הדרך לאוסקר השנה הייתה רוויית הפתעות, עם סרטים שלרגע נדמו כמועמדים לא צפויים ואז איבדו מומנטום כמו "ברבי"; יצירות שכגודל הצפייה מהן כך גודל האכזבה כמו "רוצחי פרח הירח" ו"נפוליאון"; וגם, תותחים כבדים שמועד הפצתם נדחה בשל שביתת השחקנים בהוליווד והם בוודאי יככבו ברשימת הפייבוריטים בשנה הבאה כמו "חולית: פרק 2". אז מי בכל זאת יהיו המנצחים במרוץ אחר הפרס הנכסף? זאת נדע רק ב־11 במרץ, בלילה שבין ראשון לשני, בטקס האוסקר ה־96 שיחל בשעה 01:00 לפנות בוקר.
טיפ קטן לכל מי שמתכנן לצפות – אל תפספסו את קטגוריית סרט האנימציה הקצר! בדרך כלל זהו כנראה הזמן שבו אתם ממהרים להפסקת שירותים, אבל השנה אחד המועמדים החזקים בו הוא הסרט הישראלי "מכתב לחזיר" של טל קנטור. סרט יפהפה, מיוחד ומורכב על זיכרון השואה והאופן שבו הטראומה הקולקטיבית מתהווה ומשתנה במעבר הדורות. וכעת, כהרגלנו בקודש, הנה התחזית שלנו לאוסקר 2024.
הסרט
מתוך עשרת הסרטים המועמדים לפרס הגדול, אלו הם ארבעת המובילים לטעמנו:
הראשון הוא "אופנהיימר" של כריסטופר נולאן שגיבורו הוא אבי הפצצה הגרעינית. נולאן הוא הבמאי המצליח והפופולרי ביותר בעולם כיום, ולכולם היה ברור שיש לו יצירת מופת בקנה שרק מחכה להתגשם. השנה הוא החליט שהגיע זמנו ויצא להנדס סרט שכל כולו מוכוון אוסקרים – רציני, מהורהר, מורכב וחשוב – ואכן הצליח לו. "אופנהיימר" הוא יצירה מרשימה ועוצמתית, ועל אף שמדובר בסרט שרובו דיאלוגים המתקיימים בחדרים סגורים, הוא עדיין קולנועי להפליא. אך יש לומר גם שזהו סרט תובעני מאוד, מתיש לעיתים ובסופו של דבר, גם אם הוא מגיע קרוב לשם, הוא אינו מצליח להתעלות לדרגת יצירת מופת אמיתית.
הסרט השני הוא "מסכנים שכאלה" הסוריאליסטי של יורגוס לנתימוס, שבמרכזו ניסוי מדעי בדמות אישה שבגופה הושתל מוח של תינוק, היוצאת לגלות את העולם על יופיו וכיעורו. רבים הכתירו את סרטו החדש של הבמאי היווני הפרובוקטיבי כטוב של השנה, ואכן, מדובר בסרט ייחודי, רב המצאה ודמיון עם מעוף ויזואלי מהמם. אך חשוב לציין כי עלילתו החתרנית חסרת מורא וגבולות והיא בפירוש לא תתאים לכל אחד. אנחנו יצאנו מורשמים מהחוויה אך לא באמת נלהבים, ולטעמנו מדובר בקוריוז רגעי יותר מאשר ביצירה שתיחרט בפנתיאון הקולנועי.
הסרט השלישי הוא "נשארים לחג" של אלכסנדר פיין. דרמה אנושית קטנה, צנועה, הומנית ומרגשת. המסע המהוסס להיחשפות של שלושת גיבוריה, בשילוב עם תצוגות המשחק הנפלאות של כל העוסקים במלאכה, כבשו אותנו כליל והסרט זכה לציון הגבוה ביותר מאיתנו השנה.
הסרט הרביעי הוא הזוכה הגדול בפסטיבל קאן האחרון "אנטומיה של נפילה" של הבמאית ג'סטין טריאט. חלקו דרמה משפחתית, חלקו חקירת משטרה וחלקו מותחן בית משפט, זהו סרט רב־רבדים וחמקמק המספק מבט בוחן ומפוכח על מערכות יחסים בין בני זוג ובין הורים וילדיהם, ומוביל את הצופה ברגש ובחוכמה אל תובנה שעל כולנו נגזר לחיות עמה, והיא שלעולם לא נוכל להכיר אדם עד הסוף, וכשמדובר בצפונות הלב, בלתי אפשרי להגיע לאמת.
מי צריך לזכות? בסופו של דבר אנחנו מתלבטים בין שניים, אך על אף שהלב אומר "נשארים לחג", כאן אנחנו בוחרים בשכל שקובע: "אופנהיימר". בלי לזלזל בהישגיה של הדרמה הקטנה והמרגשת, סרטו של נולאן הוא באמת טור דה־פורס קולנועי. יצירה משוכללת שמצליחה לקחת חומר גלם סבוך ועמוס בפרטים ולמצוא לו ביטוי קולנועי טהור. העובדה שהסרט הפטפטני הזה זכה בתשבחות מקיר לקיר, הפך לצפיית חובה באולם הקולנוע והרוויח כמעט מיליארד דולר בקופות היא אירוע נדיר ועדות לעשייה ייחודית שראויה להכרה הגדולה ביותר.
מי יזכה? השנה זוהי אחת הקטגוריות הקלות ביותר לחיזוי "אופנהיימר" לא פספס אפילו זכייה אחת בעונת הפרסים הנוכחית, ופרס הסרט הטוב ביותר כבר נמצא אצלו עמוס בכיס.
השחקן הראשי
מי צריך לזכות? פול ג'יאמטי הנהדר מספק ב"נשארים לחג" את תצוגת התכלית המרגשת של שנה. אך יש להודות, זהו בסופו של דבר עוד תפקיד טיפוסי לג'יאמטי התפור בדיוק למידותיו, ובלי להוריד מההישג, הוא מבצע אותו בעיניים עצומות. לעומתו, קיליאן מרפי עושה ב"אופנהיימר" תפקיד חד־פעמי ומאתגר מאוד, ומצליח לבטא לא רק את סערת הרגשות הבלתי נסבלת שבה מצויה הדמות בגילומו, אלא להיות גם מרכז הכובד של הסרט העצום שסביבו. השנה, הפרס הזה לגמרי שלו.
מי יזכה? ההתמדה משתלמת. "אופנהיימר" הוא הסרט השישי שבו קיליאן מרפי וכריסטופר נולאן משתפים פעולה. הפעם הראשונה היתה ב"באטמן מתחיל" מ־2005, ובכל הסרטים הללו מרפי גילם דמויות משנה. אך כעת הגיע זמנו להיות שחקן המפתח, ולאחר שגרף את רוב הפרסים החשובים השנה, כולל פרס גילדת השחקנים המשמעותי, מרפי ייקח גם את האוסקר.
השחקנית הראשית
מי צריכה לזכות? לאורך כל עונת הסרטים המאבק כאן ניטש בין שתיים: אמה סטון עבור "מסכנים שכאלה" ולילי גלדסטון על תפקידה ב"רוצחי פרח הירח". אנחנו בהחלט מעריכים את סטון, אך גילום דמויות מוקצנות מהסוג שהיא מבצעת השנה מעולם לא הרשים אותנו. לעומתה, גלדסטון מעולה ממש בשעה הראשונה של האפוס של סקורסזה, אלא שבשעתיים וחצי הבאות דמותה כמעט נעלמת מהסיפור וקצת קשה לנו לקרוא לתוצאה הסופית הזו "תפקיד ראשי". אז במי נבחר? ובכן, לטעמנו תצוגת המשחק הנשית הטובה של השנה שייכת בכלל לסנדרה הולר, על תפקידה המבריק כאישה שנאשמת ברצח בעלה ב"אנטומיה של נפילה".
מי תזכה? מבחינת זכיותיהן בעונת הפרסים, סטון וגלדסטון נמצאות בסוג של תיקו עם יתרון קל לגלדסטון. שתיהן זכו בגלובוס (התחרו בקטגוריות שונות); אך בעוד סטון זכתה בבאפט"א, גלדסטון זכתה בפרס גילדת השחקנים, שלו יכולת חיזוי גבוהה יותר. ובל נשכח עניין חשוב נוסף. לסטון הלבנה יש כבר פרס על המדף (עבור "לה לה לנד"). גלדסטון, לעומתה, היא ילידה אינדיאנית שתשמש קישוט חדש ונהדר על בימת מקבלי הפרס. הוליווד לא תחמיץ את ההזדמנות הזו ולילי גלדסטון תזכה.
שחקנית המשנה
מי צריכה לזכות? הסצנה החשובה ביותר בברבי לא שייכת למרגו רובי וגם לא לריאן גוסלינג. מדובר במונולוג הארוך של אמריקה פררה, שמוגש באופן מושלם ומתאר את המורכבות הבלתי אפשרית של ההוויה הנשית בעידן המודרני. פררה לא עושה בסרט הרבה מעבר לכך, אך פרס שחקן המשנה מוגש לא פעם בדיוק על סצנות מהזן הזה, ודאי כשמדובר בשחקנית לטינית. אלא שהשנה היה לנו בקטגוריה הזו גם תפקיד משנה אמיתי־מרכזי, מורכב ומשמעותי מאוד לסרט ולגיבוריו. מדובר כמובן באם השכולה מארי לאמב מ"נשארים לחג", בגילומה המרגש כל כך של דוויין ג'וי רנדולף, ואין ראויה ממנה השנה לזכות בפסלון.
מי תזכה? עוד קטגוריה השנה שהיא זכייה בטוחה לאחר שזכתה בכל פרס אפשרי בעונת הפרסים, תשלים דוויין ג'וי רנדולף את סיבוב הניצחון שלה ותניף גם את האיש המוזהב.
שחקן המשנה
מי צריך לזכות? מארק רופאלו עושה ב"מסכנים שכאלה" תפקיד בינוני מאוד ומועמדותו לפרס השנה היא לא פחות מתמוהה. רוברט דה־נירו אדיר, כהרגלו, כנבל ב"רוצחי פרח הירח", אבל אפילו הוא לא מסוגל להציל דמות כה חד־ממדית. ריאן גוסלינג לגמרי גונב את "ברבי" בתפקידו הקורע כקן והוא בהחלט היה יכול להיות אופציה ריאלית, לולא רוברט דאוני ג'וניור המעולה שקיבל השנה מכריסטופר נולאן מתנה של תפקיד לנעוץ בו את שיניו. זוהי דמות שונה לגמרי מהפרסונה המקסימה הקבועה שלו, ודאוני ג'וניור מסתער בחדווה על לואיס סטראוס הגאה, הפגוע והנקמני בתצוגת משחק שראויה לזכות השנה.
מי יזכה? לאחר שזכה ברוב פרסי העונה, רוברט דאוני ג'וניור יזכיר לכולם שהוא היה שחקן אופי דרמטי מעולה הרבה לפני שלבש את חליפת הפלדה של איירון־מן.
התסריט המקורי
מי צריך לזכות? ראשית, ננצל את ההזדמנות הזו כדי להציע לכם כלל אצבע נהדר: אם אתם צריכים לבחור לצפות בסרט אחד בלבד מכל אלו שהשתתפו בטקס האוסקר, בחרו בזה שזכה בפרס התסריט המקורי. כי לעיתים זוכים בפרס הגדול סרטים שהצליחו להתל בחברי האקדמיה עם נושאים חשובים ופוליטיים, אבל תסריט טוב הוא בסיס איתן שאי אפשר לקלקל וסרט שזכה בפרס התסריט המקורי הוא בסבירות הכי גבוהה סרט טוב. ולעניינו, השנה הקרב הוא בין שניים: "נשארים לחג" המרגש ו"אנטומיה של נפילה" המטלטל. שניהם נהדרים וזכייה של כל אחד מהם תהיה ראויה ומוצדקת. אבל אם צריך לבחור, אז התסריט של "אנטומיה של נפילה" הוא המקורי והמרשים יותר משניהם.
מי יזכה? "אנטומיה של נפילה". ונספר גם שבחודשים לקראת האוסקר, התחזית הייתה שזהו הסרט שיזכה השנה בפרס הסרט הבינלאומי. אלא שאז הגיע הטוויסט המפתיע והסרט, שכאמור היה המנצח הגדול מוקדם יותר השנה בקאן, לא נבחר בכלל להיות נציג צרפת לאוסקרים בגלל ענייני פוליטיקה פנימית (ככל הנראה בשל נאום ביקורת של הבמאית נגד ממשלת מקרון). בכל אופן, מעבר לעובדה שמגיע לו, הפרס כאן ישמש גם פרס ניחומים של חברי האקדמיה לסרט המשובח הזה.
התסריט המעובד
מי צריך לזכות? דבר מוזר קרה השנה, כשחברי האקדמיה החליטו משום מה שהתסריט של "ברבי", שמבוסס במקרה הטוב על קיומה של בובה, הוא תסריט מעובד ולא מקורי לגמרי כפי שכבר קוטלג על ידי גילדת התסריטאים. נו מילא. מולו מתמודדים שני פייבוריטים רציניים "אופנהיימר" ו"מעשייה אמריקאית". התסריט של "אופנהיימר" עושה את העבודה, אך הוא מחוויר נוכח שאר האלמנטים בסרט הזה, ו"מעשייה אמריקאית" הוא הסרט הכי אוברייטד של השנה. לטעמנו, התסריט השנון והמפתיע של "ברבי" הוא הראוי ביותר לזכייה, ואם זה יקרה, לפחות יהיה הדבר פרס ניחומים לסרט המצליח והמוצלח הזה.
מי יזכה? אלא ש"ברבי" לצערנו לא יזכה. יש סיכוי שהאהדה העצומה שחברי האקדמיה רוחשים השנה ל"אופנהיימר", תגרוף לסרט הזה גם את פרס התסריט. אך בסופו של דבר אנחנו מהמרים שחברי האקדמיה יעדיפו לתת את הפרס לסרט הכי נכון פוליטית השנה (כן, אפילו יותר מ"ברבי" ומ"רוצחי פרח הירח") "מעשייה אמריקאית".
הבמאי
מי צריך לזכות? כל מי שקורא את המדור בקביעות כבר יודע שאנחנו לא מאמינים בהפרדה בין פרס הסרט לפרס הבימוי. איכותו של סרט מושפעת בראש ובראשונה מכישרונו ומביצועיו של הבמאי שלו, ו"אופנהיימר" הוא עוד הוכחה ניצחת לתובנה הזו. כריסטופר נולאן הוא אחד הבמאים הבודדים כיום שמסוגל לתקשר לקהל הרחב חומר גלם כה מאתגר, באופן שמצד אחד מצליח לשמר את כל רצינותו ועומקיו ומצד שני, הוא בכל זאת בראש ובראשונה חוויה קולנועית עשירה, מקורית ומבדרת. עם "אופנהיימר", נולאן מיצב עצמו סופית כאחד המאסטרים הגדולים של הקולנוע בן זמננו, וגם אם אנחנו עדיין מצפים למאסטרפיס האמיתי שלו, ליוצר הזה מגיע אוסקר על המדף.
מי יזכה? כמו סרטו, גם כריסטופר נולאן לקח השנה את כל הפרסים ויחתום את השנה הגדולה ביותר בקריירה הכה מרשימה שלו בהנפת הפסלון המוזהב.
