הסיבוב השני בבחירות המקומיות ברחבי הארץ יצא לדרכו היום בשעה 13:00 ובשעה 22:00 כבר תיסגרנה הקלפיות ותחל ספירת הקולות. גם בלי התמריץ של יום שבתון יצטרכו תושביהן של 35 רשויות מקומיות לצאת מבתיהם ולהצביע, על מנת להכריע מי ינהל את הרשות המקומית שלהם בחמש השנים הבאות.
ההתמודדות בכל 35 הרשויות הללו היא עזה, לעיתים יצרית מאוד, אך הסיפור של בית שמש, העיר שנקרעת כבר שנים סביב תהליכי ההתחרדות אותם היא עוברת, מעניין במיוחד. זאת משום שהוא מיקרו קוסמוס של טרגדיית השלטון המקומי החרדי, ושל כמה משאלות היסוד של הממשק בין הפוליטיקה הישראלית ה"חילונית" (שכוללת את כלל האוכלוסייה היהודית שאיננה חרדית) ובין הפוליטיקה החרדית.
לפני כשבוע וחצי, כאשר התברר שלסיבוב השני בבחירות לעיריית בית שמש עלו שמוליק גרינברג וראש העיר המכהנת עליזה בלוך, נשמעו מהשטח בבית שמש קולות מגוונים. כמה וכמה מהפעילים החרדים הבולטים בעיר, ודאי באזורי החרדיות הספרדית, העדיפו את התמיכה דווקא בבלוך. לא בגלל הקרבה הרעיונית אלא בגלל דאגתה לפתור את הסוגייה הכאובה ביותר במערכת החינוך החרדית מזה עשורים: ההרשמה לסמינרים.
אם אתם לא מכירים את הנושא כדאי לכם לעשות חיפוש קצר בגוגל וללמוד עליו קצת. אולם, על קצה המזלג רק נציין ששאלת מקום הלימודים של הבנות החרדיות פוצעת וקורעת את החברה החרדית, במיוחד זו של בני עדות המזרח. מדי שנה מוצאות את עצמן מאות בנות ללא מוסד לימודים שתואם את אורח החיים וההשקפה של הבית בו גדלו, והמצוקה רק הולכת וגדלה.
עיריית בית שמש, דווקא בהנהגתה של בלוך הלא חרדית, הצליחה בשנים האחרונות לצמצם מאוד את ממדי התופעה בשטחה ולמעשה כמעט למגר אותה. גם בשאלת הקצאת המשאבים המוניציפליים לצרכים המגוונים של התושבים, חרדים ולא חרדים כאחד, נחשבה בלוך למי שפועלת באופן הגון, גם אם לא תמיד לרוחם של כל הגורמים בעיר. האם היא הצליחה לעשות מהפכה ולשנות את התהליכים הדמוגרפיים שעוברת בית שמש, כפי שקיוו אולי כמה מתומכיה הלא חרדיים בבחירות הקודמות? כנראה שלא. אך בנתונים הקיימים היא עשתה ככל הנראה עבודה לא רעה.
אולם, תוך שעות ספורות לאחר שנקבע סופית שבית שמש הולכת לסיבוב שני השתנה כיוון הרוח. ברגע שהשליטה באירוע עברה מהמישור המקומי למישור הארצי, הנורמות של הפוליטיקה החרדית הארצית השתלטו עליו. וכך תוך שבוע התייצבו לימין המועמד החרדי, גרינברג, כל אגפי הציבור החרדי בבית שמש. זאת תוך חתימה על הסכמים שכמוהם לא היה אף מועמד לא חרדי לראשות עיר מוכן לחתום. לצד חלוקת שלל רגילה, שמקובלת בהסכמים מסוג זה, בהסכם בבית שמש נקבע כי גרינברג יכהן בכל מקרה כראש העיר רק בקדנציה הנוכחית. בקדנציה הבאה הוא יצטרך לפנות את כסאו לטובת המועמד שאותו תציב ש"ס מטעמה לראשות העיר. האם אתם מסוגלים לדמיין רשות מקומית לא חרדית שבה העניינים מתנהלים בצורה כזו? ובכן, מסתבר שבפוליטיקה החרדית הסכמי רוטציה כאלו מקובלים מאוד.
הסכמים כאלו יכולים לבוא לעולם מתוך אווירה ציבורית שבה דמוקרטיה מוניציפלית איננה תחרות על ניהול הרשות לרווחת כל התושבים, אלא שיטה לחלוקת משאבים בין קהילות וקבוצות לחץ. אם ראשות העיר היא דרך להגשים חזון, אין שום היגיון ברוטציה עם היריב. אם בסך הכל מדובר בעוד ג'וב לחלוקה, אין שום סיבה לא לחלק אותו. זו גם הסיבה שהתופעה של נדידת נבחרים בעקבות הג'ובים מצויה כמעט רק בפוליטיקה המקומית החרדית. שהרי אם מדובר בג'וב, מה ההבדל בין ביתר עילית לקריית יערים, או בין פתח תקווה לבני ברק? היחידים שיכולים למרוד בשיטה הזו הם המצביעים החרדים. האם הם יעשו זאת הפעם בבית שמש? הסיכוי קטן, אך כעת עדיין אפשר לקוות.
