יש שלושה סוגים של ציניות: ציניות, ציניות מקפיאת דם, והדהוד "מכתבי האזהרה של אמ"ן" בקשר לכשירות צה"ל. מאז התבררו ממדי המחדל שהוביל ל־7 באוקטובר, מתנהל בישראל מאבק לא מאוד סמוי אבל כן מאוד אידיוטי, בשאלה מי אשם: הדרג המדיני או הדרג הצבאי. למה אידיוטי? כי זה לא משחק סכום אפס. זה שראש אמ"ן טעה בהערכותיו לא מנקה את ראש הממשלה ושר הביטחון מאחריות לקביעת האסטרטגיה הכללית מול חמאס, וזה שנתניהו הוביל ותחזק את הקונספציה לא מוריד מהעובדה שמערכת הביטחון המציאה אותה.
חברה בריאה שעברה אסון כזה אמורה להתרכז בשאלת תיקון המצב והלקחים באופן מיטבי, ודאי כאשר איום דומה ואף חמור יותר אורב לנו מעבר לגבול הצפון, ולא שכל מחנה ינצל את המשבר כדי להיפטר מאלה שהוא שנא גם קודם לכן. ובקיצור: למה או או? בבוא העת גם בכירי הצבא וגם בכירי הממשלה צריכים ללכת הביתה.
בתוך הקטסטרופה ההיסטורית הזאת יש טפטוף מתמשך של "מכתבי אזהרה" ממערכת הביטחון, שכביכול הזהירו מראש את הדרג המדיני וזכו להתעלמות. השבוע פורסם בכאן 11 שראש חטיבת המחקר באמ"ן, תת־אלוף עמית סער, ניסח ערב המלחמה "מכתב אזהרה חמור" ובו התריע כי "איראן, חמאס וחיזבאללה מזהים הזדמנות לפגוע בישראל" בעקבות "הקרע הפנימי בישראל והכשירות של צה"ל נכון לאותה תקופה". המכתב, חמישי במספר מאז החל הוויכוח על הרפורמה, נשלח על פי הדיווח לראש אמ"ן ולרמטכ"ל, ואלה אישרו את שליחתו לראש הממשלה. סער תכנן לעשות זאת מיד לאחר שמחת תורה, ולא הספיק. הכתב אף הוסיף כי "מכתבים אלו זכו להתעלמות וליחס חשדני מצד הדרג המדיני".
מי שמסוגל לשכנע את עצמו שהבעיה מסתכמת בכך שנתניהו לא עצר את הרפורמה, צריך להיות אידיוט מושלם או ציניקן מוחלט
מדהים שיש מי שמאמין שפרסום כזה הוא סנגוריה על הדרג הצבאי. מה שנחשף פה הוא שערב המלחמה ראש אמ"ן והרמטכ"ל קיבלו "אזהרה חמורה", ובכל זאת לא שינו דבר בהערכות ובהיערכות בגבול. אם רח"ט מחקר כתב חמש פעמים בשנה, וגיבה זאת בידיעות מודיעיניות, ש"בכירים בציר האיראני לחצו וסברו כי הגיעה העת לתקוף את ישראל", מדוע הושארו כל כך מעט כוחות בשטח? למה הוא סיכם את הערכת המצב בחגים ב"חמאס מורתע"? (לפי פרסום של יוסי יהושע ב"ידיעות אחרונות").
נורה אדומה נוספת היא ההעברה המשונה של המכתב לאישור הלוי וחליוה. בעקבות לקחי מלחמת יום הכיפורים, זה חמישים שנה יש לרח"ט מחקר ערוץ ישיר לראש הממשלה ושר הביטחון, ואין לו מחויבות מודיעינית למפקדיו. גם אם עמדתו חולקת על ראש אמ"ן והרמטכ"ל, הוא רשאי להציג אותה לדרג המדיני. זה האתוס של חטיבת המחקר, שבעניינים מחקריים העומד בראשה אינו כפוף לאף אדם.
יש מספיק אשמה לכולם
זו לא הפעם הראשונה שמספרים לנו על מכתבי אזהרה מצה"ל לדרג המדיני. בסוף אוקטובר פרסם רונן ברגמן בידיעות אחרונות על "מכתב האזהרה שכמעט הושלם ולא יישלח לעולם". לפי הפרסום, "באוגוסט ובספטמבר החלו חלק מראשי מערכת הביטחון לחוש כי אירוע נורא צפוי למדינת ישראל אם המשבר לא יחלוף. אחד מראשי קהילת המודיעין אמר למקורבים כי הוא צופה בקרוב מלחמה עם מאות הרוגים".
שלושה שבועות לאחר מכן חשף חיים לוינסון בהארץ שני מכתבים ששלח תא"ל סער לדרג המדיני, במרץ וביולי 2023. "זוהתה הזדמנות לייצר סערה מושלמת", בעקבות "משבר פנימי, הסלמה רחבה בזירה הפלסטינית ואתגור מזירות נוספות, שיצרו לחץ רב־ממדי ומתמשך", כתב סער בחודש מרץ, שבוע לפני האזהרה המפורסמת של שר הביטחון גלנט, שגרמה לנתניהו לנסות לפטר אותו.
ביולי, לפני חקיקת חוק הסבירות, כתב רח"ט המחקר לנתניהו כי החרפת המשבר הפנימי "מעמיקה את השחיקה בדימוי של ישראל, מחריפה את הפגיעות בהרתעה הישראלית ומגבירה את הסבירות להסלמה. בעוד שבתחילת הדרך השחקנים האזוריים התלבטו אם מדובר בעוד סיבוב במשבר הפוליטי המתמשך, הרי ככל שעובר הזמן והאירועים מחריפים – הם מעריכים שמדובר במשבר עמוק ששם את ישראל באחת מנקודות החולשה מאז הקמתה".
שבוע לאחר מכן, האזהרה הזאת נמרחה בשער ידיעות אחרונות: "אזהרת אמ"ן לנתניהו: האויבים מזהים נקודת חולשה היסטורית". יוסי יהושע דיווח כבר אז על ארבעה מכתבים חריגים שנשלחו לנתניהו, והוסיף שבצה"ל מעריכים כי "הסבירות להסלמה היא הגבוהה ביותר מאז מלחמת לבנון השנייה". גם הפרסום הזה הודהד אחרי המלחמה כטענת "הנה, הזהרנו, הכול היה על השולחן והדרג המדיני התעלם".
אפשר להתעמק בתוכנה של כל אחת מהאזהרות, והאם כותביה התייחסו לתרחיש של חדירה המונית מעזה או כיוונו דווקא לגבול הצפון, אבל חשוב יותר – האם בצה"ל לא מזהים שמדובר בגול עצמי? אם הזהרתם והכול הונח על השולחן, מדוע לא שעיתם בעצמכם לאזהרות? העובדה שנתניהו התחמק מפגישה עם הלוי ביום חקיקת הסבירות היא עניין בלתי סביר, אבל אם מישהו בצבא דואג להדליף את המכתבים האלה כטענת הגנה, זה רק מפני שהוא מניח שכולנו שקועים בטמטום האוטומטי שמתעניין בכל נושא רק לפי השאלה איזה אור הוא מטיל על נתניהו.
עולה על כולם הפרסום של בן כספית במעריב בתחילת המלחמה, שלפיו ראש אמ"ן אהרון חליוה "ניתק מגע מהעולם החיצון. הוא לא מתדרך, לא מקיים שיחות רקע, לא צופה בחדשות, ולא קורא פרשנויות". אבל גם בלי תדרוכים ושיחות רקע, כספית ידע לספר כי "בשבוע שקדם לאסון חרש אלוף חליוה את השטח. ביום ראשון הוא ישב עם ראש הממשלה והשמיע לו את ההתרעות האסטרטגיות… ביום שני הוא טס למפגש חשוב, ביום שלישי הוא עלה צפונה ואחר כך ירד דרומה וישב עם אנשיו בבסיס האחראי על עזה. הוא שמע שם על מוחמד דף ועל יחיא סינוואר ועל מרוואן עיסא. הוא הכיר את היכולות שלהם והכיר את התוכניות שלהם. מה שהוא לא ידע, זה את הכוונות שלהם".
סליחה? איך הדבר הזה אמור להוות הגנה על מי שביום ראשון ידע להזהיר את ראש הממשלה מהסלמה, התעלם מאזהרותיו שלו ולא העביר התראה מיידית לאוגדת עזה ולכיתות הכוננות? הוא הכיר את היכולות והתוכניות שלהם, אבל החליט לבסס הערכה מודיעינית על סמך כוונות בלבד. שמור אותי ממתודרכיי, מאויביי אשמר בעצמי.
הצד השני של הסיפור הוא כמובן תומכי הממשלה, שמוכרים לנו סיפורים הזויים על כך שנתניהו לא ידע דבר, וכי כל האשמה, הן בהחלטות הטקטיות והן בניסוח האסטרטגיה הכוללת, נופלת על מערכת הביטחון. לשיטתם, היכולת של נתניהו להשפיע על המדינה מזערית, הכול נכפה עליו על ידי צה"ל והשב"כ, שלא מובן מדוע כל כך משנה להם מי ישב על הכיסא. השיח החשוב ביותר במדינה, על תיקון המחדל, נקלט "על אוטומט" על ידי שתי קבוצות שאינן מתעניינות בהסקת מסקנות הגיוניות אלא בתיעול האשמה ליריב.
איל נוה מ"אחים לנשק" ישב השבוע באולפן "פגוש את העיתונות" והצהיר שאם המצב יחזור, הוא לא יהסס לשלוף שוב את נשק אי ההתייצבות. אתם מבינים את הטירוף? אם לשיטתך הפגיעה בכשירות הצבא הובילה לאסון הגדול בתולדות המדינה ולרצח מזעזע של 1,400 נפש, לא עדיף לנהל את המאבקים העתידיים בלי מחירים כאלה בחיי אדם? כמה ציני צריך להיות כדי לנופף במכתבי האזהרה של תא"ל עמית סער כ"הוכחה" לאשמתה הבלעדית של הממשלה, בלי לתהות מדוע בכירי צה"ל לא נקטו צעדים בהתאם לאזהרות שניפקו בעצמם?
באפריל 2022, כשנה אחרי שומר החומות, התראיין תא"ל סער בכמה כלי תקשורת והעריך שחמאס אינו רוצה במערכה נוספת בעזה: "זאת לא הערכה, זה מידע חזק מאוד", התפאר בישראל היום. "אחד ההישגים שלנו הוא שחמאס איבד ביטחון במנהרות כממד לחימה. יהיו מנהרות כי לא תהיה להם ברירה, אבל הוא כבר לא ישתמש בהן כמו שהוא חשב בעבר. ירעדו לו הרגליים כשהוא ירד לשם, והוא יצמצם את כמות האנשים".
פנינים נוספות ניפק סער בריאיון לוואלה, שבו הסביר כי "אף אחד לא רוצה מלחמה בעזה. חמאס מוכיחים את זה כל יום. הם ממש אומרים את זה". הוא פרס את התיאוריה שלו לעומק: "השינוי הגדול שעבר חמאס זה שינוי של הריבונות. אתה מרגיש את זה על סינוואר… הוא רואה את הכניסה המטורפת לאישורי הפועלים מעזה, את הטורים של 30 אלף בני האדם שרוצים להיכנס. אז מה הוא יגיד לעם? 'אני לוקח לכם את זה?'". סער אף המליץ להגדיל את מספר הפועלים אחרי שומר החומות: "לא כולם מסכימים איתי במערכת הביטחון, אבל אני חושב שייקח להם שנים להשתקם".
מי שמסוגל לקרוא את זה ולשכנע את עצמו שכל הבעיה מסתכמת בכך שנתניהו לא עצר את הרפורמה, צריך להיות אידיוט מושלם או ציניקן מוחלט שחיי ישראלים פחותים בעיניו לעומת אובססיית ביבי. קטונתי מלקבוע מי אחראי למחדל ומה היה משקלו המדויק של הוויכוח על הרפורמה בהחלטת חמאס לצאת למתקפה; נמתין לוועדת חקירה רצינית. אבל עד אז, כדאי לשים לב למי שמנסה לגרור את השיח החשוב הזה לתהומות הציניות או לתמונת עולם פשטנית, כמו זו שהציג הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ כסיבות לפרוץ המלחמה: "לפני 74 שנים נולד ילד, בירושלים. זו הטעות ואין בלתה״.
התחזקות מסתורית
הדברים מתחברים בחלקם לתעלומת התחזקות השקל. נכון לכתיבת שורות אלה, שוויו של דולר אחד עומד על 3.59 שקלים, אחרי התחזקות מפתיעה מאז סוף אוקטובר. לפני כחודש פרסם הכלכלן הראשי במשרד האוצר סקירה שכולה תעלומה בלשית: "קיומו של ייסוף בלתי מוסבר בשקל במהלך מלחמת חרבות ברזל".
הוא מתאר שם כיצד במהלך שלושת הרבעונים הראשונים של 2023 השקל הלך ונחלש. ערב שמחת תורה שוויו של דולר אחד כבר היה 3.86 שקלים, ו"עם פרוץ המלחמה פוחת שער השקל מול המטבעות העיקריים בחדות בכ־5%".
באוקטובר כבר הגיע המטבע שלנו לשיא חולשתו, עם 4.08 שקלים לדולר, ואז, "בתחילת חודש נובמבר חל מפנה ושערו יוסף עד לרמה הנמוכה בכ־6% מזו ששררה בפרוץ המלחמה". מאז פרסום הסקירה השקל התחזק אף יותר, ולא רק מול הדולר אלא גם מול האירו וסל המטבעות הזרים.
הביקוש הגבוה לשקלים הוא עניין מוזר, בהתחשב בכך שפרמיית הסיכון של המשק ירדה רק מעט. פרמיית הסיכון נמדדת על ידי חוזי CDS, מעין תעודת ביטוח למשקיעים באגרות־חוב של ממשלת ישראל. אם מחיר הפוליסה עולה, סימן שהמשקיעים חשים סיכון רב יותר ביכולתה של ישראל להחזיר את ההלוואה. איך אפשר ליישב את העובדה שמשקיעים עדיין חוששים מאוד ממצב המשק בישראל, עם העובדה שיותר אנשים קונים שקלים?
הכלכלן הראשי שלל במסעו הבלשי את האפשרות שבנק ישראל מכר דולרים בהיקף משמעותי, או שהדבר קשור למגמות עולמיות. הוא מסכם כי ההתחזקות מקזזת "את הפיחות העודף שנאמד בשער השקל במהלך השנה החולפת", ומשאיר את התעלומה בצריך עיון. אבל רגע, אתם לא מרגישים שחסר פה משהו? הרי מאיפה נבע הפיחות במהלך 2023? מהוויכוח סביב הרפורמה, כמובן. העיקר חסר מן הספר.
מה עם האפשרות שכסף שעזב את המשק באופן מלאכותי חזר אליו עם תחילת המלחמה? יש דבר כזה? שפטו בעצמכם. כבר בשבוע השני למלחמה התראיין לכלכליסט אורי קרן, שותף ומנהל השקעות ראשי ב"מור גמל ופנסיה", שסיפר כי דווקא עכשיו החברה שלו מגדילה את ההשקעות בישראל: "ברור שאי־הוודאות גדלה והמשקיעים הזרים עוזבים, אבל עכשיו, כשהאירוע נהפך להיות ביטחוני בלבד, דינו להיגמר".
מור גמל ופנסיה, נכתב בכתבה, מנהלת יותר מ־60 מיליארד שקל, והייתה מהגופים שהסיטו את ההון הגבוה ביותר להשקעה בחו"ל על רקע ההפיכה המשטרית. כעת, מסביר קרן, "חוסר הוודאות הפוליטי התפוגג, זה לא על הפרק. ביום שאחרי סיום הלחימה כל הקשב יופנה לצמיחה, שיקום, תחקור והפקת לקחים".
אני לא יודע אם זה הסבר מספיק להתחזקות המפתיעה, אבל מי שמתעלם מהאפשרות שחלק ניכר מהפגיעה בכוחו של השקל היה מלאכותי, לצורך מחאה נגד השינויים במערכת המשפט, יש לי מכתב אזהרה אותנטי לחלוטין מרח"ט מחקר למכור לו.
