מכירים את האמרה "אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ועושה קולות של ברווז – זה ברווז"? אז זהו שלא תמיד זה ברווז. אנשים רבים שחווים תסמינים של בעיות זיכרון ושכחה נמנעים מלגשת לרופא/ה לאבחון. הם חוששים מבשורת איוב: דמנציה. הם לא מתארים לעצמם שהתסמינים האלה הם סממן של בעיה פיזיולוגית אחרת, ולרוב הפיכה. שתי תופעות כאלה הן ״פסאודו-דמנציה״ ו״דמנציה הפיכה״.
דמנציה הפיכה (REVERSIBLE DEMENTIA) יכולה להיגרם כתוצאה מירידה בתפקוד בלוטת התריס, דלקת בדרכי השתן, מחסור בוויטמינים (למשל 12-B), זיהומים, גידול במוח או דימום מוחי ועוד. מצבים אלה יכולים להביא לידי תופעות שמזכירות ירידה קוגניטיבית, אך הן למעשה הפיכות לגמרי עם טיפול רפואי מתאים. בדיקות דם רגילות יאפשרו לרוב לרופא/ה לאבחן את הגורם ולהציע פתרון רפואי נדרש עד חלוף הסימפטומים.
פסאודו-דמנציה (PSEUDO-DEMENTIA – PDEM) מתייחס למצב בו האדם סובל מליקויים בתהליכי חשיבה, אלא שבעוד במחלת הדמנציה תאי המוח מתים בהדרגה וגורמים להידרדרות בתפקודים קוגניטיביים, אצל אותם אנשים תאי המוח לא מתים. מה שגורם לאותה פסאודו-דמנציה אלו בדרך כלל הפרעות פסיכיאטריות כמו דיכאון, חרדה, מאניה או פסיכוזות. מעבר לתסמינים הרגשיים, אנשים עם פסאודו-דמנציה לרוב מתמודדים עם ירידה בערנות, ליקויים בזיכרון לטווח ארוך ולטווח הקצר, פגיעה בתפקודים ניהוליים ותפקודי שפה, למשל היכולת להבין אחרים, להתנסח, מילים שנתקעות על קצה הלשון וכו'.
בניגוד לחולים בדמנציה, שפחות מודעים לכך שהתפקוד שלהם ירד ושמשהו לא תקין אצלם, אנשים עם פסאודו-דמנציה מודעים יותר למצבם, והוא גורם להם לדאגה ולחרדה רבה, והם עוסקים בו הרבה. כך למשל, ישנם מקרים רבים שבהם הם אכן מראים זיכרון שמידרדר והולך, אך דווקא כששואלים אותם על ה"דמנציה" שלהם, הם זוכרים אותה טוב ומסוגלים לספר עליה בפרטי פרטים. אנשים הסובלים מדמנציה בדרך כלל אינם מתפקדים היטב במבחני זיכרון נוירו פסיכולוגיים, בעוד שאנשים עם פסאודו-דמנציה נוטים להצליח במבחני זיכרון, גם אם הם סובלים מבעיות זיכרון.
סולם הדיכאון הגריאטרי (GDS) הוא מדד אחד המשמש להבחנה בין שני המצבים, והוא שימושי ביותר כשמשלבים אותו עם ההיסטוריה של המטופל ותפקודו הנוכחי. במבחן זה, אנשים עם דמנציה עשויים להפגין מגוון רחב יותר של רגשות ולהציג רגשות שאינם עולים בקנה אחד עם המצב, כגון לצחוק במהלך אירוע קודר למשל.
בשונה מדמנציה, יש למצבים האלה טיפול תרופתי. טיפול בתרופות פסיכיאטריות נמצא יעיל בהפחתת התסמינים של פסאודו-דמנציה. מחקרים מראים שבהינתן טיפול מתאים, נראה שיפור בתפקודי זיכרון. טיפול בפסאודו-דמנציה עשוי לכלול טיפול פסיכולוגי, טיפול תרופתי עם תרופות נוגדות דיכאון או שילוב של השניים. טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) וטיפול אישי הם שני טיפולים פרטניים שמצאו כיעילים לטיפול בדיכאון, ומועילים אף לטיפול בפסאודו-דמנציה. גישת טיפול זו כרוכה בחקירת ושינוי דפוסי חשיבה והתנהגות לשיפור מצב הרוח. אבחנה של פסאודו-דמנציה בפרט ודיכאון גריאטרי ככלל, מהווים גורם סיכון משמעותי להתפתחות דמנציה בעתיד.
אבחון מוקדם של תופעות הקשורות בירידה ביכולות קוגניטיביות יכולות לחסוך הרבה כאב, מתח ושנים עם איכות חיים ירודה. חשוב להתייחס לתסמינים ״שהתחפשו״, ולהתייעץ עם רופא/ה המשפחה על סיבות אפשריות. בדיקות דם פשוטות יכולות להציג הסברים הרבה יותר פשוטים ופחות מדאיגים מדמנציה. אז תשאירו את התחפושות לפורים ותשמרו על הבריאות שלכם ושל יקיריכם.
***
פורים זה לא רק תחפושות. זהו חג שמח ומבדח עבור אנשים רבים, ויש כאלה שמצטערים שאינו מגיע פעמיים בשנה להתארח. אולם לאדם עם דמנציה, שגם כך עולמו מבולבל ולא יציב, פורים עלול להוות סיבה לאי שקט, בלבול יתר ואף בהלה. התחפושות, המוסיקה הרעשנית, אנשים מבושמים מיין ואנשים שונים שמגיעים אל הבית (לחלוקת משלוחי מנות או לסעודה) יכולים להוציאו מאיזון.
כדי להקל ככל שניתן על אדם עם דמנציה לקראת פורים, מומלץ לשוחח עמו מראש על כך שהשגרה תופר ולפרט מה עתיד לקרות ביום זה. כדאי להתייחס לכל היבטי החוויה החושית: שמיעה – מוסיקה רועשת, רעשנים, ראייה – תחפושות/מסיכות, ריח של אלכוהול וכל הכרוך בו. חשוב מאד לאפשר לאדם להביע את תחושותיו כלפי יום זה, ולהביע הבנה ואמפתיה. יש להשתדל לשתפו בהכנות לפי יכולותיו: בקניות, בהכנת משלוחי מנות, בבישולים (קלים) ואפילו בבחירת מפיות וכלים.
עצם המודעות ותשומת הלב למה האדם צריך, מסוגל ורוצה לעשות, יכולים לשפר מאוד את איכות החיים של אדם עם דמנציה ואת מידת ההנאה שלו מחוויית החג.
* לאה גולדברגר היא סמנכ"לית עמותת עמדא לחולי דמנציה, אלצהיימר ומחלות דומות בישראל (ע"ר)
