זה היה רגע מביך למדי בריאיון שנתן נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן ל-MSNBC הלילה. רגע שאפשר לנחש כי לו היה מתרחש בריאיון של מועמד אהוד פחות על התקשורת, היה זוכה ללא מעט הרמות גבה. ביידן נשאל לגבי האפשרות כי ייסע שוב לישראל וידבר מול הכנסת. האם תעשה זאת, נשאל.
"כן", השיב ביידן, ולא יסף. המראיין שהמתין לעוד כמה מילים שירחיבו את התשובה, ניסה לפתח את השאלה: "זה צריך להיות בהזמנת ראש הממשלה, או הנשיא?", והתשובה: "אני מעדיף לא לדון בזה יותר", אמר ביידן. "כלומר, זה אומר שזה עניין שנדון כבר", פסק המראיין. "זה לא אומר כלום", השיב ביידן.
למרות המילים הקצרות, האמירה הזו של נשיא ארה"ב צוטטה בשעות האחרונות בכמה וכמה ניתוחים ופרשנויות, שהסבירו כי ביידן מנסה לעשות כאן, ובאמירות נוספות, הפרדה בין ראש הממשלה המכהן, ובין העם בישראל. שנסיעה כזו של ביידן ארצה, אם תקרה – פירושה יהיה ניסיון לדבר אל חברי הכנסת, מעל לראשו של נתניהו.
אם אכן מדובר בניסיון למדיניות "הפרד ומשול" בין נתניהו והישראלים שממשל ביידן מנסה לטפטף, הרי שהיא מתעלמת מהמציאות. שכן, גם אם נתניהו קורס בסקרים, גם אם הייתה כאן ביקורת מקיר לקיר על תגובת הליכוד בראשותו לדו"ח ועדת מירון, גם אם יש כעס על נתניהו האיש, שלא מקבל אחריות במילים מפורשות – הרי שמחשבה אמריקנית כי דעת הקהל הישראלית שונה מהותית מדרך הפעולה של נתניהו, היא שגויה לחלוטין.
"יש לו זכות להגן על ישראל ולרדוף את חמאס, אבל עליו להקדיש יותר תשומת לב לפגיעה בחפים בפשע. הוא פוגע בעיניי בישראל יותר מאשר עוזר לה, כאשר הוא פועל כנגד מה שישראל מייצגת", אמר ביידן בהתייחס לפליטת הפה לכאורה שנקלטה במיקרופונים על השיחה המשמעותית שעליו לקיים עם נתניהו.
איש אינו רוצה לפגוע בחפים מפשע. אבל נתניהו לא פועל כנגד "מה שישראל מייצגת". הוא אולי אפילו מנהל מדיניות זהירה יותר, ממה שרבים כאן היו רוצים לראות. דעת הקהל הישראלית, למודת שנות טרור, למודת ניסיונות להסכמי שלום ונסיגות שהביאו רק אימה ואש, ויותר מהכול – צרובת זוועות 7.10 – רואה את המציאות כמו שרואה אותה נתניהו, ואפילו מצפה ליותר.
המפגינים כנגד הכנסת הסיוע לרצועת עזה כל עוד לא מוחזרים החטופים – מגיעים מכל הקשת הפוליטית. ההבנה כי יש לסיים את הלחימה מול גדודי חמאס ברפיח, משותפת לכלל הקבינט. המחשבה כי לפלסטינים לא מגיע בשלב זה פרס בדמות מדינה מסוכנת, זוכה לרוב גדול בכנסת. סקר שפורסם היום בידי המכון הישראלי לדמוקרטיה, מראה כי בקרב המשיבים היהודים – כשלושה רבעים תומכים בהרחבת הפעילות הצבאית לרפיח.
דעת הקהל הישראלית מבינה כי האופטימיות האמריקנית לפיה ניתן עדיין להגיע להסכם לשחרור חטופים בימים הקרובים, ולעומתה הלחץ האמריקני המופעל על ישראל בנוגע להכנסת סיוע והימנעות מתקיפה ברפיח – הם דבר והיפוכו. שאם ביידן באמת רוצה לראות את האזרחים – שלו ושלנו – משוחררים משבי חמאס, עליו ללחוץ על הטרוריסטים, לא עלינו.
