פוטנציאל המרחב הפתוח מזרחית לירושלים, אל מעלה־אדומים וים המלח. על אדמות מחנות צה"ל המתפנים באזור המרכז צפוי בינוי של מאות אלפי דירות נוספות, מגמה שתוסיף לגוש דן עוד כמיליון איש.
לחפצים בירושת הארץ, נראה שהמגמות הללו מסוכנות לאינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל בשני היבטים: הראשון ביטחוני, והשני כרוך בצורכי השליטה הריבונית במרחב, במיוחד במרחבי הספר הנתונים במאבק. לכן דרש בן־גוריון לאחר מלחמת העצמאות את פיזור האוכלוסייה.
תנופת צמיחת האוכלוסין המבורכת במדינת ישראל מחייבת את ממשלתך להעניק פתרונות דיור בהישג יד. אלא שרשויות התכנון מציעות בנייה היכן שאפשר, ללא ביטוי להכוונה אישית שלך למגמה תכנונית רצויה לטווח הארוך. בתוך כך מתקבעות מגמות שוק רבות עוצמה שקשה לשנות את כיוונן. הסכנה היא שביום שתיווצר ההזדמנות לבנייה רחבת היקף ביהודה ושומרון ובקעת הירדן, הביקוש עלול להיות מצומצם עד כדי זניח.
לאור לקחי חצי יובל להסכמי אוסלו, ומתוקף חובת ממשלתך לעיצוב המרחב הגיאוגרפי במבט ארוך טווח, יש לצפות ממך שתניח מתווה לתוכנית אב לבנייה המבוססת על לא פחות מקווי המתאר שקבע יצחק רבין בנאומו האחרון בכנסת (5.10.1995). בעקרונותיו הדגיש עקרונות יסוד: אחיזה ישראלית בירושלים רבתי, הכוללת את גבעת־זאב ומעלה־אדומים, ואחיזה בבקעת הירדן בפירושה הרחב – מנהר הירדן עד קו אלון־מורה־איתמר־בעל־חצור.
במסגרת התפיסה הזאת סימן רבין את נחיצות המסדרונות המובילים לבקעת הירדן, ובהם כביש 5 מראש־העין למעלה־אפרים דרך אריאל. במתווה הזה, במקום 40 אלף דירות הנבנות בראש־העין ו־30 אלף דירות המתוכננות להיבנות במרחב תע"ש רמת־השרון, נדרשת בנייה נרחבת לחיבור ראש־העין לאריאל ולצומת תפוח. במקום מאות אלפי יחידות דיור העתידות להיבנות ממערב לירושלים, רצוי להפנות את הבנייה מזרחה, בואכה ים המלח.
מר נתניהו, אפשר להבין ולכבד את הריסון הזהיר שאתה מתנהל בו. אבל בהיעדר חזון תכנוני לטווח הארוך, כתוכנית אב המונחת על שולחנות משרתי הציבור בדרג המקצועי, המגמות המתפתחות מקבעות כיוון המותיר את מרחבי יהודה ושומרון כפרי בשל ליום שבו תיאלץ מדינת ישראל חלילה להעבירו לידיים אחרות. לחיזוק קווי המתאר המתקיימים כבר היום ומתבטאים בפריסת ההתיישבות ביהודה ושומרון ובקעת הירדן – במקביל לשטחים הנתונים לשליטת הרשות הפלסטינית – נדרשות הנחיות תכנון על בסיס המגמות שלהלן:
ביסוס ירושלים כעיר מטרופולין, בפיתוח תשתיות תחבורה ותשתיות מוניציפליות היקפיות – לגוש עציון ולגוש אדומים וליישובי בנימין. מיצוי הפרוזדור הפתוח מירושלים לים המלח להתיישבות בבנייה רוויה של עשרות אלפי יחידות דיור. פיתוח שדרה מזרחית למדינת ישראל מערד להר הגלבוע, בהפיכת בקעת הירדן עד קווי הרכס המזרחיים בשומרון למרחב התיישבות רציף.
ביסוס יישובי דרום הר חברון כמעטפת צפונית למטרופולין באר־שבע. סלילת כביש אורך במתכונת כביש 6 לאורך המדרגה של מדבר יהודה, מערד בואכה מישור־אדומים, והמשכו צפונה על בסיס ציר אלון עד בית־שאן ועפולה. פיתוח הפוטנציאל היישובי בציר 5, ברצף התיישבותי מאלקנה לאריאל, תפוח, מגדלים ומעלה־אפרים. ביסוס יישובי מערב בנימין ומערב השומרון כמדרגת אבטחה למישור החוף.
המגמות האלה מצויות כולן במרחבי שטח C, והן יחוללו מסגרת מעצבת להתארגנות הישות הפלסטינית במרחבי קיומה, בשטחים הנתונים מכבר בידיהם. אבל לעת עתה לאיש ממשרתי הציבור ברשויות התכנון ובמנהל האזרחי לא הוצג חזון מעין זה כתוכנית עבודה. הדרך לשם רצופה מכשולים ובוודאי רצוי להתחשב בהם ברגישות מדינית. אולם זהו חזון היסוד שלאורו פעלו בן־גוריון ומנחם בגין. גם משה דיין, יגאל אלון ויצחק רבין שאפו אליו. זו הדרך שבוחריך תמכו בה, והם מייחלים לראותך חותר בנאמנות למימושה.
