תמיד הייתי ילדה של בית כנסת. כשהייתי קטנה, ממש קטנה, הייתי הולכת עם אבא שלי לבית הכנסת. הוא בצעדים גדולים ואני שמנסה להדביק את הקצב תוך תיפוף רגלי הקטנטנות. אחר כך כשגדלתי מצאתי את עצמי מתפללת ונהנית מהתפילה מעזרת הנשים, ומדמיינת אילו הייתה עומדת שם אני במקום שליח הציבור.
כשבגרתי, החלום החל לקרום עור וגידים. אחת מחברותיי בירושלים הציעה לי ללמוד איתה לקרוא את מגילת אסתר. עוד באותה שנה קראתי בבית הכנסת של הוריי את המגילה, ביחד עם ילד בר מצווה – הוא קרא חצי מגילה ואני את החצי השני.
זו בעצם הייתה הפעם הראשונה שקראתי בבית הכנסת. זו הייתה חוויה מכוננת. הבנתי שהרצון שלי לעשות בתוך בית הכנסת אינו סותר את עבודת ה' שלי, אלא להיפך – מעצים את התחושה שלי כעושה, לא רק עבור עצמי אלא עבור הקהילה. זו הייתה הרגשה של התעלות. הרגשתי שבעשייה זו יש חיבור חזק לקהילה, ודרך הקהילה חיבור מיוחד ואחר שלי לעבודת ה'. היכולת שלי להתחבר לדורות של קוראים, התחושה שאני שליחת באי בית הכנסת ומשמיעה להם את המגילה בטעמים. החיבור למגילה מקלף ועשיית המצווה עם השליחות – כל אלה גרמו להתעלות הנפש. ריחפתי.
את העלייה הראשונה שלי לתורה אני זוכרת כמרגשת מאוד, אחד הרגעים העוצמתיים בחיי. העמידה לפני התורה, היכולת לראות את המילים כפי שהן כתובות בתורה (ולא בחומש), תחושת הקודש והשליחות וההתרגשות הנלווית למאמץ זיכרון הטעמים והקריאה הנכונה של המילים.
בנותיי כבר גדלות במרחב דתי שונה משלי – מרחב בו נשים סביבן קוראות בתורה. ברור היה להן שבבת המצווה שלהן הן תקראנה את הפרשה ואת ההפטרה ותשאנה דרשה. זה טבעי להן, הן מרגישות חלק מן המסורת שעוברת היום מהורים גם לבנותיהם – מסורת טעמי המקרא, ומסורת הנוסח. בתי הצעירה, למשל, קראה בשבת בת המצווה שלה חצי פרשה בטעמים נוסח אשכנז, ואת החצי השני בטעמים נוסח ירושלמי. כך היא התחברה לשני ענפי המשפחות ממנה היא מגיעה, ויצרה התרגשות גדולה בחיבור הזה עם כל אחת מהמשפחות.
כמו בסיפור המרגש של לימוד תורה לנשים, הבשילה הבנה שלנשים חלק בהרבה מתחומי החיים החילוניים, והגיע הזמן שיהיה להן מקום גם בתוך העולם הדתי קהילתי שלהן. נשים רגילות להיות פעילות בתחומי חיים כמו באקדמיה, בעשיה הציבורית, ובהנהגה. ולכן, לא יהיה זה זר שנשים תרצנה להיות מעורבות גם בתחום חייהם המשמעותי, במרחב הדתי-קהילתי שלהן – בתוך בית הכנסת.
כבר ציטט הרב סולובייצ'יק את הפסוק הזה בהקשר דומה: "הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" – כי הנשים כמו האנשים ישמעו וילמדו ויראו את ה', ומתוך זה ישמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת.
השותפות הזו של נשים בתוך בית הכנסת משפיעה השפעה רחבה על המבנה והמרקם החברתי בקהילה ואף מחוצה לה, על התפילה של הנשים עצמן, על התפילה של הקהילה כולה – שעד עכשיו הייתה חסרה את הקול והאיכויות שמביאות הנשים איתן – ובעיקר הופכת את הכול לשלם יותר.
