זיכרונות ילדות מורכבים מריחות, צלילים וכמובן – טעמים. יש כאלו שלעולם לא ישכחו את הבירה הראשונה שלגמו, אצל אחרים זה יהיה דווקא רול סושי. אני לנצח אנצור בליבי את הכנפיים הלוהטות, תרתי משמע, שאכלתי לראשונה בחיי ב"דאגי'ז", מסעדת ברביקיו באפר ווסט סייד, ניו־יורק. הן היו מתקתקות וחרפרפות, עסיסיות ודביקות. אומנם לכלכתי את הידיים, את הפנים, את ידיות הכיסא ואת כל השולחן אבל הן היו שוות כל רגע. מאז, דאגי'ז כבר נדדו אל פרוורי ניו־יורק וגם אני כבר כמעט הפסקתי להזמין אוכל שמצריך יותר ממגבון אחד, אבל לא יכולתי שלא להיזכר בהן בגעגוע כששמעתי על "ווינגז", מסעדת כנפיים חדשה שנפתחה באזור התעשייה של קריית־מטלון. הבעלים דרו וענת רוזן עלו לארץ מקליפורניה לפני כשנה וחצי והחליטו להעלות ביחד איתם גם חתיכת אמריקנה.
אחרי שבישלו לחיילים בתחילת המלחמה, לפני כמה שבועות המקום סוף־סוף נפתח לקהל הרחב. כבר עם הכניסה מרגישים שהגענו לאזור חיוג קצת אחר. הפסקול מורכב ממוזיקה אמריקנית שנעה בין רוק לפופ לקאנטרי ועל המסך הענק מוקרן משחק סוער של הוקי קרח. לצד מושבים רגילים יש כמה שולחנות עם ספסלים מרופדים וחבל שלא הלכו כאן בעיצוב עם מוטיב הדיינר עד הסוף, זה היה יכול להוסיף לחוויה הכוללת.
בגדול מדובר במזללת מזון מהיר עם הקלאסיקות. כנפיים, נגיסי עוף, המבורגרים, טוגנים וגם כמה סלטים, כי בכל זאת אנחנו בלבנט.
ברוח המקום הלכנו על ארוחות – כלומר עיקרית, תוספת ושתייה, וההזמנה הייתה מוכנה חיש קל. התחלנו עם מנת הדגל של המקום: שמונה כנפיים ברוטב ממפיס (ברביקיו קלאסי, מתוק ודביק). הכנפיים כאן עוברות תהליך טיגון ואז מוקפצות ברוטב. הן אומנם לא היו שוות בגודלן אבל בהחלט היו רכות, עסיסיות ומענגות, והצדיקו את ליקוק האצבעות בהנאה.
אחד ממקורות הגאווה במקום הוא כמות הרטבים שבהם אפשר לבחור להקפיץ את העוף, תשעה במספר לא כולל שדרוגים למיניהם שמגיעים עם מקרא שמדרג את רמת החריפות שלהם. הרטבים מקיפים את שלל סגנונות המטבח האמריקני, למשל צפון קרוליינה (חרדל, דבש וסוכר חום), קליפורניה (גרידת לימון, פלפל שחור, שום ומלח ים) או ניו־אורלינס (צ'ילי חריף, צ'ילי חריף, צ'ילי חריף).
אחרי הכנפיים המשכנו לסטריפס, שהם בעצם שניצלונים ברוטב. גם הם היו מצוינים וקריספיים אבל אין ספק למי – בצדק – ניתנת כאן הבכורה. בהמשך ניסינו את הספיישל המקומי – נתחי עוף בציפוי פריך מעל ופל בייגל שהושרה ברוטב מייפל ונצרב על הגריל. מנה מושחתת שתבטיח לכם סתימת עורקים.
אכזבה קלה נרשמה כשגילינו שאין בתפריט כנפיים או שוקיים מצופים א־לה KFC, על אף שבתמונות ובפרסומים היה נדמה כך. מאז שהרשת האייקונית שבה לישראל ב־2020 היא פתחה רק סניפים לא כשרים, אחרי שבסיבוב הקודם נאלצה להחליף את אבקת החלב המסורתית באבקת סויה כדי לעמוד בדרישות הכשרות, והתוצאה הייתה רחוקה מלספק.
ומה באשר לתוספות? הן כללו צ'יפס די סטנדרטי, קולסלואו תעשייתי ואורז שום, שהיה ללא ספק התוספת המוצלחת מתוך השלוש אבל לא התקרב לאורז־שום הארומטי של ניני צ'ו האסייתית, השכנה מרחוב הסיבים.
גם בגזרת הקינוחים לא הייתה איזו בשורה מיוחדת. שלושת הקינוחים המוצעים – בר שוקולד, רד ולווט ועוגיית שוקולד צ'יפס – הם כולם מעשה ידי ביסקוטי להתפאר. הלכנו על העוגייה כדי להמשיך את הקו הקולינרי, היא הייתה מהזן הרך וענתה על הדודא למתוק.
ווינגז היא מזללה אמריקנית שמציעה תפריט מתמחה ויחס חם, ודאי בהשוואה לרשתות המזון המהיר הגדולות. אם אתם מחובבי הג'אנק פוד ובא לכם להרגיש קצת אמריקה תמצאו כאן את מבוקשכם בהחלט. הילדים יהיו בעננים, הקרדיולוג שלכם קצת פחות.
ווינגז הערבה 1, גבעת–שמואל
טלפון: 077-6091810
כשרות רבנות גבעת–שמואל | גישה לנכים
