לֹא נָעִים
לֹא נָעִים. עֵינַיִם שׁוֹעֲטוֹת דָּרוֹמָה –
אַךְ הַנַּעֲלַיִם נְעוּלוֹת בַּקַּו.
לֹא נָעִים. כִּי כָּכָה הַקֵּיסָר בְּרוֹמָא
לִיהוּדָה הוֹרָה, וְנֶחְרָצִים פְּסוּקָיו.
דְּרֹךְ!
עַל מְקוֹמְךָ, כֵּן? לֹא אֶת כְּלֵי הַנֶּשֶׁק.
רֹךְ!
הַפָּלַסְטִינִים לֹא מְעֹרָבִים.
כְּרֹךְ
מִתְנַחֲלִים בַּדִּיל, כִּי יֵשׁ לִי חֵשֶׁק.
בְּרוֹךְ:
כָּךְ הַקֵּיסָר גּוֹזֵר בְּדַף קְרָבִי.
לֹא נָעִים. עַל כֵּן, הָעֵת הִיא עֵת נָאֶמֶת.
הַצָּמֵא לְאֹזֶן – זֶה זְמַנּוֹ לִנְאֹם.
סְעָרָה מֻבְטַחַת. חֲגִיגָה נִזְעֶמֶת.
שָׂא דְּבָרְךָ, חַבִּיבִּי. נְאַם אֶל הַלְּאֹם.
שָׂא!
וְהַמַּדִּים אוֹ הַגְּלִימָה עָלֶיךָ.
שָׁא!
הַתּוֹתָחִים שׁוֹתְקִים רַק לִכְבוֹדְךָ.
סַע
עִם הָאֱמֶת אוֹ עִם תְּפִיסָה מֻפְרֶכֶת.
פְּסַע,
אֶפְשָׁר בְּנַחַת; הַתִּמְרוּן נִדְחָה.
אֶת מִי לְהַחְלִיף
לְהָעִיף אֶת הַחַ"כִּים!
כֻּלָּם!
– – כַּמָּה קַל.
אֲבָל אֵלֶּה בְּחָאקִי,
כָּל הַמַּטְכָּ"ל,
שֶׁפִשֵּׁל בָּרִבּוּעַ;
אֲבָל הָעִוּוּל
שֶׁל בָּגָ"ץ,
בָּאַבּוּהָא,
בְּגֶדֶר הַגְּבוּל;
אֲבָל סַרְבָנֵי
מִלּוּאִים בְּלָבָן
שֶׁזְּרָקוּנוּ מוּל פְּנֵי
הָאוֹיֵב בִּמְכֻוָּן – –
מָה פִּתְאוֹם. לָמָּה מָה.
הֵם בְּחִירֵי הָאֻמָּה,
זוֹ הֲרֵי דֵּמוֹ… אֵמוֹ…
נוּ, מָה הַמִּלָּה?
נִמְצָא חָרוּז
הֵם בֶּאֱמֶת לֹא מְזִיזִים לִי
אַךְ רְאוּ: הֵם מִתְחָרְזִים לִי.
זוֹ תַּגְלִית, זוֹ אֵאוּרֵקָה:
יוּנִיקוֹרְן
וְהוּרִיקָן!
כֵּן נִכְנַעְנוּ, לֹא נִכְנַעְנוּ,
חַדְקַרְנִים, סוּפוֹת אוֹ חְנָאנוֹת –
כֹּה מָתוֹק שֶׁבִּטְרָאשׁ־פָּ"ד
נִתְחָרֵז עִם אֶשְׁתָּקַד.
