לפני כמה שבועות פגשתי במנכ"ל של עמותה בולטת במגזר השלישי בארץ. שיחתנו נסבה על האתגרים הבלתי אפשריים שבפניהם עומדת מדינת ישראל בימים אלו. בסיום השיחה חלקתי עם בן שיחי את התחושה הפסימית שאפפה אותי בעקבותיה, ובתגובה לכך הוא השיב לי "אני לא יכול להיות פסימי, כי אני עובד בעסקי האופטימיות. המטרה שלי היא לא לפחד, אלא לפעול כדי שמדינת ישראל תהיה מקום טוב יותר". לאחר שסיימנו את השיחה המשכתי להרהר בדברי בן שיחי, ואט־אט חלחלה בי ההבנה שהתחושה הפסימית המלווה אותי בימים אלו מבוססת גם על המציאות, אך לא רק עליה.
כולנו מושפעים מהלך הרוח שמעצבת "תעשיית הפסימיות" של מדינת ישראל. פוליטיקאים, מעצבי דעת קהל ובעיקר אנשי תקשורת עסוקים בהדגשת נקודות הקושי, החידלון והרוע במציאות חיינו. לא משום שהם אנשים רעים, ולא חס וחלילה כחלק מתוכנית זדונית גדולה שמטרתה השפעה על דעת הקהל, רק מתוקף התחושות האישיות שלהם שמחלחלות מתודעתם החוצה ומשפיעות על כולנו. אם נסכים להביט קודם כול בעובדות, ולהתייחס אליהן כפי שהן, בלי לייפות אותן מחד אך גם בלי להשחיר אותן מאידך, נבין שאולי המצב אינו גרוע כפי שנדמה לנו.
בכלכלת ישראל, לדוגמה, האתגרים גדולים, ולמלחמה יש כוח לא קטן להזיק לה. אולם, גם אם כותרות העיתונים הכלכליים מנסות ליצור אצלנו את הרושם שהמדינה ניצבת על סף קריסה כלכלית מוחלטת, העובדות מספרות, למרבה השמחה, סיפור אחר. השבוע גייסה ישראל חוב דולרי באמצעות הנפקת אג"ח בלונדון. גיוס חוב במטבע חוץ הוא אות לאמון שרוחשים השווקים למדינה המנפיקה. בניגוד למטבע הריבוני, שכל מדינה יכולה "להדפיס" אותו כאוות נפשה, נטילת חוב במטבע חוץ מחייב את המדינה הלווה להיות איתנה מבחינה כלכלית כדי שיהיו ברשותה המשאבים לממן אותו. במקרה של ההנפקה השבוע, כוונת האוצר הייתה בתחילה להנפיק אגרות חוב בשווי 5 מיליארד דולר, אולם בעקבות ביקושי שיא שנרשמו להנפקה, בסך של כ־38 מיליארד דולר, הוחלט לבסוף להנפיק אגרות חוב בשווי של 8 מיליארד דולר. הביקוש לאגרות החוב הדולריות של ממשלת ישראל בהנפקה הזו קבע שיא של כל הזמנים, ומקורו בגופים כלכליים מ־36 מדינות שונות בעולם, שלא התרשמו מהורדת דירוג האשראי שלנו בידי מודי'ס.
אז מה גורם למשקיעים ברחבי העולם להביע אמון באיתנותה הפיננסית של מדינת ישראל, על אף הורדת דירוג האשראי? יש מגוון סממנים כלכליים המעידים שהמשק הישראלי מתמודד היטב עם נזקי המלחמה ואפילו מתחיל להתאושש; למשל, בנתוני גביית המיסים לחודש ינואר ולחודש פברואר נרשם עודף (של 7 מיליארד ו־4 מיליארד שקלים, בהתאמה) לעומת ההערכות המוקדמות. גם האינפלציה בישראל התכווצה לתחום היעד, והשקל התחזק לאחר תקופה של היחלשות יחסית.
כל אלו אינן סיבות לפתוח בקבוקי שמפניה. בהנהגה הכלכלית של ישראל אסור לנוח על זרי הדפנה. בפני מדינת ישראל עדיין ניצבים אתגרים כלכליים כבדים בטווח הבינוני והארוך, שיצריכו התנהלות אחראית וזהירה לאורך שנים. המלחמה שפרצה בשמחת תורה חשפה את מה שבחדרים הסגורים כבר החל להתברר הרבה קודם לכן: מצבה הביטחוני של ישראל טוב פחות משהיינו רוצים להאמין. בשנים הבאות נידרש להשקיע בביטחון יותר משהתרגלנו להשקיע בו בעשור וחצי האחרונים, והדבר חייב להשפיע על סדרי העדיפויות. רוחב היד היחסי של האוצר בשנים האחרונות לא יוכל להימשך, עם כל הצער שבדבר. ועדיין, מתברר שהשמועות על קריסתנו הכלכלית היו שגויות ומופרכות, וגם אם האתגרים העתידיים מורכבים, בהחלט יש מקום רב לאופטימיות.
