שמו של הספר החדש בהוצאת תכלת כורך בצוותא שתי אופנות ספרותיות חמות של העשורים האחרונים: חנויות ספרים ומגדלורים. למרות הקינות והנהי על התמעטות הקוראים, ואף שמרבית המגדלורים איבדו מאופיים הרומנטי לאחר שהטכנולוגיה ממלאת את מקומם של שומרי המגדלור – כבר מראשית המילניום צצים כפטריות אחר הגשם ספרים, מאמרים ואתרי רשת שעוסקים בשני נושאים אלה.
גם אופיו הייחודי של המגדלור כמבנה לימינלי שאיננו חד־משמעי – לא יבשתי ולא ימי – הופך אותו למוקד התעניינות אקדמי למחצה של אדריכלים, פסיכולוגים והיסטוריונים, ומקבל ביטוי ספרותי כמקום מסתורי ולא שייך, המושך את הדמיון לכיוונים אפלים ומעוררי אימה.
מאבקיה של מכשפת הכפר
ספרה של שרון גוסלינג, כשמו, מצרף יחדיו את שני הנושאים שבאופנה, וגם את המאפיינים השכיחים שלהם בספרות: בעל חנות ספרים שתקן וערירי (קאלן מקדונלד), שתחביבו הליכה בודדת ליד החוף ומשחק שחמט, ולצידו עוזרת שלא ידוע דבר על עברהּ (רייצ'ל); מכשפת כפר (דורה מקרידי), ומאבקי ירושה שבבסיסם סודות עבר עלומים, וכמובן חתול, סמל המסתורין והחלקלקות במיתוסים ובאגדות עם, וגם עז. כל המרכיבים שיכולים להפוך את המגדלור וחנות הספרים לסיפור אפל ומסתורי.
אבל אצל גוסלינג המגדלור אינו מקום אפל, גם אם יש סביבו סודות. ב"מגדלור של מקדונלד", המזדקר בכפר קטן בסקוטלנד, נקבצת חבורה מגוונת סביב בעל המקום ועוזרתו הידידותית. החבורה כוללת את רון פורסטר, חברו הקרוב של קאלן, וכלבו בוקובסקי, ואת יוסטֶס, החתול של קאלן. לחבורה שייכים גם איש שחור־עור מבוגר, עזרא, ושכנתו הבודדת והמרירה אדי, אמנית חיתוכי עץ והדפסי לינוליאום. בין אדי לעזרא מתנהלת מלחמת עולם בגלל העז שלו, שזוללת את פרחי הדליות בגינתה ורומסת את הדשא שלה.
כל אלה הם תושבי קבע בכפר, אם כי רייצ'ל היא חדשה למדי והגיעה לכפר רק לפני חמש שנים – לא ידוע מהיכן ומדוע. לאחר שהקרוואן העתיק שלה שבק חיים בתחתית גבעת הכפר, ולא היה לה כסף לתקנו או לקנות אחר, היא נשארה לעבוד בספריית המגדלור של קאלן ולגור במקום. אליהם נוסף לאחרונה טובי הולינגווד, עיתונאי מלחמות מפורסם שנפצע ברגלו ונאלץ לעזוב את עבודתו. טובי סובל מתופעות קשות של פוסט־טראומה עקב חוויותיו בזירות מלחמה, ובגלל מצבו הנפשי הוא גם עזב את אשתו סלבי. לחבורה מצטרפת גם ג'ילי, צעירה הומלסית, שתקנית ותוקפנית ומעוררת חשד, שמסתירה בקנאות את עברה. היא נעה מאוהל למחסן ומעבודה לעבודה כדי לשרוד, ומתחברת במפתיע לאדי האמנית כדי לממש בעזרתה את חלומה להיות ציירת.
דמות נוספת וחשובה, שאינה שייכת לחבורה של המגדלור, היא "מכשפת הכפר", דורה מקרידי, בעלת הבית הגדול בכפר ואשת נדל"ן נמרצת וחסרת מעצורים, שמנסה להשתלט על כל הנכסים הפנויים, הקרקעות, שטחי המרעה, הגינות וחלקות היער שנותרו בכפר. היא כבר הספיקה לרדוף ולהתעלל בג'ילי ולהשמיד את האוהל שלה, וכולם בכפר מתרחקים מעינה הרעה ומכוחה הלא מוגבל.
שיווי המשקל החברתי מתערער כשקאלן מת בפתאומיות, ואינו מותיר יורש או צוואה. בנשימותיו האחרונות רומז קאלן לרייצ'ל על קיומו של חפץ סודי כלשהו שעליה למצוא. רייצ'ל וטובי מנסים לגלות את החפץ הנסתר ואת הסודות שמאחוריו, הקשורים אולי לשאלת הירושה או הבעלות על המגדלור. במקום הסודי, שחבוי בעליית הגג האטומה של המגדלור, מתגלה מתקן "קאמרה אובסקורה" ומטמון של מסמכים היסטוריים מלפני מאתיים שנה, מתקופת הקמת המגדלור בראשית המאה ה־19. תוך מרוץ נגד הזמן ובעזרת עורך הדין של קאלן, מנסים השניים לגלות את האמת על הירושה ולמנוע מדורה מקרידי להיאחז בזכויות ההיסטוריות־משפחתיות האמיתיות או המדומות שיש לה, ולהשתלט גם על המגדלור.
החיפושים אחר יורש חוקי לקאלן, או לחילופין המאבק לשמירת חנות הספרים והמגדלור במתכונתם המיוחדת הקיימת, ולא להפוך ל"נכסי נדל"ן" בידי דורה, מגיעים לכאורה לפתרון כאשר נמצאת יורשת חוקית בשם טרודי גודווין, מתמחה ברפואה מצפון קרוליינה. אחרי ההלם הראשון מבינים כולם שזהו, נגמר הסיפור: טרודי היא שתחליט מה יעלה בגורלם של חנות הספרים והמגדלור, והמעורבות שלהם נגמרה. אבל זה כמובן לא סוף הסיפור, משום שמכשפת הכפר לא תניח למישהו אחר להשתלט על מה שקיוותה שיהיה שלה, ותככיה מניעים שרשרת חדשה ומרתקת של אירועים וסיבוכים.
מתחת לקליפה המחוספסת
הסיפור מרתק וקריא מאוד (למרות שגיאות תרגום מרובות, ושימוש מופרז ולא נחוץ במילים לועזיות גם כשיש מקבילות עבריות מתאימות). העלילה, שנראית תחילה שבלונית וצפויה בקוויה הכלליים, מתגלה – בזכות הכתיבה המדויקת והרגישות האנושית־פסיכולוגית של הסופרת – כעשירה במורכבויות ובעומקים אנושיים נוגעים ללב.
מתוך הבסיס הצר של הסיפור – הכפר הקטן והמנומנם ומגדלור הספרים הצפוף עם המדרגות הלולייניות הצרות שלו – מתפרש הסיפור למרחקים. עד למלחמות האזרחים בליבריה, למשל, שטובי שילם בבריאותו על סיקורן העיתונאי. במקביל היא יורדת לפנימיות ולדקויות של מערכות היחסים בין הדמויות, של המתחים המוזרים בין אדי לעזרא, ובעיקר של היחסים בין ג'ילי לשאר אנשי החבורה ובראשם אדי הציירת. הסופרת יודעת להפוך סצנות שלקוחות לכאורה מ"רומן רומנטי" לאירוע רציני, טעון ובעל שורשים עמוקים.
כך, לדוגמה, ביחסים המרוחקים־מבחירה בין רייצ'ל לטובי, שנעים על סף האהבה אבל נשארים כמעט עד סוף הספר בגדר ידידות. בשונה מרומן רומנטי, הידידות הזאת מתוארת כנדירה וחשובה לשניהם ולא כגחמה סנטימנטלית. היא מסייעת לטובי בהתמודדות עם הפוסט־טראומה שלו, ומשאירה את שניהם חופשיים להתפתח, להתנסות בקשרים אחרים, ולהגיע להחלטה הנכונה כשהם בשלים יותר ובשלב בוגר יותר של חייהם.
הכתיבה המדויקת והקשובה והיכולת לחשוף עומקים נפשיים, מייצרות דיאלוגים משעשעים למדי בין ג'ילי ההומלסית, הצעירה החשדנית והתוקפנית, ובין אדי הבודדת והמרירה, ששומרת על עצמה באמצעות הסתגרות. הדיאלוגים הללו נוקבים, מורכבים, מלאים מאבקים פסיכולוגיים והתפייסויות. באמצעותם מוצאת אדי את הדרך לחשוף את החום והאנושיות שבה, ובו בזמן גם לפצח את הקליפה המחוספסת שעוטפת את ג'ילי, ולחשוף את הדמות האכפתית והאינטליגנטית שנחבאת מתחת לחיצוניות הקוצנית.
ג'ילי מצילה את אדי כאשר זו מציתה ניירות בחדר העבודה שלה. אדי מזמינה אותה לישון בחדר הפנוי אצלה "רק ללילה אחד", משום שקר בחוץ וגשום. "לילה אחד היה לשניים, ואחר כך לשלושה", וג'ילי נשארה אף שחשה אי נוחות "להסתמך על צדקה", כי "לא היה לה שום מקום אחר ללכת אליו". בסוף הסצנה אדי מושיטה לג'ילי הנדהמת צרור מפתחות של הבית, כדי שתוכל לבוא וללכת כרצונה. התירוץ של אדי למחווה הוא שכך לא תצטרך תמיד לחכות עד שג'ילי תשוב בלילה הביתה. אבל לשתיהן ברור שיש למפתחות משמעות עמוקה יותר: ביטוי למתן אמון ותחושת בית, וקבלת ההומלסית כשווה וראויה לכבוד.
קראתי את הספר בהנאה. הוא כתוב היטב, קריא ומרתק, ונשמר בו איזון נכון בין מתח ורשעות ובין חום אנושי, שמחה וצחוק. אסקפיזם איכותי, נכון ואף מנחם, שנחוץ בימים אלה. ולפני סיום, הנה חשיפה מרעישה. טיבו האמיתי של המגדלור עם חנות הספרים נחשף משום מה לקוראים כבר בהתחלה: "(הכפר) היה מקום קטנטן, בלתי ראוי לציון. להוציא את העובדה שהיה בו מגדלור שאיננו מגדלור כלל. המגדלור ניצב בקצה המזרחי של הכפר (בראש גבעה) ומעבר לשורה קצרה של בתים ובית שער קטן… שהספיק כבר להתפורר". המגדלור, אפוא, אינו מגדלור כלל, הוא רק נראה כמו. ואולי גם דברים אחרים בסיפור אינם כפי שהם נראים? 
