יש לו דירה במגדל מגורים באשדוד ומספר הטלפון על שמו עדיין פעיל, אבל הוא לא גר כאן. בעשור האחרון הוא קפץ כמה פעמים לביקור, ולפני כמה שנים אף הביא את אימו מרוסיה לקבלת טיפולים באיכילוב ובשיבא. עסק לא זול, אבל כסף הוא הדבר האחרון שמדאיג את סטניסלב פטלינסקי.
לכאורה זהו עוד תייר רוסי עם שרשים יהודיים. איש לא שמע עליו מחוץ לגבולות רוסיה, גם לא בישראל. אבל בקיץ 2020 האדמה רעדה. ב־18 ביוני קרסה בקול רעש גדול ענקית התשלומים המקוונים הגרמנית "ויירקארד", לאחר שרואי החשבון שלה גילו לתדהמתם כי 2 מיליארד דולר נעלמו מחשבונותיה. באותו יום ממש נעלמו גם עקבותיו של יאן מרסלק, מנכ"ל התפעול של החברה וידידו הקרוב של האדון פטלינסקי. מרסלק לא היה סתם עוד ידיד. הוא נחשב לגאון פיננסי ומומחה מחשבים, שהפך את ויירקארד לאחת מחברות הפינטק המובילות בעולם. בשיאה הוערך שוויה של החברה בכ־24 מיליארד יורו. כשאיש כזה נעלם בנסיבות כאלה, צפים הרבה סימני שאלה. גם על ידידיו הקרובים.
ויירקארד שימשה אז פלטפורמה להעברת תשלומים בעבור עסקים מפוקפקים. החיבור בין אופי החברה ובין דיוקנו הפסיכולוגי של מרסלק הבודד והילדותי, לא נעלם מעיני הרוסים
בדיעבד, מבצע ההיעלמות של מרסלק היה תרגיל מתוכנן היטב. בשטח פוזרו רמזים מטעים כאילו הוא נמלט בטיסה לפיליפינים. בפועל, שביל הבריחה היה הרבה יותר קצר ומתוחכם. תחקיר משותף שפרסמו אז אתר התחקירים "בלינגקט", העיתון הגרמני "דר שפיגל" ואתר "אינסיידר", חשף כי מרסלק נמלט ממינכן דרך אוסטריה בטיסה לבלארוס ומשם למוסקבה. למה מוסקבה? האם האיש שמיליארדים עברו תחת ידיו היה סוכן רוסי? בארבע השנים האחרונות איש לא ראה או שמע על מרסלק. אולם בתחקיר עכשווי נחשף כי מרסלק חי ופועל היום ברוסיה תחת זהות בדויה של נזיר אורתודוקסי בשם קונסטנטין ביאזוב, ומפעיל את כישוריו הפייננסיים בשירות ה־GRU, המודיעין הצבאי הרוסי.
מרסלק, כך על פי התחקיר הטרי, נבנה במשך למעלה מעשור כנכס של הביון הרוסי. תחילה תחת פיקוח הדוק של ה־FSB, שירות הביון הפדרלי הרוסי. בהמשך, לאחר התקוטטות ממושכת בין שני הארגונים, הוא עבר לחסות ה־GRU. וממה שאפשר ללמוד מן ההקשר הישראלי שאנו חושפים כאן , בשנים האחרונות הוא פעל או הופעל כמכונת מזומנים עבור חברות האבטחה הרוסיות הפרטיות מסוגה של כוח וגנר.

הקשר הרוסי של יאן מרסלק לא נבנה ביום אחד. זו הייתה גישה סבלנית ארוכת טווח, שנבנתה על סמך הבנה מעמיקה של הפרופיל הפסיכולוגי שלו. יאן מרסלק הצעיר גדל בווינה, בבית הרוס. הוא מעולם לא סיים את בית הספר; הדבר היחיד שעניין אותו היו משחקי מחשב. בשלב מסוים ניתק את קשריו עם משפחתו ועבר לגרמניה. שם, לראשונה בחייו, מצא את עצמו. ללא השכלה פורמלית בתחום הוא מצא עבודה בחברת ויירקארד שהייתה אז בחיתוליה, ושימשה כפלטפורמה להעברת תשלומים עבור עסקים מפוקפקים כגון הימורים ברשת, אתרי פורנו וארגוני פשיעה, בלי לשאול יותר מדי שאלות. זו הייתה תחילתו של עידן התשלומים המקוונים. בעבור שירותי הביון הרוסיים, ויירקארד ייצגה פוטנציאל אדיר להיטמעות במערכת הפיננסית הגלובלית, ומנגנון מושלם להלבנת כספים והעברה מסודרת של תשלומים לסוכנים וחברות קש שהקימו במערב.
החיבור בין אופי החברה ובין דיוקנו הפסיכולוגי של מרסלק, הצעיר הבודד, הכריזמטי ובעל האופי הילדותי, לא נעלם מעיני הרוסים. הקשר עימו נבנה לאט ובסבלנות. למעשה, הם לא היו צריכים לעבוד קשה מדי. באותם ימים שיתוף הפעולה הכלכלי בין גרמניה לרוסיה פרח, וכמו חברות גרמניות רבות אחרות, אסטרטגיית הצמיחה של ויירקארד הייתה התפשטות מזרחה. מבחינת מרסלק, רוסיה הענקית הייתה הארץ המובטחת, וכאיש עסקים צעיר ומצליח הוא חיפש את הקשרים שיעלו אותו על המסלול המהיר להצלחה ברוסיה.
את החיבור הראשון שלו מזרחה עשו אנשי אגודת הידידות הרוסית־אוסטרית. באגודה הסתובבו אז בכירים בצמרת מפלגת הימין האוסטרית, "מפלגת החירות", שיש לה קשרים עם מפלגת "רוסיה המאוחדת", כלי הביצוע הפוליטי של ולדימיר פוטין. זוהי אותה מפלגה ששרת החוץ מטעמה, קארין קנייסל, הזמינה את ולדימיר פוטין לחתונתה ואף רקדה עימו ולס, בזמן שבמערב רתחו על הרעלת הסוכן הכפול סרגיי סקריפל וגירשו דיפלומטים רוסים.
אנשי אגודת הידידות הפגישו את מרסלק עם שלוש חברות סלולר רוסיות, לדיונים על טכנולוגיית תשלומי טלפון באמצעות ויירקארד. מכאן הדרך למגעים עם המודיעין הרוסי הייתה קצרה. כך החלה תקופה מסחררת עם עשרות ביקורים במוסקבה, שבמהלכם הוצגו בפני מרסלק הזדמנויות עסקיות מלהיבות. רובן לא יצאו לפועל, אבל אלה שכן, בנו לא רק את הקריירה שלו בוויירקארד אלא גם את היותו נכס מודיעיני פוטנציאלי. כל הזמן הזה ניהל מרסלק הצעיר חיי מותרות פרועים. הוא נע ממקום למקום במטוס פרטי, נפש ביאכטות מפוארות והזמין חברים למסעדות פאר במחירים של 15 אלף יורו לארוחה.
עוגת יום הולדת בסגנון סובייטי
בדיעבד, זו הייתה אנטומיה קלאסית של גיוס. אבל מה לכל זה ולסטניסלב פטלינסקי, האיש שלנו מדירת שלושת החדרים באשדוד? ובכן, במהלך נסיעותיו הרבות למוסקבה הכיר מרסלק צעירה בלונדית יפהפייה ילידת טשקנט, בשם נטליה זלובינה. בגיל 13 הופיעה זלובינה בסרט שבו גילמה דמות של סוכנת חשאית ההורגת את קורבנותיה ברעל עצבים. האם זלובינה שימשה כמלכודת דבש קלאסית? אם כן, זהו מקרה קלאסי של "Life imitating art".
יחסיהם של השניים התהדקו במהירות. הם בילו בנסיעות, היא הכירה לו אנשי עסקים רוסים. אם הוא חשד שהיא סוכנת, זה כנראה לא ממש הפריע לו. להפך, הוא נמשך לעולם הזה של עסקים וריגול, והיא הכניסה אותו לעולם שבלעדיה לא הייתה לו גישה אליו. באחת מנסיעותיהם המשותפות הדרימו לצ'צ'ניה, לפגישה עם הנשיא רמזן קדירוב, כדי לדון עימו בהלבנת מיליונים מחשבונות שהחזיק בהונג־קונג, באמצעות ויירקארד.
ואז הגיע הרגע. ביולי 2014, לרגל יום הולדתה השלושים, הפתיעה זלובינה את מרסלק במתנה מיוחדת. למסיבה על היאכטה בחופי ניס היא הזמינה את סטניסלב פטלינסקי, ובקיצור סטס. פטלינסקי הוצג בפני מרסלק כגנרל ב־GRU, המודיעין הצבאי הרוסי, ואיש שהחיבור עימו יזניק את עסקיו של מרסלק ברוסיה לרמה חדשה. וכך היה. מהמעט שידוע על הביוגרפיה של פטלינסקי, בשנות התשעים הוא היה לוחם ספצנאז, הכוחות המיוחדים של המודיעין הרוסי הצבאי, כצלף מקצועי שנלחם בצ'צ'ניה. מרסלק נשבה בקסם סיפורי המלחמה של פטלינסקי, וברמזים שפיזר על קשריו במערכת.

מאותו רגע לא ניתן היה להפריד בין השלושה. מכריו של מרסלק סיפרו לתחקירני השפיגל והאינסיידר כי חייו התחלקו ללפני סטס ואחרי סטס. מרסלק, פטלינסקי וזלובינה נסעו יחד לכל מקום. וכאשר מרסלק העתיק את מקום עבודתו ומגוריו לווילה מפוארת במינכן, סמוך לקונסוליה הרוסית בעיר, פטלינסקי העביר את אימו שסבלה מבעיות בריאות לטיפול במינכן, רק כדי להיות קרוב יותר למרסלק. גם את יום הולדתו של פטלינסקי הם חגגו יחד במסעדת הפאר "טנטריס" במינכן. לשולחן הוגשה עוגת יום הולדת בדמות כוכב אדום מחומש סובייטי. החיים היו יפים מתמיד. איך לא, כאשר דמי השכירות של הווילה של מרסלק, בסך 680 אלף יורו לשנה, שולמו מתקציב ויירקארד.
הקשר המשולש הלך והתחזק. במרץ 2016 יצאו מרסלק, זלובינה ופטלינסקי לסיבוב ארוך במטוס פרטי. ממוסקבה המריאו לתוניסיה, לאחר חודש הם שבו לניס, ולא פסחו גם על תל־אביב. הקשרים של סטס אכן היו מרשימים. על פי רישומי ביקורת הגבולות הרוסיים, כפי שהם מופיעים במאגרי מידע הנסחרים ברשת, הטיסות של השלושה במטוס הפרטי הוגדרו כ"טיסות רשמיות בשליחות דיפלומטית" – קטגוריה השמורה לפקידים בכירים ולאנשי עסקים בעלי קשרים בצמרת הרוסית.
זיכרונות מצ'צ'ניה
אבל מה הייתה המטרה של מסע הקסם המסתורי? רמז ראשון הגיע כאשר סטס הכיר למרסלק את ידידו אנטולי קרזאי, "שכיר החרב שלי", כפי שכינה אותו. גם קרזאי הגיע משורות הספצנאז, והשניים נלחמו יחד בצ'צ'ניה. ב־2014, כאשר הרוסים כבשו את חצי האי קרים, קרזאי נלחם שם בשורות כוח וגנר. במאי 2017, כאשר פגש את מרסלק, כבר עמד קרזאי בראש שירות המודיעין של וגנר. הוא טס במיוחד ממוסקבה למינכן כדי לפגוש את מרסלק. משם טסו השלושה לביירות, ואת ההמשך עשו ברכב לכיוון סוריה. יעדם היה העיירה פלמירה, הלא היא תדמור העתיקה, שהוחזקה אז על ידי כוחות וגנר שכבשו אותה מדאעש. השלושה בילו שם שבוע ימים, שבמהלכו הגשימו פטלינסקי וקרזאי למרסלק את כל חלומותיו. זו הייתה קייטנת המלחמה של חנון המחשבים ממינכן, שעד אז שיחק משחקי מלחמה בעיקר במחשב. הוא לבש מדי צבא, קיבל תדרוכי שטח ותרגל ירי באר־פי־ג'י על הכוחות האסלאמיסטיים.

הרמז השני הגיע כאשר פטלינסקי הכיר למרסלק את אנדריי צ'ופריגין, קצין לשעבר ב־GRU, מרצה בחוג ללימודי אפריקה באוניברסיטת מוסקבה, ויועץ לענייני לוב עבור משרד החוץ הרוסי. צ'ופריגין עבד תחת פטלינסקי, במה שמכונה "המרכז ללימודי תרבויות המזרח", גוף שהגבולות בין אקדמיה למודיעין מטושטשים אצלו. בין האנשים שעברו בשנים האחרונות דרך המכון הזה אפשר למנות גם את מקסים שוגלי, המומחה של חברת וגנר לסקרים פוליטיים, שבילה שלוש שנים בכלא לאחר שנתפס על ידי המודיעין הלובי בעקבות פגישה חשאית עם סייף אל־אסלאם, בנו של קדאפי, בשעה שזה תכנן עדיין את הקאמבק הפוליטי שלו.
כל ההשקעה הזו במרסלק נועדה לבשל אותו לקראת הדבר האמיתי: לגרום לו להשקיע כספים של ויירקארד בצבא שכירי חרב שיישלח ללוב כדי לתפוס נכסים במזרח המדינה ולסייע לגנרל חליפה חפתר, בן בריתם של הרוסים. הפרס הגדול היה שדות הנפט העשירים במזרח לוב ובדרומה, אבל לא רק. גם מתקנים צבאיים, מפעלים וכל דבר בעל פוטנציאל ניצול כלכלי לקראת הבוננזה הגדולה שתגיע עם שיקום לוב.
עם שובו מסוריה נראה היה שמרסלק בשל מנטלית להשקעת עתק בלוב. אחת ההמלצות הראשונות שקיבל מיועציו הרוסים הייתה להשקיע במפעל לייצור מלט בלוב, אבל אז התברר שכל האזור זרוע מוקשים. מרסלק, שעבר אינדוקטרינציה כבדה, לא נרתע. הפתרון היה לגייס אנשים שיפנו את המוקשים. בקיצור, שכירי חרב. אבל מרסלק לא הסתפק בתוכנית לשיקום מפעל המלט. הוא פנה למומחה מטעם האו"ם ושילם לו 200 אלף יורו באופן פרטי כדי שיכין עבורו תוכנית שיקום ללוב וישלח אותה למכון התרבות הרוסי־לובי במוסקבה. הנורות האדומות שנדלקו אצל אותו מומחה גדלו כאשר התברר לו שהתוכנית כוללת אימון כוח של כ־20 אלף שכירי חרב, שישמרו על גבולה הדרומי של לוב וימנעו כניסת מהגרים מאפריקה ללוב, בדרכם מערבה. האיש אמר למרסלק "לא תודה", ונס על נפשו.
בדיקת יכולת
הדרך לבוננזה הגדולה בלוב הייתה רצופת קשיים, אבל לפטלינסקי ולמרסלק לא הייתה שום כוונה לוותר. הם היו נחושים להקים את צבא שכירי החרב שלהם ויהי מה. בראשית 2018 צלצל הטלפון במשרדו של ד', איש עסקים ישראלי, בוגר יחידת עילית ובעל חברת ביטחון ואבטחה, עם ניסיון רב במדינות חבר העמים.
זדרסוויטה, אמר הקול מעברו השני של הטלפון, שמי סטניסלב פטלינסקי, קיבלתי את הטלפון שלך מידיד משותף. פטלינסקי נקב בשמו של אוליגרך שעשה את הונו בסחר בנשק. השם היה מוכר היטב לד', והוא הקשיב בעניין. "חייב שלנו נמלט לישראל. יש לנו תקציב בלתי מוגבל. האם תוכל לאתר אותו?", שאל פטלינסקי, והסביר כי בתחנת ממסר במוסקבה נקלטה שיחה בין החייב, בכיר לשעבר בשירות הביון הפדרלי במוסקבה, שנעלם שנה קודם לכן ועימו מיליוני רובלים. מעקב סלולרי, הוסיף, איתר את האיש בישראל.

זו לא הפעם הראשונה שד' קיבל שיחה מעין זו. בשלושים השנים האחרונות מצאו בישראל מקלט לא מעט אנשי עסקים רוסים, יהודים ולא יהודים, שנמלטו מרוסיה מסיבות שונות – רדיפה פוליטית, הסתבכות כלכלית או מנוסה מידן הארוכה של הרשויות.
ד' הסכים לקבל את העבודה. כעבור כמה דקות הגיעה גם תמונתו של החייב: קולונל דמיטרי סנין. סנין, בכיר ב־FSB, נמלט מרוסיה שנה קודם לכן, מחשש שייעצר כחלק מפרשת שחיתות מסועפת שבה נחשד ידידו הקרוב, קולונל דמיטרי זכרצ'נקו. בפשיטה שערכה המשטרה על בית אחותו של זכרצ'נקו נמצא כסף מזומן במשקל 1.4 טון. סנין החליט לא להמתין עד שיעצרו אותו. הוא הניח מכתב התפטרות על שולחנו בלוביאנקה, בניין מטה ה־FSB, ונעלם. ברוסיה לא הפסיקו לחפש אחריו.
אחרי כמה ימי תצפיות בשטח חזר ד' עם תשובה חד־משמעית לפטלינסקי: החייב לא נמצא בישראל, ומי שהיה על קו הטלפון באותה שיחה שאותרה הוא קרוב משפחתו, שבילה כאן במלונות יוקרתיים בטבריה, ים המלח ומצפה רמון. הכול בסדר, השיב טפלינסקי, תגיש בבקשה חשבון. אגב, היום ידוע כי לאחר שסנין יצא מלוביאנקה, מצויד בדרכון חליפי על שם טימור קודסוב, הוא נכנס למכוניתו וכעבור 12 שעות חצה את הגבול לגיאורגיה מבלי להביט לאחור. הוא נשפט במוסקבה שלא בנוכחותו, והמדינה חילטה עשר דירות במוסקבה שהיו רשומות על שמו וצי של רכבי פאר. אבל כל זה היה כסף קטן, לא משהו מסדרי הגודל שטפלינסקי התעסק איתו. הכסף הגדול שנעלם הגיע מחברת הרכבות הממשלתית הרוסית. בכל מקרה, טפלינסקי לא הצליח לשים את ידו על סנין. בשנה שעברה נעצר סנין בצו אינטרפול במונטנגרו, אולם בהמשך שוחרר לאחר שטען לרדיפה פוליטית. נכון או לא, זה ממש לא משנה; מונטנגרו סירבה להסגירו. ב־2016 היה הביון הרוסי מעורב עד צוואר בניסיון הפיכה במונטנגרו, רגע לפני כניסתה לברית נאט"ו. כך שהיה ברור ששום בקשת הסגרה של מוסקבה לא תיענה בחיוב.
מה שד' לא ידע באותו שלב שבו טפלינסקי יצר עימו קשר, זה שהמשימה לאיתורו של סנין הייתה סוג של בחינה, בדיקת יכולת. סנין אכן היה על הרדאר של טפלינסקי, אבל הייתה לו מטרה נוספת בקנה, הרבה יותר גדולה.
כעבור מספר חודשים קיבל ד' הודעה. טפלינסקי מבקש פגישה במוסקבה. שלא כמו היום, נסיעות למוסקבה היו אז ענין רגיל, יומיומי. נתניהו ופוטין עוד היו "ליגה אחרת". טפלינסקי הזמין את ד' לארוחת צהריים ב"ארווין", מסעדת דגים מפוארת על גדות נהר מוסקבה. לפגישה הצטרף איגור, עוזרו של טפלינסקי, וד' המנוסה הבחין מיד שמדובר באיש בעל כישורי מטה צבאיים משובחים. טפלינסקי הציג עצמו כבעל חברה פרטית לשירותי מודיעין, והסביר כי הוא מארגן קבוצת אבטחה עבור חברת גז רוסית גדולה הפועלת בלוב. האם תוכל לסייע, שאל. אני לא פעיל בלוב, מיהר ד' להשיב, אבל אם תרצו אני יכול לתת הדרכה ואימוני לחימה בישראל ברמה הגבוהה ביותר. מי הלקוח, שאל ד'. לא משנה, ענה טפלינסקי. חברה ממשלתית. כסף נקי. ד' התעקש. גזפרום, באה התשובה, חברת הדגל הרוסית. ומי איש הקשר שלי, שאל ד'. הבן שלי, ענה טפלינסקי.
בשלב הזה ד' כבר ידע שלטפלינסקי יש דירה באשדוד ומשפחה בישראל, אבל שמר את המידע הזה לעצמו. הם החליפו מילות נימוסין. מהשיחה עימו הבין ד' שבן שיחו מכיר את ישראל וביקר בה. טפלינסקי מספר שהביא את אימו לטיפולים בישראל. אבל ד' כבר מבין שהוא ממש לא מעוניין בעסקים עם טפלינסקי ומחפש דרך אלגנטית החוצה, גם בלי לדעת דבר וחצי דבר על ויירקארד ועל הקשר של טפלינסקי עם יאן מרסלק. מפה לשם נודע לד' שמדובר בחברה של שכירי חרב העובדת עבור גזפרום במקומות שיש לה אינטרסים בה, כולל לוב ואוקראינה.
ארגון הביון המחורר במערב
באותם ימים, בעיצומה של 2018, הכול עדיין בסדר. לפחות כלפי חוץ. המניה של ויירקארד נמצאת בזינוק מתמיד, ומרסלק עדיין בשיאו. הוא לא טורח כלל להגיע למשרדי החברה, ומעדיף להיות ספון בווילה ההיסטורית המפוארת שלו באזור היקר ביותר במינכן, פרינץ רגנט שטראסה, מול הקונסוליה הרוסית, ולקבל בלשכתו פוליטיקאים ואנשי עסקים. את חששותיו כהיפוכונדר הוא מפיג באמצעות בניית קליניקה פרטית מצוידת היטב בווילה.
הביקור בסוריה משחרר אצלו איזו נצרה פנימית, והוא נסחף למערבולת של משחקי ריגול. גם הפעם נקודת המוצא שלו היא אגודת הידידות אוסטריה־גרמניה. באגודה מאתר מרסלק אנשים עם קשרים לשירות הביון האוסטרי ה־BVT. או בשמו הרשמי, המשרד הפדרלי להגנת החוקה ומלחמה בטרור. ה־BVT הוא אולי ארגון הביון המושמץ והמחורר ביותר בעולם המערבי. הוא ידוע בסדרה של שערוריות שבהן בכיריו ריגלו לטובת הקרמלין. ב־2018 נחשף כי בכיר בארגון העביר לקרמלין במשך שני עשורים מידע חשאי מישיבות נאט"ו שבהן נכח.

אחד האנשים שמרסלק מאתר הוא מרטין וייס, בכיר לשעבר ב־BVT, שכל המידע שנאגר במערכת על ארגוני ביון אחרים, בהם גם המוסד לצורך העניין, הגיע לשולחנו. בעקבות הקשר שנוצר ביניהם, וייס עובר לעבוד כיועץ בשירותו של מרסלק. בדיעבד יתברר כי רעבונו של מרסלק למידע מודיעיני יוביל את וייס לנצל את קשריו הקודמים בארגון כדי למשוך מידע ממאגרי ה־BVT . זה כלל מידע שחיפש מרסלק גם על בני משפחתו ועל פטלינסקי, אך גם על כריסטו גרוזב, העיתונאי שחשף את סוכני יחידת החיסול של ה־FSB שהרעילה את אלכסיי נבלני. מרסלק אף ניצל את קשריו כדי להשיג מתוך הארגון מסמך שכלל את הנוסחה הסודית לייצור רעל העצבים הקטלני.
אבל האם ייתכן שגם מידע רגיש במיוחד על שיתוף פעולה של שירות הביון האוסטרי עם המוסד דלף בצורה זו לידי הקרמלין? לפני ארבע שנים חשף הטלגרף הבריטי כי חאלד אל־חלבי, ראש המודיעין הסורי בעיירה ראקה, שנמלט מסוריה, הגיש לפני שנים אחדות בקשה לקבלת מקלט מדיני בצרפת. לאחר שבקשתו נדחתה עקב חשדות לביצוע פשעי מלחמה, הוא הצליח להימלט לאוסטריה בסיוע המוסד והביון האוסטרי והחל שם בחיים חדשים. החשיפה גרמה מבוכה רצינית לישראל. ולא רק בגלל ההאשמות בסיוע לאדם הנחשד בפשעי מלחמה. השאלה מדוע סייעה ישראל לגנרל הסורי נותרה פתוחה. חלבי, דרוזי במוצאו, שירת בדמשק לפני שהועבר לראקה. האם היה סוכן כפול וריגל עבור ישראל? ואם כן, האם המידע עליו ועל הסוכנים הישראלים שטיפלו בו דלף מהמודיעין האוסטרי למודיעין הצבאי הרוסי?
אז מה קורה כעת עם גיבורי הפרשה? סטניסלב פטלינסקי, האיש עם הדירה באשדוד, נצפה לאחרונה על המרפסת בריזורט יוקרתי בדובאי החביב על אוליגרכים רוסים ושכירי חרב. כתב ה"דר שפיגל" שקיבל טיפ על הימצאו שם, התכבד בשמפניה וקוויאר בלוגה. כאשר פטלינסקי נשאל על מרסלק הוא הגיב בהומור, אך לאחר שנשאל אם הוא סוכן של המודיעין הרוסי ומה דרגתו, חתך הלאה. מרסלק נחשף כאמור בזהותו החדשה, כנזיר אורתודוקסי בשם קונסטנטין ביאזוב. מרסלק וזלובינה כבר לא. משפטו של הגנרל הסורי עדיין נמשך. והרוסים, הם רק הולכים ומעמיקים את אחיזתם בלוב, ולא רק שם. לפני כחמישה חודשים דווח על שבעה סוכנים רוסים שנעלמו בעזה עם פרוץ המלחמה. אז זה אולי נראה מפתיע. היום, עם מה שאנו יודעים על המעורבות של ארגוני המודיעין הרוסיים באזור, הרבה פחות.