עונת פריחה אביבית נפתחה בשבועיים האחרונים. לצד הדרך כבר תוכלו לראות אותם פורחים. בשקט־בשקט הם צצים, כמו פדיחות אחרי הגשם – מרבדים של תדרוכים, הדלפות וקמבונים. שלום לך, עונת התחקירים.
שירן הייתה השבוע בחו"ל; כנס מחלות בפורטוגל. בשלב מסוים החלטתי להתעמק פחות במילים כמו "נוירודגנרטיביות", ופשוט לקרוא לזה "כנס מחלות". זה מקל עליי. באפריל יהיו לה שני כנסי מחלות באירופה, ובמאי כנס מחלות בבוסטון. אז החלטתי לנצל את שבוע הרווקים המטורף שלי ולהעביר אותו בצפייה פרועה בשני תחקירים ששודרו השבוע ועוסקים ב־7 באוקטובר.
אתחיל דווקא בתחקיר השני. צבי יחזקאלי אסף המון רגעים מחקירותיהם של מחבלי הנוח'בה, וארז אותם בסרט "הבאים להורגך". בערך שבועיים אחרי 7 באוקטובר הפסקתי לצפות בסרטוני זוועה, וכבר לא הצלחתי פיזית לשמוע עוד עדויות קשות. אז משהו בסרט של יחזקאלי נתן לי כאפה מהסוג שמעיף שיניים. וואלה, התקררנו. עזבו לשון רבים. התקררתי. השבוע ראיתי משחק כדורגל, וישבתי עם חבר טוב לבירה, וצפיתי בסרט, וחזרתי לקרוא ספר שזנחתי מזמן. נתתי לחיים להשתלט עליי, ונכון שחזרה לשגרה היא סוג של ניצחון, אבל כשצפיתי בסרט של יחזקאלי הבנתי שאולי אנחנו מנצחים יותר מדי בחזרה לשגרה. כדי שנצליח להגיע לניצחון אמיתי, לא תזיק עוד קצת תודעת הפסד על הדרך.
אני לא אדם שהאמין יותר מדי בטוב ליבם של פלסטינים, אבל ישבתי מול הסרט הזה ושאלתי את עצמי איפה הם היו קודם, הפלסטינים האלה. 92 אחוזים מהמרואיינים הפלסטינים בתקשורת הישראלית תמיד רצו רק להתפרנס, לחיות בשקט, וגם אם פה ושם הגיח פלסטיני קיצוני זה תמיד נגמר בחיוך בינו ובין המראיין התורן.
אוסלו עדיין כאן
אחר כך צפיתי בתחקיר עובדה. כרגיל, מבחינת קצב, עריכה, מוזיקה דרמטית וטון ספקני, זאת התוכנית מספר אחת על המסך. כשהגשתי ביום השידור את הפטריוטים ידעתי מראש שאין לי סיכוי מול הכינורות של אילנה. המבנה של התחקיר היה צפוי כמו שיר טוב של להקה צבאית: בית על מחדל צבאי, בית על מחדל מודיעיני, פזמון על זה שביבי אשם.
הבעיה בתחקיר כזה היא שברור שאף אחד לא סיפק את המידע מתוך רצון טוב, כי הוא חשב "היי, אני ממש רוצה שתדעו את האמת". יותר סביר שמדובר במישהו שמרגיש ממש אשם, ושואל את עצמו איך הוא מעביר קצת מהאשמה הזאת לחברים. בסוף כל תחקיר שאתם רואים בעברית יושב פשלונר עם קומבינה.
ככה עובדת תקשורת, וככה היא גם עבדה לפני 7 באוקטובר. ב"עובדה" ישבו במשך השנים עשרות אם לא מאות בכירי ביטחון, טחנו את הקונספציה לרסק וניסו לדחוף לנו אותה לגרון. אז תסלחו לי אם אני לא רץ לקנות את "מה שבאמת קרה בלילה שבין 6 ל־7 באוקטובר" ממי שעשה בדרך את כל התחקירים הלא נכונים. התחקיר שהכי הייתי רוצה לראות מאילנה דיין הוא על איך התוכנית שלה לא הזהירה מהקונספציה ב־300 העונות הקודמות.
ובעצם, לא צריך תחקיר. ביום השידור של עובדה נערך כנס המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), שכותרתו "חמישה חודשים למלחמה הרב־זירתית הראשונה". המכון הזה עיצב במשך שנים את התודעה של מערכת הביטחון וקבע את האקסיומות שאסור להתווכח איתן. אינספור יוצאי מערכת הביטחון הישראלית מצאו בו תפקיד, משכורת ומעמד נאה לאחר שירותם. הנה כמה מהפנינים שנאמרו בכנס (ליקט אותם ידידי בטוויטר, גבע ברין).
פזמון חוזר
"המהלומה שהנחתנו על חמאס פירושה שהרשות הופכת לראשונה זה 15 שנה לגוף שיכול לייצג את כלל הפלסטינים בעזה וביו"ש, ועל אף מגרעותיה הרבות מחויבת עדיין לדרך המו"מ ושוללת עדיין את ההתנגדות האלימה, את הטרור. זו הרשות שעומדת בפנינו ואין בלתה. אופק מדיני כזה הוא אינטרס ישראלי מהמעלה הראשונה" (מנואל טרכטנברג, ראש המכון).
"ההצעה היחידה… שקיימת, של האמריקנים, היא שלטון פלסטיני שיכול להתחיל כמקומי אבל בסוף הוא יתחבר לרשות הפלסטינית, כי אין משהו אחר. אגב, ניסינו עם השוודים, זה לא עבד" (אלוף במיל' ישראל זיו, מפקד אוגדת עזה לשעבר).
"היה משהו לא סביר בתגובה הראשונית של חלק מהציבור ל־7 באוקטובר, שבו הם אמרו: הנה ההוכחה, אסור לעולם שתהיה מדינה פלסטינית. הרי לא הייתה מדינה פלסטינית ב־7 באוקטובר, אז איך? לא הבנתי את הקשר עד הסוף" (יאיר לפיד, ראש הממשלה לשעבר).
"אין מה לעשות, יש נציג לגיטימי אחד לעם הפלסטיני – אש"ף… הרשות הפלסטינית. את הרשות הפלסטינית הזאת אי אפשר להעמיד בכל יום במבחן" (אלוף משנה במיל' ד"ר שאול אריאלי, מפקד החטיבה הצפונית ברצועת עזה לשעבר).
"נשיא אמריקני מקבל את ההחלטות הנכונות לביטחון מדינת ישראל, למרות שהוא משלם על זה מחיר פוליטי, וראש ממשלה ישראלי לא מוכן לקבל את ההחלטות כי הוא לא מוכן לשלם מחיר פוליטי, וזה האסון שיש לנו כאן ועכשיו" (ציפי לבני, שרת החוץ לשעבר).
"חמאס ניסה לפעול בכל הכוח בתוך יהודה ושומרון, להפוך את זה לעימות דתי… כשאתה פותח בעימות דתי עם האסלאם… אני לא יודע איפה נסיים, אני יכול לתת פה תרחישי אימים" (אלוף במיל' עמוס גלעד, ראש אמ"ן לשעבר).
"הרשות הפלסטינית איננה, איננה, גוף שמעודד טרור… הרשות רואה את עצמה חיה לצידנו. יש לה הרבה בעיות, יש לה בעיות משילות… אבל בסופו של דבר זה הגורם הלגיטימי של העם הפלסטיני" (ראש השב"כ עד לפני שתי דקות נדב ארגמן).
נו, התעוררנו מהקונספציה? אני בספק. את פורום קהלת הפכו פה לשטן כי העז לתמוך בחלק מהרפורמה המשפטית. כל שותף למחקר סומן, אנשים עודדו להתפטר, שטרות כסף נדחפו לצווארון של מנכ"ל הפורום מאיר רובין, והיו גם תחקירים – "המליארדרים האמריקנים שמניעים את המהפכה המשפטית" – עם מוזיקה דרמטית ומבטים נוזפים. המכון למחקרי ביטחון לאומי, לעומת זאת, ימשיך לערוך כנסים לשיווק האידיאולוגיה שהתנפצה על גדרות עזה ב־7 באוקטובר, בלי שלאף אחד באמת יהיה אכפת.
