לפני שבועיים פרסמתי מאמר די נסער בנושא גיוס החרדים. כבר שלושים שנה אני מפרסם מאמרים בעיתונות, ומעולם לא קיבלתי כל כך הרבה תגובות. מסתבר שנגעתי בעצב חשוף, בייחוד בציבור הדתי-לאומי. סרוגים רבים עוברים בזמן המלחמה מהלוויה להלוויה, ומתוסכלים מהשימוש שעושים החרדים בתורה כדי להצדיק את השתמטותם משירות צבאי.
אני עומד מאחורי כל מילת ביקורת שכתבתי על ההשתמטות החרדית, אך היום אני רוצה להתמקד בצד השני של המטבע. לא במעלותיה הרבות של החברה החרדית, שאותן הזכרתי גם במאמרים קודמים, אלא בטוב שהיא צופנת לחברה הישראלית כולה. קל באופן יחסי לראות כמה חסד, תורה וברכה יש בחברה החרדית כשלעצמה; אך אני מאמין שהקיום החרדי יכול להביא הרבה טוב גם לחברה הישראלית הכללית. לדבר על חצי הכוס המלאה בנוגע ליחסי החרדים והחברה הישראלית יהיה אולי מוגזם בהקשר הזה, אך אפשר לכל הפחות לדבר על חצי הכוסית המלאה.
נתחיל מההיבט הכלכלי של הייחוד החרדי. בערך חצי מהחרדים נמצאים מתחת לקו העוני. זהו שיעור עצום של עניים, ההופך את המגזר החרדי לקהילה הענייה ביותר בישראל. אך כאשר שואלים את החרדים מה דעתם על מצבם הכלכלי, כ-70% מהם משיבים שהם מרוצים – יותר מאשר שיעור הישראלים שאינם חרדים המרוצים ממצבם. לפי הסקר החברתי של הלמ"ס, רק 8% מהחרדים דיווחו שהם חשים עניים. כיוון שקו העוני הוא מושג יחסי לחלוטין, לא בטוח שהוא מאוד רלוונטי בנוגע לחרדים. הציפיות הכלכליות שלהם אחרות, ומבחינתם הם אינם עניים כלל. "איזהו עשיר – השמח בחלקו"; והחרדים, בסך הכול, שמחים בחלקם. במדינה שהתרגלה למרמור קולקטיבי, הגישה החרדית היא משב רוח מרענן.
זוהי רק ההתחלה. אם נשווה את החרדים לקבוצות מיעוט עניות במדינות אחרות נוכל לראות מיד את ההבדלים. החרדים הם כ-14% מאזרחי ישראל, וזהו גם שיעורם של השחורים בארצות הברית. גם האפרו-אמריקנים סובלים מעוני קשה, אך בזה מסתיים הדמיון בין שני המגזרים הללו. המשפחה השחורה בארצות הברית נמצאת כבר שלושה דורות לפחות בתהליך פירוק הרסני. רק כשליש מהילדים השחורים בארצות הברית גדלים היום עם שני הוריהם. במקביל, 40% מהאסירים בארצות הברית הם שחורים, ומחקר שנעשה ב-2004 העלה ששליש מהגברים השחורים הצעירים נמצאים בכל רגע נתון בכלא, או משוחררים ממנו בערבות, או שנידונו למאסר על תנאי. בלי קשר לשאלה מה הביא למצב הנורא הזה, הנתונים הללו קיצוניים מאוד, אך בכל מקום בעולם עוני מלווה בפירוק המשפחה ובפשיעה אלימה. רק בישראל המצב שונה בתכלית. האוכלוסייה הענייה ביותר – האוכלוסייה החרדית – מאופיינת במשפחות חזקות, בתמיכה קהילתית איתנה וברמה נמוכה מאוד של פשע אלים.
מדובר בתופעה נדירה, שלמיטב ידיעתי אין דומה לה בעולם. מגזר עני מאוד, עם שיעור נמוך מאוד של לימודים אקדמיים ותעסוקת גברים, שאינו נוטל חלק גם בשירות החובה הצבאי, אך אין בו כמעט פשיעה אלימה, ילדים נטושים, אנאלפביתיות, זנות וסמים. כל התופעות הללו קיימות, כמובן, אצל החרדים, כפי שהיו ועודן קיימות בכל קבוצה אנושית המוכּרת לנו – אך בשיעור נמוך, ובלא שום מתאם בינן לבין העוני הרווח במגזר הזה. למעשה, כפי שראינו, החרדים גם לא רואים עצמם כעניים.
כל זה אומר שרק דבר אחד עומד בין החרדים לבין תרומה עצומה ומתמשכת לחברה הישראלית: החלטה. ברגע שיחליטו שהם רוצים להשתלב, אפילו במידה חלקית ומוגבלת מאוד, הם יוכלו להגיע לפסגה בכל תחום. אכן, הגברים החרדים לא לומדים לימודי ליבה. אך מדובר בחברה שמעריכה מאוד השכלה, ואני מאמין שיום אחד חרדים רבים יחליטו שהם מעריכים גם לימודים כלליים הנחוצים לפרנסה בכבוד. הרי בהפגנות "הפלג" השבוע ראינו שאפילו הקיצוניים שבקיצוניים מבינים שיש דברים שבשבילם שווה לסגור את הגמרות. אפשר לקוות שיום אחד לפחות המתונים שבחרדים יבינו ששווה לסגור לכמה שעות את הגמרא לא רק למען הפגנות, אלא גם כדי לקיים את אזהרת חז"ל מפני "תורה שאין עמה מלאכה".
ביום שהחרדים יכללו גם מתמטיקה ואנגלית בתוכנית הלימודים של בניהם, אפילו במינון נמוך, אין לי ספק שיגיעו גם בתחומים הללו להישגים מרשימים. מיעוטים אחרים בעולם נאבקים כבר דורות רבים בספירלה של כוחות שמושכים אותם למטה: העוני מפרק משפחות, המשפחות המפורקות עניות יותר, העניים לא רוכשים השכלה, מעוטי ההשכלה מתקשים למצוא עבודה ולהקים משפחה, וחוזר חלילה. המיעוט החרדי ניחן בתכונות ההפוכות, שיכולות להזניק את ישראל כולה לספירלה של שגשוג. אם יחליטו לתרום יותר למדינה, הם לא רק יוסיפו לחברה הישראלית עוצמה תורנית וחוזק קהילתי, אלא גם יעשירו בכישרונותיהם את הכלכלה והתעשייה הטכנולוגית.
כל זה – אם הם רק ירצו. ובמלחמת שמיני עצרת גילינו שנקודת המוקד בהקשר זה אינה שוק העבודה, כפי שנטינו לחשוב בשנים האחרונות, אלא השירות הצבאי. חשבנו שדי לנו בצבא קטן וחכם, וגילינו שאנחנו חייבים צבא גדול וחכם. חשבנו שנוכל לעצום עין לנוכח השתמטותם של החרדים משירות צבאי, כל עוד ישתלבו בשוק העבודה; אך גילינו שעצימת עיניים ממיטה עלינו אסון. זוהי המחצית הריקה של התמונה: רוב החרדים נחושים כיום מבחינה אידיאולוגית לא להשתלב בצבא, באקדמיה ובכלכלה, ובהתחשב במספרם הסירוב הזה מעמיד בסכנה את עתידה של ישראל. ובכל זאת, אני מאמין שיום אחד הם יתעשתו. אנשים חכמים ורגישים לא יוכלו להמשיך להתעלם מהעוול הגדול של ההשתמטות, שעליו נסמכת חברתם. יום אחד הם ילמדו שיוכלו להמשיך להיות חרדים, יראים ושלמים, ובכל זאת לשרת ולעבוד. ואז, עבור ישראל כולה, גם השמים כבר לא יהיו הגבול.
