"בתים אצלנו עדיין לא תוקנו, אז לאן אנחנו חוזרים?"

מי שיביט במפת החלק הדרומי של יישובי מועצת אשכול יבחין מיד בשלישיית הקיבוצים ניר־יצחק, סופה וחולית, ממערב לכביש 232. מדובר בשלושה קיבוצים סמוכים שהמרחק ביניהם והמרחק בינם ובין רצועת עזה כמעט זהה – כשלושה קילומטרים בלבד. ובכל זאת, מהשבוע יש להם סטטוס שונה. בעוד קיבוץ ניר־יצחק נכלל ברשימת הישובים שעל פי הודעת צה"ל אין מניעה ביטחונית לחזור אליהם, סופה וחולית אינם נכללים ברשימה, ונחשבים כיישובים שעדיין לא ניתן לחזור אליהם, כמו כרם־שלום, ניר־עוז וניר־השלושה.

גם חברי ניר־יצחק, השוהים כעת בקיבוץ אילות בערבה, אינם מחויבים כמובן לחזור לבתיהם, אלא רק רשאים לעשות זאת. ובכל זאת, חברים רבים בקיבוץ כעסו בימים האחרונים על ההחלטה של צה"ל והמדינה, שהפכה אותם מתושבים שהמציאות כפתה עליהם פינוי, לתושבים שבוחרים מרצונם שלא לחזור.

תובל אש־דבי נולדה וגדלה בניר־יצחק, ולפני שלוש שנים שבה לגור בו עם בן זוגה נעם ושני ילדיהם. תובל היא מורה בבית הספר של המועצה, וכרגע מלמדת בשלוחה של בית הספר שהוקמה בחבל אילות. נעם, שהיה בעבר שף, מנהל כיום את חדר האוכל של ניר־יצחק, ובמסגרת תפקידו הוא נמצא במהלך השבוע בקיבוץ כדי להפעיל את חדר האוכל עבור החברים שצריכים להפעיל את הענפים השונים בקיבוץ. אש־דבי העלתה השבוע תהייה על ההבדל בינה ובין שכניה מסופה וחולית: "המרחק בין הקיבוצים שלנו הוא מרחק הליכה, אם הם אינם יכולים לחזור לבתיהם מבחינה ביטחונית כי עדיין מסוכן שם, איך יכול להיות שמאות מטרים משם אני יכולה להחזיר את הילדים שלי הביתה?"

תובל אש־דבי, ניר־יצחק: "בתים אצלנו עדיין לא תוקנו, אז לאן אנחנו חוזרים? ההבדל שיצרו בינינו ובין הקיבוצים השכנים מייצר תסכול"

קיבוץ ניר־יצחק איבד במתקפת חמאס ב־7 באוקטובר שבעה מחבריו; ארבעה מחבריו מוחזקים בידי חמאס, אחד מהם בחיים. הקיבוץ שוכן מול דרום רצועת עזה והעיר רפיח, באזור שבו עדיין מתנהלים קרבות. טילים עדיין נופלים בקיבוץ גם בימים אלו. רק בסוף השבוע האחרון נחת פצמ"ר סמוך לגינה הקהילתית בקיבוץ. "בבית שלי יש עדיין חלונות מנופצים מפצמ"ר", אומרת אש־דבי. "בתים אצלנו עדיין לא תוקנו, חברים לא חזרו, אז לאן אנחנו חוזרים? אני רוצה לחזור לניר־יצחק, אבל התחושה שלי עכשיו היא שאם אני לא חוזרת אחרי הודעת צה"ל שאני יכולה לחזור, אני מקשה על המדינה. זו הרגשה אחרת כשאתה מנוע מלחזור או כשאתה בוחר לא לחזור מרצונך, ולתחושתי אני עדיין לא במצב שאני יכולה לבחור לחזור לקיבוץ. ההבדל שיצרו בינינו ובין הקיבוצים השכנים מייצר בלבול, תסכול וחוסר ביטחון".

יש גם השלכות כלכליות לשינוי הסטטוס של חברי ניר־יצחק. המדינה מעודדת את החזרה ליישובים שצה"ל אישר חזרה אליהם, באמצעות מענקים. התושבים עדיין יכולים לבחור להישאר בבתי המלון עד תחילת יולי, אך לפי המתווה שסוכם בין משרד האוצר לראשי היישובים המפונים, החל מראשית חודש מרץ החל להצטמצם מענק האכלוס הניתן לאלו שבוחרים לשכור דירה במקום אחר, והמטרה היא לצמצם אותו עוד ככל שיחלוף הזמן.

ניתאי סהר גדל גם הוא בילדותו בניר־יצחק, ולפני כשנה חזר אליו עם אשתו ושני ילדיהם. ב־7 באוקטובר הם שהו יחד 14 שעות בממ"ד, עד שפונו למלון באילת. סהר מספר שמבית הוריו בקיבוץ אפשר לראות את כל רפיח וחאן־יונס. "כמו שאנחנו רואים אותם, הם מן הסתם רואים גם אותנו. נפלו המון קסאמים בקיבוץ, אחד מהם ליד הבית של ההורים שלי. המסר שקיבלנו, שכביכול בטוח לחזור לקיבוץ, הוא בעייתי. אנחנו עדיין לא מרגישים שמבחינה ביטחונית אפשר להחזיר ילדים לחיות בקיבוץ".

תגובת דובר צה"ל: "עמדת צה״ל בעניין החזרת תושבים ליישובי הדרום שפונו בתחילת המלחמה, מבוססת על הערכת המצב הביטחונית. תוכנית החזרה ליישובים מגובשת עם ראשי הרשויות, ותיעשה אך ורק מרצון הקהילות והתושבים".