יהדות האי ג'רבה – האי פֶּלִיא, כפי שכונה בפי פרופ' נחום סלושץ – מזוהה לאחרונה בעיקר עם רבי כלפון משה הכהן, המוּכר כגדול רבני ג'רבה בדורות האחרונים. כאן אבקש לספר על רב חשוב ובלתי מוכר מדור קודם לרב כלפון, שאף אין בידינו תמונה או איור שלו.
בכ"ד טבת מלאו 111 שנים לפטירתו של אחד מגדולי הרבנים בג'רבה, רבי דוד (גישא) הכהן, שהיה חכם גדול בנסתר ובנגלה, כפי שאפשר להיווכח מיצירתו. בצעירותו לימד רבי דוד ילדים צעירים, ותואר כשקדן גדול בתורה. לאחר שפסק ממלאכת לימוד התינוקות נעשה דיין, וכיהן כרב ה"חארה זעירה", הרובע היהודי הקטן באי. בערוב ימיו עבר לעיר גאבס שבתוניסיה וכיהן בה כרב קהילה. רבי דוד השתוקק לעלות לארץ ישראל, אך בערוב ימיו חלה במחלה קשה והדבר נבצר ממנו. הוא הובא למנוחות בגאבס, הקרובה לג'רבה.
רבי דוד נחשב לדקדקן, ידען מופלג בתנ"ך, משורר, בקי בסוד העיבור, רב ופוסק. הוא למד אצל רבי סאסי מעתוק הכהן יהונתן (מהרס"ך), אחד הרבנים החשובים בג'רבה ומהמתנגדים המובהקים לפתיחת בית הספר של רשת כי"ח (אליאנס) באי. חברו ללימוד היה רבי יעקב (גדישא) הכהן, שפעל רבות לדחיקת רשת החינוך הצרפתית מהאי. רבי דוד זכה להעמיד תלמידים רבים ובהם רבי חיים חורי, רב העיר גאבס ומרבני תוניסיה הבולטים במאה העשרים, שנודע גם בזיקתו לציונות ולמדינת ישראל.
בשנת תרמ"ב (1882) יצא לאור חיבורו המפורסם "שירי דוד". חלקו הראשון עוסק בחוכמת הדקדוק, וחלקו השני בחוכמת סוד העיבור. אלה שני נושאים המצריכים ידע ודיוק רב, ובכך באו לידי ביטוי כישוריו של רבי דוד. הספר היה מבוקש מאוד באי ואזל במהרה מן החנויות. במהדורה השנייה, שיצאה לאור בשנת ת"ש, סיפר המו"ל: "תיכף לצאתו נשא חן בעיני כל רואהו וקפצו עליו זביני [רוכשים], ובזמן קצר כלה מן השוק ואינו נמצא ורבים משתוקקים ליהנות מאורו, וגם מארץ הקדש ושאר ארצות שואלים הלכו בו".
רבו של הכהן, רבי סאסי מעתוק הכהן יהונתן, כתב על החיבור: "פרי כרם חמדת שעשועי, ספר תלמידי נטע ידי, אור יקר אשר טיפחתי ורביתי נצר מטעי, ואהבת עולם אהבתיהו כמאן דתני אהבה רבה, לדוד שמחתי ששתי ויגל כבודי על האי גברא בגוברין ולו שם בגדולים, היום יום בשורה כי המוליד והמגדל שנים כאחד טובים".
רבי דוד נודע גם כמקובל גדול. בפטירתו ספד לו הרב שלום הכהן, אביו של רבי כלפון משה הכהן, ואמר ש"היה מקובל אלוקי, חכם הרזים, ולא הניח בעיר ג'רבה ממלא מקומו בחכמה זו".
ביצירתו השירית המשיך רבי דוד את מסורת הפיוט של יהדות צפון אפריקה. אומנם הייתה בג'רבה יצירה ספרותית ענפה, אך ניכר שרבי דוד התרשם כי תחום הדקדוק המקראי לוקה בחסר, ולכן בחר לטפח אותו באמצעות שירה דידקטית מחורזת. ייתכן שהתרשמותו זו נולדה בבית הכנסת, כששמע את חברי הקהילה קוראים בתורה.
הספר נועד, לדברי מחברו, "כדי להיטִב קריאת המקראות כתקנן והלכתן על פי הדקדוק במלעיל או מלרע או רפה כיוצא". נוסף על הפסוקים שילב רבי דוד בבתי השיר מונחים דקדוקיים, כללים דקדוקיים וראשי תיבות. כל אלו נועדו לסייע לקורא לזכור את כללי הדקדוק וללומדם, כפי שעולה מההסבר שהכהן מוסיף לטקסט.
נראה שיצירתו נועדה לשרת כמה מטרות. על מנת לשמר את הזיקה לעברית המקראית ולכללי הדקדוק, ככלי לגונן על הקהילה מהערבית־היהודית ומהצרפתית שלימדה חברת כי"ח, חיבר רבי דוד את השירים העוסקים בכללי הדקדוק; כדי לבדל את היהודי מלוח השנה הנוצרי ומחגיו הוא העלה על הכתב את כללי העיבור; וכדי לחבר את הקוראים לטקסט המקראי הוא שילב בבתי השיר פסוקים טעונים, שברי פסוקים, חריזה משובחת, משחקי מילים וגימטריות.
הנה דוגמה מתוך השיר הדידקטי הראשון בחיבור:
אֲחַוְךָ שְמַע לִי / מִשְפְּטֵי דִקְדוּק הַמִּקְרָא וְדָתָם/ אוֹתִיּוֹת שְנַים וְעֶשְרִים יִתְחַלְּקוּ לַחֲמֵש מוֹצָאוֹת/ מַנְצְפַּ"ךְ כְּפוּלִים בְּסוֹף הַתֵּיבָה תַחֲנוֹתָם/ בִּשְרָשִים אוֹתִיּוֹת טִקְצָ"ח גְזַ"ע סְפָרָ"ד/ שוֹרֶש וְנוֹסָף לְשִמּוּש בִּינָ"ה וְשֵכֶ"ל אִתָּם. וְאֶת מֵיתְרֵיהֶם וְאֶת כָּל כְּלֵי עֲבוֹדָתָם (על פי במדבר ד).
החיבור נכתב בתקופה מודרנית, ואחת ממטרותיו הייתה להנחיל דקדוק מקראי בעזרת כללי דקדוק שנוסחו ברובם בידי מדקדקים מימי הביניים, ולהתאימם למציאות החדשה. שלוש התקופות הללו מתלכדות לידי חיבור אחד, ויוצרות לעיתים מתח רב ומורכב בחיבור.
רוחנו לא תיפול
החלק הדקדוקי של "שירי דוד" מכיל 23 שירים: שבעה שירי פתיחה; ארבעה־עשר שירים דידקטיים ושני שירי גאולה, העוסקים בכמיהה ובכיסופים לציון על רקע הגלות בצפון אפריקה בכלל ובאי ג'רבה בפרט. הנסיבות שהחיבור נכתב בהן, והתפיסה הגאולית שפיתח רבי דוד, מעידות על השינויים שהתחוללו בתוניסיה בעקבות החלת משטר החסות הצרפתי בשנת תרמ"א ופתיחת בית הספר של כי"ח בעיר תוניס בשנת תרל"ח.
אני משער שרבי דוד ראה בחיבור כלי להתגוננות מפני השפעת המערב ותנועת אליאנס (כי"ח), מפני קידום השכלה מערבית ליהודי תוניסיה ומפני לימוד שפות אחרות. הוא האמין שכללי העיבור יגנו על התרבות היהודית, וכי כללי הדקדוק יגנו על הקהילה מפני השפעת שפות זרות. מהדורה נוספת של "שירי דוד" יצאה לאור בשנת תשמ"ג על ידי מכון איש מצליח, וצורפה לה הקדמה מאת הרב מאיר מאזוז, ראש ישיבת כיסא רחמים.
במשך כל תקופת המלחמה הנוכחית נשארתי בנתיבות עירי, שחלק ניכר מאוכלוסייתה מוצאו בג'רבה. על אף הדי הפיצוצים והתותחים במושבים הסמוכים שפונו, רעשי המטוסים, מסוקי פינוי הפצועים, ובעיקר הטבח הנורא שאירע בשמחת־תורה בקיבוצים שעל הגדר, רוחנו לא תיפול. נזכרתי בבתי הגאולה שחיבר רבי דוד וינקתי משם כוח. גם בג'רבה לפני 140 שנה, הכיסופים והכמיהה לציון מעולם לא פסקו. המאבק על זכותנו בארץ הקודש, עדיין בעיצומו. וכך כתב רבי דוד הכהן באחד משירי הגאולה שלו:
תִּקְרַב רִנָּתִי לְפָנֶיךָ אֵל נוֹרָא וְאָיֹם/ וְיֶעֱרַב עָלֶיךָ שִׁיר פִּי וּלְשׁוֹנִי וְנִיבֵיהֶם/ תָּחִישׁ יֶשַׁע לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּקָרוֹב/ כִּי אָרְכוּ יְמֵי גָּלוּתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם/ תִּרְאֶה בְּעָנְיָם וַעֲמָלָם וֶאֱמֹר דַּי לְצָרָתָם/ וּפְדֵה אוֹתָם מִכַּף צָרֵיהֶם/ וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשׂוֹנְאֵיהֶם.
