בתחילת השבוע עצרה היחידה לאכיפה כלכלית, של להב 433 ורשות המיסים, 14 חשודים מכמה כפרים ערביים בצפון בגין ניהול רשת מסועפת של העלמות מס והלבנת הון. באמצעות הרשת הזו הם הפיצו וקיזזו, על פי החשד, חשבוניות פיקטיביות בהיקף של כ־130 מיליון שקל, תוך שימוש בחברות קש ועוסקים מורשים. במהלך החיפושים תפסו חוקרי היחידות רכוש רב הכולל, בין השאר, חמישה רכבי יוקרה, מאות אלפי שקלים במזומן, מחשבים, המחאות, תכשיטים ועוד.
בכל שנה מפסידה מדינת ישראל עשרות מיליארדי שקלים מהעלמות מס, ולמרות שינויי חקיקה והגברת האכיפה, נראה כי רשויות המס לא ממש מדביקות את הקצב. דווקא בשל כך, דו"ח "החלטות ועדת הכופר" שפורסם לאחרונה, מעלה תמיהה בכל הקשור למדיניות רשות המיסים ולקריטריונים שהיא קובעת כלפי העבריינים ש"מבקשים רחמים" אחרי שנתפסו.
דו"ח החלטות ועדת הכופר הוא למעשה רשימה מפורטת של בקשות לביטול ההליך הפלילי שהגישו מעלימי מס שנתפסו. החוק מקנה לרשות המיסים סמכות להטיל על אדם כופר כחלופה להליך הפלילי נגדו (בנוסף לסכום המס שהעבריין נדרש לשלם). לשם כך קיימות ברשות המיסים ועדות כופר שונות הדנות בנושאי מס הכנסה, מיסוי מקרקעין, מע"מ, מכס ומס קנייה, שבסמכותן לקבל החלטות על הטלת כופר. שיקול דעתן של הוועדות מביא בחשבון את חומרת העבירה, מידת מעורבותו של החשוד בביצועה, הרשעות קודמות, תשלומי כופר בעבר, מצב אישי, בני משפחה התלויים בחשוד, העניין הציבורי בהעמדה לדין ועוד.
ראוי להתמקד במעלימים הסדרתיים, שפעולותיהם העברייניות לרוב אינן מסתיימות בסוגיית המיסים, ולא להיטפל למשקי הבית
באופן עקבי, העבירות הנפוצות ביותר הן העלמת הכנסות וניכוי מס תשומות שלא כדין באמצעות חשבוניות פיקטיביות. נסביר: חשבונית פיקטיבית היא חשבונית מס שהוּצאה בגין שירות או מכירה שלא בוצעו באמת. שימוש בחשבוניות פיקטיביות בעסק, ודיווח עליהן לצורך קיזוז תשלומי מע"מ או כהוצאה, משמעותה למעשה הקטנת סכומי המס שנדרשים לשלם. כאמור מדובר במכת מדינה, והמקרה שבו פתחנו הוא רק אחד מתוך רבים.
הבעיה היא שהענישה בדמות תשלום הכופר לא ממש מביאה לידי ביטוי את הצורך להילחם בתופעה. הנה דוגמה המפורטת בדו"ח: ט. צלאח אלדין וחברת "סטייל טאהא רנט" מאזור המרכז, העוסקים בשיפוצים, חשודים בניכוי מס תשומות שלא כדין בשנים 2015־2018 בסכום של כ־200 אלף שקל. ועדת הכופר הטילה עליהם קנס של 40 אלף שקל, כ־20% מסכום העבירה. האם יש בכך כדי להרתיע?
אגב, מדינת ישראל החליטה בתבונה להילחם במכת המדינה הזו, ולפני כמה חודשים התקבל בכנסת חוק המחייב לקבל אישור מרשות המיסים עבור כל חשבונית בסכום העולה על 25 אלף שקל. החוק, שצפוי להיכנס לתוקף בחודש מאי, נועד לצמצם את השימוש בחשבוניות פיקטיביות. אבל אם נחזור לשאלה על מידת ההרתעה בתשלום הכופר, נגלה שהיא רלוונטית גם לגבי חלקים אחרים בדו"ח. למשל, זה העוסק בהעלמת הכנסות בכלל והכנסות משכר דירה בפרט.
ש' פלדמן, מאזור המרכז, נחשד באי־דיווח על הכנסות משכר דירה בשנים 2014־2020, בסכום של כ־1.2 מיליון שקל. ועדת הכופר החליטה להטיל עליו קנס בסכום של 180 אלף שקל. ר' ועקנין, מאזור ירושלים, נחשדה באי דיווח על הכנסות משכר דירה בשנים 2010־2018, בסכום של 2.2 מיליון שקל. הכופר שהושת עליה הסתכם ב־337 אלף שקל.
בשני המקרים הללו, שיעור הקנס שהוטל על המעלימים הסתכם ב־15% מסכום ההכנסה שלא דווחה. בהתחשב בכך שחובת המס המוטל על הכנסה משכר דירה (החל מרף מסוים) עומדת על 10%, יש שישאלו את עצמם אם כדאי לא לדווח על הכנסות ולא לשלם מס, בידיעה שאם ייתפסו ישלמו 25% במקום 10% אם ידווחו כחוק – הפרש ש"שווה" אולי את הסיכון.
הבעיה איננה מסתכמת בהחלטות מסוימות של ועדת הכופר, אלא בענישה מקילה מצד שופטים כלפי עבירות כלכליות ובכללן העלמות מס שיטתיות. ההכנסות ממיסים גם כך נשחקות על רקע אירועי המלחמה, וזו העת לייצר מאבק יעיל גם במעלימי המס הכבדים, שלרוב פעולותיהם שזורות בהלבנות הון ופשיעה.
אכן, ראוי למקד את המלחמה באותם מעלימים סדרתיים ומתוחכמים, כמו במקרה שבו פתחנו, שפעולותיהם העברייניות לרוב אינן מסתיימות בהתחמקות מתשלום מיסים; פחות ראוי להיטפל לעצמאים ומשקי בית שאולי לא דיווחו כראוי, אבל מעשיהם אינם מבטאים שיטתיות ועבריינות.
אם כולם ישלמו מס אמת, הנטל על כלל האוכלוסייה המשלמת יקטן. ומי שמנסה בשיטתיות להתחמק מכך, צריך "לעזור" לו לקבל החלטה נכונה.
