מסה על נפש האדם, חייו, ההחמצה והצמיחה

התנצלות המבקרת: ספריו של יחזקאל רחמים, "עכשיו הנסיעה" (2016), "דיו מרחקים" (2018) ו"שמיים שלמים" (2023), הגיעו אלי בשעתם אך אני חטאתי בחטא האורב לקוראת שירה: החמצתי אותם. לא בגלל היעדר התפעלות מהמוזיקליות ויפי הלשון – לרחמים יש שפה זוהרת ביופייה – אלא בשל אי־הבנה כלפי מה שניסתה לדובב. עכשיו, בצאת ספר שיריו השלישי, מושלמת טרילוגיית המרחקים שלו, הנקראת כחטיבה אחת שלמה.

רחמים מדובב את שפת המרחקים בהיותו נודד בעולם, עובדה ביוגרפית שהלכה והעמיקה בכתביו. ראשיתה בכאב שתי המולדות של שורשי אבותיו שנעקרו מבגדד, והמשכה בחייו שלו: כאברהם המקראי הוא מקיים את הציווי "לך לך", אלא שהוא ממשיך הרבה מעבר לגבולות הארץ המובטחת ונודד בעולם עד דרום אמריקה, שבה הוא חי בעשורים האחרונים. אך ללא הרף הוא שואל את עצמו: היכן היא המולדת? השאלה הזו העסיקה אותו ב"עכשיו הנסיעה", בהיותו חלק מתופעה רווחת בימינו של משוררים ישראלים החיים בגולה ועושים את העברית למולדתם.

אבל הגלות אינה בית, ורחמים נושא את המרחק ממולדתו ככאב נורא. ואף שהוא ממשיך לתאר את מסעו ב"דיו מרחקים", ספר זה מתאפיין בחרטה עמוקה וברגש הספק שמניע אותה; ולמרות ההיענות העמוקה ליפי ולפיתויי העולם (הבאים לידי ביטוי בחוכמה, חוויות ואהבת נשים) הוא בוחן ללא הרף את החיים שלא נחיו ואת שפת האם (במחזור שירים שובר לב על אימו). מתוך כך זהו ספרו המרובד ביותר מבחינה לשונית. שיכור מרחקים, מרחבים ואפשרות העולם, רחמים נושא גם את כאב ההתפכחות והאובדן.

מה שנותר מהביוגרפיה נקלף אל יסודות הנפש והשירה ב"שמיים שלמים". זהו ספרו הרוחני ביותר של רחמים, הממשיך את מבט חשבון הנפש, אך הפעם הוא מגיע גם לפסגות רליגיוזיות בהיותו אפוף במבט פליאה בעולם. אותו מקום בעולם שהוא מבקש לעצמו ללא מנוח מתגלה גם כמקומו של עולם, כמרחב חזרה. החזרה הזו מלווה כתמיד בחזרה אל בית הילדות ואל הדורות הקודמים: כאמן שפה, רחמים משתמש בשפה היהודית כדי להראות כיצד אדם בורא את עצמו; גם אם ירחיק נדוד עד קצות העולם, לא יפסיק לשוחח עם שורשיו.

"שמיים שלמים" חותם את טרילוגיית השירה במסע השלמה עם המרחק וקבלת הפצע; מה שמתחיל כמסע ונמשך כמסה על נפש האדם, חייו, ההחמצה והצמיחה.

בִּפְנוֹךְ בִּפְנוֹכוֹ הַדְּבָרִים – / מוּקָע. אֲנִי. גָּלוּת. לֹא רַק שֶׁל / מֶרְחַקִּים. לֹא רַק שֶׁל לֵךְ- / לָךְ פָּשׁוּט: תָּעוּף, / שָׁתוּק, הֲכִי מוּקָע, הֲכִי רָחוֹק / מִבֵּית אָבִינוּ. // הַבַּיִת הַקָּלוּשׁ שֶׁעוֹד / עָמַד, רָחַק כָּל כָּךְ, כָּל כָּךְ רָחַק. / הָרוּחַ לֹא מוּבָן וּמֵעַרְעֵר / אֲפִלּוּ בָּאַחִים. אוֹ / בִּמְיֻחָד, בְּעֶצֶם. // קִירוֹת הָאֹהֶל הֶעָגוּם / מְנֹעָרִים בְּבוּז / סָתוּם. צִלְלֵי זָהָב וָאֵפֶר / מְרַצְּדִים – / קִרְעֵי קִירוֹת. // וְעוֹד מְעַט אֵלֵךְ / מְאֹד. בְּאֵין רִצְפָּה, / וַדַּאי יִקַּל עָלַי / לָעוּף. צִפּוֹר כָּזֹאת / מוּטָב הֲרֵי לִהְיוֹת / בְּאֵין קִירוֹת