הגרסה הכלכלית של "סימנים מעידים" פורסמה השבוע בדו"ח טכני של החשב הכללי במשרד האוצר. עניין מטריד מספר אחת: הגירעון גדל בעוד 0.8%. העמקת הגירעון היא עניין צפוי, אבל הקצב המהיר שבו הגענו ל־5.6% מפתיע, ורומז שעד סוף השנה לא נעמוד ביעד הגירעון של 6.6% שהממשלה קבעה. עניין חשוד: מתחילת 2024 הוצאות הממשלה גבוהות דרמטית מהתכנון, גם בנטרול הוצאות המלחמה הן קפצו ב־16.3%. ופשע של ממש – זה קרה בחודשיים שבהם התקציב טרם עבר וההוצאות היו תחת משטר קפדני של החשב הכללי (החשכ"ל). מכאן הן עשויות לגדול עוד יותר.
בקיצור, הממשלה איבדה את הרסן בחודשיים הראשונים של השנה. שר האוצר כנראה חשב שמספיק לרשום על נייר ש־6.6% הוא יעד הגירעון החדש, והפלא ופלא אפשר להכריז שאנו נוקטים "אחריות פיסקלית", אבל ממש לעמוד בזה? פחות. הנה המספרים: בינואר־פברואר הוציאו משרדי הממשלה 90.5 מיליארדי ש"ח, לעומת כ־63 מיליארדים בתקופה המקבילה אשתקד. טוב, יש מלחמה, הגיוני שההוצאות יזנקו. אבל מהדו"ח עולה שהוצאות המלחמה מתחילת השנה הן רק 17.3 מיליארד ש"ח, השאר – חגיגה שאי אפשר להצדיק.
בעקבות הדו"ח, כלכלנים של גופים פיננסיים החלו לפרסם תחזיות לכך שהגירעון בפועל יגיע ל־7־7.5 אחוזים, ואבישר כהן, לשעבר בכיר בחשכ"ל המזוהה מאוד עם האגף, מדבר אפילו על גירעון של 8־9 אחוזים. אל תתבלבלו מהמספרים הקטנים, אלה סכומי עתק. כל נקודת אחוז לפה או לשם שווה כמעט 20 מיליארד ש"ח. מעבר לכך, גם על יעד הגירעון של 6.6% נמתחה ביקורת נגד הממשלה שהוא גבוה מדי, ואפילו הורידו לנו את דירוג האשראי. אם כעבור חודשיים בלבד נראה שהוא עומד להיפרץ, מה יעשו בסוכנויות פיץ' ו־S&P שיקבלו החלטה בקרוב?
באגף החשב הכללי מבינים זאת היטב ולכן הוסיפו הערת הרגעה: "לקראת הרבעון האחרון של השנה צפויה ירידה בשיעורי הגידול (בהוצאות הממשלה)". בשביל שזה יהיה נכון, צריכים להתקיים שני תנאים: שמכאן ולהבא הממשלה תצטמצם בכל מה שלא קשור למלחמה, ושבאגף מחזיקים בכדור בדולח שמבטיח להם שלא תהיה מלחמה כוללת בצפון עד סוף 2024. לפחות לגבי התנאי הראשון ההיגיון דווקא מאותת להפך. עם העברת התקציב בכנסת, רוב משרדי הממשלה מקבלים יותר כסף להוצאות, וידו הקשה של החשכ"ל אמורה להתרופף קמעה.
בצד ההכנסות, דווקא יש נקודת אור. כפי שכולנו מרגישים, רוב המשק חזר לפעום בקצב רגיל, ואחרי שלושה־ארבעה חודשי מלחמה הצרכנים יצאו להסתער על הקניות. התוצאה: הכנסות המדינה ממיסים עקיפים עלו ביחס לשנה שעברה וכך גם הגבייה מאגרות משרדי הממשלה, בעוד ההכנסה ממיסים ישירים, בעיקר מס הכנסה, עדיין נמוכה מהרגיל בגלל המילואים והאבטלה. סך הכול: בחודשיים הראשונים של השנה נרשמה ירידה של 0.4% בהכנסות ממיסים לעומת אשתקד. המשק מצמצם פערים.
בסקירה של כלכלני בנק הפועלים סיכמו כך: "הצרכנים צורכים עתה בשוק המקומי יותר מאשר לפני המלחמה, וסביר להניח שנראה צמיחה חיובית גבוהה ברבעון הראשון של 2024. עם זאת, מודל הצמיחה הזה לא יכול להחזיק מים, כל עוד לא נראה ענפי משק נוספים מגדילים פעילות". כן, גם את נקודת האור של החזרה לצמיחה צריך לשים בפרופורציות הנכונות: זאת בעיקר תוצאה של קניות מוגברות, לא של פעילות עסקית, ואי אפשר לבנות עליה לאורך זמן כדי לכסות על הפער של 105.3 מיליארד שקל (!) בין הוצאות המדינה להכנסות.
נייר העיתון כבר תשוש ממספר הפעמים שהמילים האלה נכתבו עליו, אבל צריך לחזור ולהזכיר: כסף לא צומח על עצים. משמעותו של גירעון עמוק היא שהוצאות הממשלה ממומנות על ידי משקיעים שגובים מאיתנו ריבית הולכת וגדלה. אם נתח הריביות האלה בתקציב ימשיך לגדול וישראל לא תצליח לרסן את הגירעון, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בסחרור חוב.
אחד המחזות המגוחכים של השבוע היה ההתפארות של משרד האוצר ב"הנפקת האג"ח הציבורית הגדולה בתולדות המדינה" בהיקף של 8 מיליארד דולר, עם "ביקושים חסרי תקדים". מה ששכחו לציין שם הוא שהתחייבנו לשלם ריביות גבוהות יותר על הכסף הזה, שנצטרך להחזיר בעוד חמש, עשר ושלושים שנה. למה הדבר דומה? לאדם שמתגאה בכך שהבנק הסכים להעניק לו משכנתא, אחרי שנכנס לחדרו של מנהל הסניף והציע לשלם ריבית של 15%.
האירוע הזה נתקל במצב שברירי בכנסת. הח"כים, כדרכם, מתאמצים לדחות לא מעט מהגזרות שתוכננו בתקציב החדש, מה שיפגע בהגדלת הכנסות המדינה, כמובן בלי לגעת בהגדלת ההוצאות. איך זה ייגמר? אין לדעת, אבל חשוב לזכור שפעמון האזהרה שצלצל השבוע והכריז שהממשלה לא מסוגלת לשלוט בהוצאות שלה, יהפוך לציפיות של סוכנויות הדירוג ושאר הגופים שיבואו לידי ביטוי מיידי. קשה להאשים אותם, במצב שבו לפי התקציב שאושר תוכנן להגדיל את הוצאות פברואר בפחות מ־16%, ובפועל הן זינקו ביותר מ־46%. ברכות על התקציב החדש, אבל מישהו בממשלת ישראל חייב להתעורר.
