יוני 1982, ועדת יחסי החוץ של הסנאט בוושינגטון. שבועיים לתוך מלחמת לבנון הראשונה, ראש הממשלה מנחם בגין מוצא את עצמו מול מתקפה חריפה ואיומים בקיצוץ הסיוע בשל "מדיניותה של ישראל בשטחי יהודה ושומרון". אחד המשתתפים, סנאטור צעיר ממדינת דלאוור בשם ג'ו ביידן, דופק על השולחן בכעס ואומר, "אני תומך בפעולה שלכם בלבנון, אבל אם מדיניות ההתנחלות תימשך ישראל לא תקבל 50 קולות בסנאט בעד סיוע".
מרץ 2024, קבינט המלחמה הישראלי, ירושלים. 5 חודשים לתוך מלחמת 7 באוקטובר, ג'ו ביידן הוא נשיא המעצמה הגדולה בתבל והוא מפעיל לחץ אדיר – כולל איומים על קיצוץ בסיוע – אם ישראל לא תסכים להפסקת אש והפסקת הלחימה בעזה.
האם ההיסטוריה חוזרת? זה כבר תלוי בנו. ואם נגזר עלינו להתמודד עם סיטואציות בינלאומיות מורכבות, אני מציע ללמוד ממנחם בגין עליו השלום.
אתם יודעים מה ענה בגין לסנאטור ביידן? "אל תאיים עלינו בקיצוץ הסיוע, זה לא יעבוד. אינני יהודי עם ברכיים רועדות, אני יהודי גאה עם 3,700 שנים של היסטוריה תרבותית. אף אחד לא נחלץ לעזרתנו כאשר מתנו בתאי הגזים ובתנורים. אף אחד לא נחלץ לעזרתנו כאשר חתרנו להקים את מדינתנו. שילמנו על זה. נלחמנו על זה. נעמוד מאחורי העקרונות שלנו, נגן עליהם, ובמידת הצורך, נמות למענם שוב – עם או בלי הסיוע שלכם".
בנימין נתניהו נחשב לפוליטיקאי הכי "אמריקאי" שהיה כאן: הוא למד ב-M.I.T, ספג תרבות אמריקאית, האנגלית שלו שוטפת ורהוטה. אני מציע לו ללמוד היטב מתפיסתו ועמידתו האיתנה של בגין על עקרונותינו.
מנחם בגין היה מודל מושלם של מדינאי שמבין היטב את המורכבות שבניהול אפקטיבי של היחסים הבינלאומיים שלנו. מחד, בגין לא היסס לתקוף את הכור בעיראק ולחזק את מפעל ההתיישבות, ומאידך הוא עשה היסטוריה כשהביא הסכם שלום מול מצרים שהייתה עד אז המרה שבאויבינו תוך כדי ויתורים לא פשוטים.
מה היה הסוד של בגין? דבר אחד ויחיד עמד לנגד עיניו: האינטרס האסטרטגי הישראלי. לא פוליטיקה קטנה, לא שיקולים קואליציוניים ולא משחקי אגו. וכמה זה חסר לנו היום. בגין אמר אמת מוחלטת והציב גבול ברור. לעם ישראל יש שורשים, תרבות, היסטוריה וצלקות כואבות מאלפי שנות גלות, פוגרומים ושואה איומה. איש לא יכתיב לנו כיצד להגן על עצמנו ושום לחץ לא יכופף את ה-D.N.A היהודי.
למעלה מ-40 שנים חלפו מאז השיחה ההיא, אבל הלחץ האמריקאי על ישראל רק החריף ואף הגיע לשיא בשנות ממשל אובמה וכעת שוב תחת ממשל ביידן.
חשוב לומר: ג'ו ביידן הוא ידיד אמת של מדינת ישראל, הוא מאמין גדול בזכותנו ההיסטורית לחיות כאן ועמידתו התקיפה על השמירה על ביטחוננו לאחר ה-7 באוקטובר הייתה מופת של מנהיגות. אלא שכאמור, המנגינה השתנתה בהדרגה, וכעת ההנהגה הישראלית עומדת למבחן דרמטי. הריבונות הישראלית באשר להחלטות גורליות – בענייני פנים וחוץ – תישאר ישראלית ב-100%.
אין ספק שכניעה ללחץ שמפעילה מחלקת המדינה והניסיון לכפות עלינו הפסקת אש והכרה חד צדדית במדינה פלסטינית יהיו ניצחון מובהק לחמאס, לחיזבאללה ובעיקר לראש הנחש האיראני. כניעה לתכתיבים זרים תוכיח לאויבינו שאם ימשיכו לתקוף, לאנוס ולהרוג, הם יגשימו את הפנטזיה האולטימטיבית שלהם: השמדת מדינת ישראל.
אזרחי ישראל ראויים למנהיגות שיודעת לעמוד בפני לחצים גם כאשר המחיר כבד והמציאות לא נוחה. אזרחי ישראל ראויים למנהיגות שלא מגמגמת כשהיא נאבקת על החלום היהודי והציוני באופן חד משמעי. בגין הבין את חשיבות השמירה על ריבונות ישראל ועצמאות החלטתה, וכאשר נתקל באתגרים בינלאומיים, הוא לא רק שמר על קווי המדיניות שלו אלא גם הצהיר על כך בפומבי מתוך ביטחון טוטאלי.
במציאות שאחרי ה-7 באוקטובר, בעיצומה של המערכה בדרום ולפני המלחמה הצפויה בחזית הצפונית, מדינת ישראל חייבת לייצר בהירות מדינית. פעולות נחושות ללא אמירות ברורות המגובות בעמידה על עקרונות לא יספיקו. הצורך במנהיגות חזקה וערכית הוא הכרחי.
