החלק השני של האפוס "חולית" מתחיל בדיוק היכן שהסתיים החלק הראשון. בית אטריידיס הושמד ופול (טימות'י שאלאמה המצוין) ואמו ליידי ג'סיקה (רבקה פרגוסון) הצליחו לברוח למדבר ולמצוא את תושביו המסתוריים, הדררים. לאחר מאות שנים של טיפוח הנבואה על בואו של משיח מהעולם החיצון שיגאל אותם משלטון העריצות האכזרי של בני הארקונן, הדררים רואים כעת בפול את מושיעם. אך פול, שחוזה מלחמת קודש אכזרית שתתרגש על הגלקסיה בשמו ותביא למותם של מיליארדים, מתכחש לגורלו. בינתיים, פייד ראותה האכזר (אוסטין באטלר), שמגיע לאראקיס להנהיג את בית הארקונן, מאיים לחסל את הדררים ומכריח את פול לנקוט פעולה.
החלק הראשון עסק בעיקר בבניית העולם ובהצבת הכלים על הלוח, וכעת אנו מגיעים אל לב הסיפור של "חולית" – מסע הפיכתו של פול אטריידיס מנער אציל חסר ניסיון ללוחם עז ולמשיחם הדתי של הדררים.
בבסיס, זהו עוד סיפור חניכה של צעיר שמוצא את עצמו בלב המאבק בין בני החושך ובני האור, ומגלה שיש בו הכוח להטות את כף המאזניים. אלא שספרו המורכב של פרנק הרברט מגולל מהלך עמוק מזה שאנו מכירים מאינספור עלילות דומות. את הרברט מעניינים הטבע האנושי ותמורות חברתיות, והוא מתעסק בביקורת על השימוש בקנאות דתית ככלי להנעת ההמונים ובמחיר של חוסר היכולת לשלוט בתוצאותיה.
בהובלת כל במאי אחר, עיבוד קולנועי מודרני ל"חולית" היה מסתכם כנראה בשובר קופות פשטני ועתיר אפקטים דוגמת "מלחמת הכוכבים" או "הארי פוטר". אבל דני וילנב מבהיר כאן סופית שהוא הכריסטופר נולן החדש, ותחת ידיו "חולית 2" הוא לא פחות מאירוע קולנועי עמוק ומסעיר.
וילנב משכיל לשלב דימויים ויזואליים מהממי חושים ולשזור בהם רעיונות מעוררי מחשבה באופן שמעטים בהוליווד מסוגלים לו כיום. עשו לעצמכם טובה וצפו בסרט באיימקס, כל אולם אחר פשוט לא יעשה צדק עם הקנבס העצום הזה, על המדבריות האינסופיים, מכונות הענק, אלפי הניצבים וכמובן תולעי החול האימתניות שמקבלות הפעם את מרכז הבמה.
אך א־לוהים נמצא כידוע בפרטים הקטנים, וכדי להשלים את החוויה משקיע וילנב חלק ניכר מהעלילה בטיפול בילידי אראקיס, הדררים. התוצאה הכמו־אנתרופולוגית לוקחת אותנו אל נבכי אורחות החיים השבטיים, המנהגים והדת של שוכני המדבר, אלה המפתחות המרכזיים שעוזרים להפוך את חווית הצפייה בסרט לעוטפת ורבת רבדים.
גם הדמויות הראשיות ומערכות היחסים ביניהן זוכות לשדרוג יחסית לסרט הראשון. הקשר שנרקם בין פול לצ'אני (זנדאיה) הוא ציר עלילה מרכזי, בפן הרומנטי והפוליטי; ג'סיקה, שהופכת לאם הגדולה של הדררים, מגלה את אופייה המניפולטיבי כבת גשרית, וסטילגאר (חוויאר בארדם האדיר) חובש את כובעי דמות האב והמאמין, ומספק מלוא החופן אתנחתות קומיות נדרשות. מן העבר השני, באטלר עושה מטעמים מדמותו הפסיכוטית של פייד ראותה.
כל זה מתנקז לשליש אחרון עצום בגודלו, והדבר מבהיר מדוע נזרקות סביב הסרט הזה השוואות לאפוסים קלאסיים כמו "לורנס איש ערב" ו"שר הטבעות: שיבת המלך". כוונתו של הרברט תמיד הייתה לספק מבט ביקורתי על פונדמנטליזם ועל דמות המנהיג המשיח, וכשהבין שרבים מהקוראים פספסו את הפואנטה, הוא כתב את "משיח חולית" הנוקב. וילנב, שמתכנן לעבד את הספר לפרק השלישי בטרילוגיה, למד מניסיונו של הרברט וכבר כאן הוא זורע ביקורת ברורה דרך עדכון דמותה של צ'אני, שמקבלת אופי ספקני הניצב כל העת כמשקל נגדי לג'סיקה וסטילגאר ולשינוי הדתי שנכפה על פול.
"חולית 2" אינו עוד פרק בזיכיון פופקורן תזזיתי והמוני. הוא מכיל לא מעט קטעי פעולה מסעירים, אך זהו קודם כל סרט מורכב המוגש לקהל בוגר. הצפייה בו, על 160 דקותיו, מתגמלת מאוד, אך דורשת גם סבלנות וראש פתוח.
