למפגיני קפלן, מי היה מאמין, יש תלמידים בבני־ברק. ביום ראשון אחר הצהריים הם חסמו את כביש גהה. "נמות ולא נתגייס", נכתב על כרזה מודפסת שהניפו שם צעירי הפלג הירושלמי החרדי.
"נמות ולא נתגייס", הכריזו גם שני צעירים צחורי חולצה מפלג פוניבז', שהתראיינו במוצאי שבת לחדשות 12. עיתונאי חרדי ידוע התנצל למחרת בטענה שהשניים הם "קצה של הקצה, צרי אופק שמדקלמים מסרים מטופשים". הוא לא דייק, בלשון המעטה. שני הפוניבז'ים שמוכנים למות ולא להתגייס הם אומנם צרי אופק שמדקלמים מסרים מטופשים, אך המסר שלהם לאומה אינו מסר קצה, הוא המסר, בה"א הידיעה, של המחנה החרדי על רוב גווניו ורבניו, תורה שבעל פה ולפעמים גם תורה שבכתב: נמות ולא נתגייס.
עובדתית, אנשים כבר מתים מפני שהחרדים לא מתגייסים. תפיסת העולם האמונית־ביטחונית שלהם, שלפיה הם ילמדו תורה והחילונים או המזרוחניקים יילחמו, עלתה לנו בשעת מבחן בחיי אדם רבים. צה"ל סובל זה שנים ממחסור משווע בכוח אדם, ואת התוצאות הקטלניות ראינו בשמחת תורה. מצבת הלוחמים הקרביים שלו התבררה כקטנה בהרבה מהצרכים המבצעיים מול פני המלחמה, קטנה ויקרה. הוא זקוק נואשות לתגבורת.
החרדים העלו את לימוד התורה לדרגת מצווה שמייתרת את כל המצוות האחרות, ייהרג ואל יעבור, ובכך כפו עלינו צבא קטן ומוחלש
לו היו עוד שניים־שלושה גדודי צבא בעוטף עזה בעת פלישת חמאס, ממדי הטבח היו מצומצמים יותר. לו היו עוד כמה אוגדות, הממשלה לא הייתה צריכה להתייסר החורף קשות בשאלת אופן הטיפול בחיזבאללה במקביל למלחמה בדרום. היה אפשר גם וגם, אפילו להציב כיתת אבטחה צבאית בתחנת הדלק בעלי, כדי למנוע את הפיגוע השני הנורא בתחנה בתוך פחות משנה. אבל החרדים העלו את לימוד התורה לדרגת מצווה שמייתרת את כל המצוות האחרות, ייהרג ואל יעבור, ייהרג ואל יתגייס אפילו לכמה חודשי אימון או מילואים, ובכך כפו עלינו צבא קטן ומוחלש. הם התיימרו לקיים כפשוטו את ההנחיה התנ"כית "והגית בו יומם ולילה", ושכחו שהיא ניתנה דווקא ליהושע בן־נון, הרמטכ"ל העברי הראשון, שכנראה נעדר תכופות מבית המדרש לצורך ניהול המערכה נגד שלושים ואחד מלכי כנען.
בצבא המנצח של יהושע היו בוודאי לא מעט כוללניקים שסגרו לזמן־מה את הגמרות ואת השולחן ערוך. צעירים מכל תריסר שבטי ישראל התגייסו לצבא כדי שעם ישראל יוכל לחיות בשלום בארץ שהובטחה לו על ידי בורא עולם, אך לא בלי מלחמה. קשה לדעת אם אחרי המלחמה הם חזרו לישיבה או חלילה הלכו לעבוד, אבל ברור שאלמלא התגייסו, ארץ ישראל הייתה עד היום בידי הכנענים, ועם ישראל היה נתקע במדבר ארבעת־אלפים שנה. לא קשה לנחש מה זה היה עושה לעולם התורה. האם גם ממשלת המדבר הייתה מסבסדת בנדיבות תלמידי חכמים שתורתם אומנותם? איזה כביש היו מפגיני הפלג החרדי חוסמים בתשפ"ד? באיזו טלוויזיה בעולם היה להם אומץ להגיד "נמות ולא נתגייס"?
לנוכח סרבנות הגיוס המתמשכת שלהם גם בימי דמים ושכול אלה, מותר לקוות שהממשלה הנוכחית תחדל לסבסד אותם, או לפחות הממשלה הבאה. מדובר בכספי שוחד לכל דבר ועניין, בצע קצבאות תמורת טובת הנאה פוליטית ובמחיר פגיעה קשה בביטחון ישראל. מפלגה ציונית אמיתית לא יכולה להציע שוחד שכזה לסרבני שירות בצה"ל, ודאי לא מפלגה הנושאת את שם הציונות הדתית. כל עוד הרבנים החרדים עומדים בסירובם להשתתף במלחמות המצווה של ישראל, יש צורך למצוא נתיב אחר לליבם האטום, הנתיב הפיננסי. כלומר, וכפי שהגדיר זאת לאחרונה פרופ' ידידיה שטרן, להפסיק לתמוך כלכלית באורח החיים שגורם לאי־שוויון בנטל. המדינה יכולה להציע לחרדים התחשבות מרבית באורחותיהם, לנסות לשכך במידת האפשר את דאגותיהם מפני התבוללות תרבותית במהלך שירותם הצבאי, רק לא להמשיך לתקצב את מפעל ההשתמטות המחפיר שלהם מצה"ל, לא עוד.
