אם להאמין לחלק הארי של הסוקרים, המבצעים בחודשים האחרונים סקרי מנדטים בקרב אוכלוסיית המצביעים במדינת ישראל, הצעד אותו ביצע אמש גדעון סער הוא המהלך הפוליטי הטבעי והמתבקש.
קריאה שטחית של הסקרים הללו מלמדת לכאורה על מעבר מאסיבי של מנדטים ממפלגות גוש הימין, בעיקר לעבר מפלגת המרכז העיקרית, המחנה הממלכתי. אולם, מי שיעיין בסקרים הללו לעומק יבחין ודאי בשיעור הגבוה מאוד של המשיבים שאינם יודעים מה יצביעו. למעשה, את רוב המנדטים שגוש הימין צפוי לאבד בבחירות הקרובות, הוא מאבד לטובת מחנה הקולות הצפים, ואובדן המנדטים ישירות למחנה הממלכתי קטן בהרבה משנדמה.
ניתוח הנתונים מלמד שתשובות הנסקרים בסקרי ההצבעה בחודשים שחלפו מאז פרוץ המלחמה הם בעיקר תשובות של אכזבה. חלק ניכר ממצביעי גוש הימין בבחירות האחרונות נמצא במשבר אמון עמוק עם נציגיו בזירה הפוליטית, ובעיקר מפלגות הליכוד והציונות הדתית. אפשר לנתח את הסיבות למשבר האמון הזה ולעמוד על שורשיהן, אך הניתוח המדויק חשוב פחות. מה שברור הוא הקשר בין משבר האמון ובין מחדל ה-7 באוקטובר והתנהלות הממשלה בעקבותיו.
רבים מאלו שהאמינו שנתניהו הוא מתנה מהסוג שעם מקבל פעם בדור כבר לא מביטים עליו כיום באותה הערצה. התחושה שלהם היא שנתניהו הוא אחד האחראים המרכזיים למחדל, כמי שעיצב יותר מכל אדם אחר את תפיסת הביטחון של ישראל ב-15 השנים האחרונות, ועל אף זאת הוא עושה הכל בכדי שלא להודות באחריותו לכישלון.
בין אם משבר האמון הזה מוצדק, ובין אם הוא תוצאה של הסתה תקשורתית ותמונת מציאות מעוותת, הנתונים מלמדם שהוא בהחלט קיים. 10 עד 12 מנדטים של מצביעי ימין מחפשים בית פוליטי ימני אמיתי שלא הוכתם באחריות לאסון ה-7 באוקטובר והמחדלים שהובילו אליו. בית פוליטי שהם מרגישים שהם גם מזדהים עם העמדות שהוא מייצג, אך לא פחות מכך הם מאמינים במי שעומד בראשו. זה החלל שכל המערכת הפוליטית מודעת לקיומו, וזו הסיבה שבעטיה החזיר אמש גדעון סער לחיים את מפלגתו.
בסופו של דבר, סער מבקש לתפוס את המקום הראשון על קו הזינוק במרוץ להשגתם של המנדטים הללו, מתוך תקווה שהיותו שחקן פוליטי עצמאי תאפשר לו לייצר מדיניות עצמאית ולשכנע בוחרים בכך שהוא הבשורה שהימין הישראלי זקוק לה. סער מאמין שבמהלך החודשים הקרובים הוא יצליח לשכנע אותי ואתכם שעל אף ההרפתקאות האחרונות שלו הוא נותר איש ימין אמיתי, על מלא, נאמן לארץ ישראל, ניצי מאוד בשאלות של ביטחון ישראל, וימני בהשקפותיו הכלכליות-חברתיות.
האם מצביעי הימין יסכימו לשכוח לו כל כך מהר את החבירה לגנץ? האם הוא יצליח להפוך לדמות שנתפסת כמנהיגה בשדה הפוליטי הימני לאחר שעד כה לא הציג שום הישג אלקטורלי עצמאי משמעותי? ימים יגידו. מה שבטוח הוא שסער לא יישאר עוד זמן רב המתחרה היחיד על קולות הימין המאוכזב. ברגע שמערכת בחירות תסתמן באופק יצטרפו במהירות לזירה שחקנים נוספים (נפתלי בנט? יוסי כהן? יועז הנדל? מתמודדים נוספים?) שיקשו עליו להגיע להישגים להם הוא מקווה.
