דמיינו לעצמכם, שביום הראשון של שנת הלימודים, המחנכת שואלת את התלמידים: "מה עשיתם בקיץ האחרון?", ובמקום לספר לה על הנסיעה עם ההורים לחו"ל, להראות לה סלפי מהטיול עם החברים או לספר על מרתון משחקי מחשב, בני הנוער בכיתה עונים: "השנה הקמתי מועדונית לילדים עם צרכים מיוחדים שזקוקים למסגרת חברתית שבה הם יכולים לפרוח", או לחלופין "את הקיץ הזה השקעתי בפיתוח סדנה שתלמד בני נוער כיצד להתמודד עם חרדת מבחנים ותתקיים בתיכונים בשנת הלימודים הקרובה". זהו לא חזון אחרית הימים. לקראת פתיחת שנת הלימודים, הגיע הזמן לבדק בית – עד כמה אנחנו מממשים את מלוא היכולת העצומה של הנוער להוביל שינוי בהוויה הישראלית?
בני הנוער הם בעלי יתרונות ייחודיים – הם בעלי יכולת הסתגלות גבוהה לשינויים, סקרניים בצורה יוצאת דופן, בעלי חשיבה ביקורתית, יצירתית ופורצת דרך ויש להם לא מעט זמן פנוי וכוחות במותניהם. ההיסטוריה מלאה במקרים שבהם בני נוער הובילו מהפכות של ממש. אולם, באופן אבסורדי, החברה הישראלית לא באמת דורשת מהם להיות מעורבים בעשייה החברתית כיום, והפוטנציאל שבהם נותר ברובו לא ממומש.
נדמה כי רוב בני הנוער אינם מודעים לעוצמת הכוח שיש בידיהם. כאשר החברה הישראלית החליטה לדרוש מהם להתגייס, היא יצרה צבא מתקדם שתרם באופן מכריע לביטחון המדינה. עוד בטרם הקמת המדינה, הנוער תרם תרומה מובהקת לבניין ופיתוח הארץ. מדוע איננו דורשים מהם כיום להתגייס ולתרום באופן מכריע לטובת החברה שלנו? ומדוע הם עצמם, שעתיד המדינה ואתגריה מדאיגים אותם ועתידים להשפיע עליהם יותר מכולם, מסכימים לקחת את המושב האחורי בסוגיות הבוערות ביותר? רבים יטענו בתשובה, שבני הנוער לא מקבלים מקום סביב שולחן ההחלטות. אולם גם טיעון זה, לא מונע מהם להנהיג מהפכות ויוזמות מהשטח.
השקעה נבונה ונכונה בפיתוח מנהיגות בעלת תפיסת עולם רשתית כבר בגיל צעיר, תצמיח לנו בני נוער אכפתיים ומעורבים, אשר ישכילו להתבונן על המרחב שבו הם פועלים מפרספקטיבה רחבה, לשים את האגו האישי שלהם בצד ולרתום את עצמם בצעירותם ובבגרותם לתועלת החברה כולה.
ב-LEAD – המסלול לפיתוח מנהיגות, בני הנוער עוברים הכשרה נרחבת המפתחת בהם יכולות הנהגה ומודעות חברתית. בהדרכת הארגון, הם משקיעים זמן בקיץ וגם במהלך שנת הלימודים כדי ליצור פרויקטים פורצי דרך שיאירו פינות חשוכות בהוויה הישראלית ומשנים חיים של עשרות ואף מאות אנשים. חלק מהפרויקטים – המועדונית לילדים עם צרכים מיוחדים והסדנאות לבני נוער, למשל – כבר קיימים, וחלקם הופכים למיזמים ארציים, כמו תנועת הנוער "כנפיים של קרמבו" ו"יום המורה". בד בבד, אותם בני נוער גם מבלים עם החברים ויוצאים לחו"ל, אבל את שאר הזמן שיש ברשותם, הם מנצלים בכדי לפעול ולשנות.
עלינו לצפות יותר מבני הנוער שלנו וללמד אותם כיצד למצות את הפוטנציאל שגלום בהם. מדוע שלא נייסד מסורת חדשה, במסגרתה כל תלמיד יספר ביום הראשון של שנת הלימודים על הפרויקט שקידמו, על הפינה החשוכה שבחר להאיר, ובני הנוער אפילו מתחרים זה בזה על הפרויקט הגדול והמרשים ביותר? כך, יחוו אותם צעירים חוויות שאין דומות להן, ויפתחו אמונה חסרת פשרות בעצמם וביכולת שלהם לשנות. בנוסף, אנחנו נרוויח מיזמים מבורכים שייטיבו את חיינו. "ההיפך מאהבה אינו שנאה, הוא אדישות. ההיפך מיופי אינו כיעור, הוא אדישות. ההיפך מאמונה אינו כפירה, הוא אדישות", כך אמר ניצול השואה וחתן פרס נובל לשלום, אלי ויזל ז"ל. בני הנוער הם המפתח למלחמה באדישות, ועלינו ללמד אותם כיצד לעשות זאת.
הכותב מנכ"ל ארגון LEAD – המסלול לפיתוח מנהיגות בישראל
