קרוב ל־13 שנה מנסה השר ישראל כ"ץ לקדם את תוכנית האי המלאכותי מול חופי עזה. אפשר להגיד על התוכנית הזו הכול, אבל קשה להתעלם מהרעיון היצירתי, מהסוג שאינו נפוץ בקרב מקבלי ההחלטות אצלנו. על פי התוכנית הזו היה אמור לקום אי במרחק של 4.5 קילומטר מחופי עזה, וכביש דו־מסלולי היה מחבר אותו לרצועה. באי נועדו לקום תשתיות־ענק, נמלים, נמל תעופה, מתקני התפלה, חשמל וגז והכול לטובת תושבי הרצועה, שגם היו עוברים לעבוד בו בהמוניהם."האי מאפשר לפלסטינים חופש אזרחי מלא, מוצא הומניטרי וקשר כלכלי לעולם", נאמר בסרטון הסברה מושקע שפרסם השר כ"ץ ב־2019. "האי יאפשר גם להיפרד מהאחריות האזרחית של ישראל על תושבי עזה". האי המלאכותי, שכ"ץ כינה אי־פרדות, "יוקם בהשקעה בינלאומית, וכוחות שיטור בינלאומיים יהיו אחראים לסדר שם", הובטח. "ישראל תשמור על הביטחון ותמנע הברחת נשק לעזה דרך הים".ישראל כץ. צילום: AFP
תכנית האי נבחנה ברצינות לאורך השנים, אבל לא ברצינות הראויה. ראש הממשלה נתניהו תמך בה, שרי הביטחון, בהם גם נפתלי בנט, ביקשו לבצע בדיקות היתכנות. גם הקבינט דן בתוכנית, האמריקנים התלהבו והתקשורת הבינלאומית גילתה עניין. אילו הפרויקט הזה היה עובר לפסים מעשיים, האי כבר היה קיים, ואולי היה משנה את המציאות הנוראית בעזה. אף אחד לא אומר בוודאות שהוא היה מונע את הטבח של 7 באוקטובר, אבל ייתכן שכל האוריינטציה כלפי עזה וממנה הייתה היום שונה בתכלית.
הרעיון הבסיסי של כ"ץ היה ונשאר להתנתק מעזה, לשחרר את ישראל מחיבור המוות אל הרצועה, לכוון את התושבים מערבה ולהפנות את האחריות האזרחית אל הקהילה הבינלאומית. כ"ץ ואחרים טענו בצדק, ועדיין טוענים, כי ההתנתקות מהרצועה ב־2005 הייתה רשלנית וכל הקשר עם עזה היה לוקה ביסודו. אחרי שישראל נסוגה כבר לקווי 1967 ופינתה 21 התנחלויות ו־8,000 מתנחלים, צריך היה לנתק לחלוטין את הקשר האזרחי, להקים גבול בינלאומי מבוצר ולהתייחס לרצועה כאל מדינת אויב, כמו סוריה או לבנון. במקום זה טרחה ישראל לשמור על קשר עם הרצועה, לטפח את מנהיגי חמאס ולממן אותם, להכניס עשרות אלפי פועלים לשטחי ישראל, ולזנוח את קו הגבול.
התוכנית של כ"ץ עוררה התנגדות וזלזול. בימין כינו את האי בלעג "אי הטרור של חמאס", אבל כ"ץ חושב שהרעיון רלוונטי מתמיד
האי המלאכותי היה משנה את הכיוון ומפנה את תושבי הרצועה מערבה. באי שיזם כ"ץ אפשר היה למצוא מקורות תעסוקה והשקעה. גם היום, אחרי 7 באוקטובר, האי הזה היה יכול לפתור כמה בעיות, אילו הוקם. הנמל המאולתר שהאמריקנים בונים עכשיו בעזה בעמל רב, תוך שינוע ספינות מלחמה אדירות לבניית המזח, כבר היה קיים באי הזה. המלחמה בחמאס הייתה יכולה להיות יעילה יותר, אחרי שהתושבים הלא מעורבים היו מאכלסים את האי שלהם. אלה שנשארו היו מפונים מעזה לאי, שם היו מוצאים מקלט בטוח תחת כוחות השיטור הבינלאומי שאמורים היו לשמור על הסדר.
לאורך השנים התוכנית של כ"ץ עוררה גם התנגדות וזלזול. בימין כינו את האי בלעג "אי הטרור של חמאס", אבל כ"ץ לא מתייאש וחושב שהרעיון רלוונטי מתמיד. בחודש ינואר, בעיצומה של המלחמה, הוא הציג את תוכנית האי לשרי החוץ של מדינות OECD. בעבר הם הסכימו להתייחס לרעיון ואפילו התלהבו מהפרויקט, היום הם רואים בו עוד ניסיון התחמקות של ישראל ממשבר המלחמה בעזה ומהקטסטרופה ההומניטרית. "זה לא רלוונטי, אני מציע לשר כ"ץ לנצל את הזמן שלו טוב יותר", אמר ז'וזפ בורל, שר החוץ של האיחוד האירופי, אחרי שכ"ץ הציג את התוכנית בבריסל.
כל האמור לעיל נועד להבהיר כי רעיונות משוגעים נדרשים בסביבה הזו. עלות הקמת האי המלאכותי היא 4.5 מיליארד דולר; זה נשמע כמו בדיחה לעומת הסכומים האדירים שמושקעים לאורך השנים ברצועת עזה ובמלחמה הזו, וזה לא עומד להיגמר כל כך מהר. שמעתי השבוע את השר אביגדור ליברמן מצר על כך שהמלחמה נמשכת כבר חמישה חודשים, ואילו מלחמת יום כיפור נמשכה 18 ימים בלבד. ליברמן מתלונן שאין עכשיו מלחמה אמיתית בעזה אלא בט"ש, ביטחון שוטף.
יש לי חדשות עבור ליברמן. המלחמה הזו תימשך עשר שנים לפחות. זו גם ההערכה בלשכת ראש הממשלה נתניהו. מבחינת ישראל, עזה תהיה בסופו של דבר תמונת ראי של יהודה ושומרון: מצד אחד רשות ערבית־פלסטינית שאין לה עניין או יכולת להילחם בטרור, מצד שני ישראל שנושאת באחריות הביטחונית ומבצעת פשיטות בלתי פוסקות על התארגנויות מחבלים בתוך עזה, והפעם עם עוצמה ונחישות גדולות, תחת הטראומה של 7 באוקטובר שלא תחלוף במאה השנים הבאות.עזה בתוכנו ואנחנו בתוכה כי לא באמת רצינו להתנתק ממנה כמו שהיה צריך, וגם דחינו את רעיון האי של ישראל כ"ץ.
הימין האפולוגטי
לגדעון סער יש בעיה. בעיה מבנית. ההתנתקות שלו מבני גנץ והמחנה הממלכתי היא אולי מהלך טקטי נכון; סער מזהה מאגר קולות ענק בימין שעוזב את הליכוד והציונות הדתית. קרוב ל־20 מנדטים מסתובבים שם. ברגע זה הם נמצאים במחנה הממלכתי שסער פירק. הוא רוצה שהם יבואו אליו.
הבעיה היא שרוב אנשי הימין האלה לא רוצים את ההנהגה של נתניהו, אחרת הם היו נשארים בליכוד. סער אומר שהוא לא שינה את דעתו השלילית על נתניהו, אבל רץ להצטרף לקבינט המלחמה שלו, בתיאום איתו, ולא פוסל מצב שבו יֵשב בממשלה שלו אם הבחירות יכריעו לטובת הליכוד. גם אם גנץ והמחנה הממלכתי יעזבו את הממשלה, סער בעצם מבטיח במהלך שלו להישאר בתוכה ולעזור לנתניהו לשרוד.
איך זה מתיישב עם רצונם של רבים מאנשי הימין לשכוח סוף סוף מנתניהו? לא מתיישב. משום כך סער עוסק בימים האחרונים, מאז הכריז על פירוק המחנה הממלכתי, בעיקר בשכנוע שהוא לא מונח בכיס של נתניהו והוא עדיין יריב שלו. "אין אדם בפוליטיקה הישראלית שנאבק בנתניהו יותר ממני", הסביר סער לאופיר פינס שראיין אותו בוועידת דה־מרקר. "בהסתכלות שלי על נתניהו לא השתנה דבר", הוסיף. גם שותפו זאב אלקין הצטרף למסע ההסברה הזה בכל כוחו.
זה יהיה תפקידו של סער מעתה ואילך: להסיר את החשד. סער יעבוד בזה כל הזמן כדי להוכיח שהוא חלופה פוליטית עצמאית, ולא פרוקסי של נתניהו שיחזור לליכוד אחרי הבחירות. זה לא יהיה פשוט. הציבור חשדן מאי פעם ולא יפסיק לתחקר את סער ואלקין, והם יצטרכו להסביר ולהתנצל. אני במקום השניים הללו הייתי משנה את שם המפלגה החדשה־ישנה. במקום הימין הממלכתי – הימין האפולוגטי.
