שלושה שבועות שבממשלה ובצבא ממשיכה לעמוד באוויר השאלה מתי להתחיל את הפעולה ברפיח, וכמוה השאלה מתי להתחיל מלחמה בצפון. לאורך שלושת השבועות האלו, מתווה פריז 2 אפילו לא בכיוון ובישראל משתמשים בפייק עסקה עם חמאס כדי לא להתעמת עם האמריקאים. אלו ימים של הכרעות, אבל נדמה שהדרג המדיני והדרג הצבאי עסוקים יותר בקיפול המלחמה מאשר בהעמקתה והכרעת החמאס – שבינתיים מצליח לא רק לשרוד, אלא גם להשתקם.
זה התחיל בתדרוכים מנוגדים של דרג מדיני שטוען שצה"ל לא מציג תוכנית פעולה ברפיח, ומנגד דרג צבאי שטוען כי התוכנית כבר הוצגה ויתרה מכך, שיש שלוש תוכניות, ואז הופך תקליט ומכריז כי דרושה תוכנית לפינוי אוכלוסיה.
"ראש הממשלה הנחה את הצבא להציג תוכנית לפינוי אוכלוסיה ברפיח", הודיעו בלשכת ראש הממשלה לפני שלושה שבועות, כשהצבא טען מנגד כי "שטויות, הצגנו כבר תוכניות כאלו". בשישי האחרון הכריז משרד ראש הממשלה שוב שיש תוכניות והן אושרו, או במילים אחרות – הדרג הצבאי קיבל סוף סוף את האור הירוק לצאת לפעולה. מה שאנחנו למדים מכך הוא שהשיח בין הדרג הצבאי למדיני רקוב ולא עובד. תדרוכים של צד אחד נגד השני כשכל אחד מהם טוען כי הצד השני הוא זה "משך בצמה" ראשון. כמו ריב ילדים בזמן ש-134 חטופים מחכים שיתבגרו פה ויקבלו החלטות.
כבר לפני שלושה שבועות, לאחר שהוצג מתווה פריז 2, היה ברור שחמאס לא מעוניין בעסקה. התשובות הגיעו בצורה ברורה, אבל בישראל בחרו לאטום אוזניים ולהמשיך את הדשדוש בקבלת ההחלטות. ביום חמישי בלילה הגיעה התשובה הרשמית של חמאס שמייצגת הבנה ברורה כמה החברה הישראלית מפולגת, כשחמאס חילק את תשובתו לשני חלקים במטרה אחת: לקרוע אותנו לגזרים.
הרי כבר שחררנו 1000 מחבלים, כולל רב מרצחים כמו יחיא סנוואר בשביל חטוף אחד, אז לא נשחרר 950 בשביל 40 חטופים כפי שביקשו בסעיף הראשון בדרישתם? אבל אז מגיע הקוץ, בפעימה השנייה תחול הפסקת המלחמה, ודרישה של חמאס לערבות אמריקאית, קטארית ומצרית שהעסקה הראשונה תהיה קשורה בשנייה, וכאן ברור שהתשובה היא לא. אם כך, למה נוסעים לקטאר? כדי למשוך עוד זמן.
שיחה טובה של ראש הממשלה עם משפחות החטופים הבהירה להם שלא תהיה עסקה הכוללת את הפסקת המלחמה. על כל שאר הסעיפים אפשר לדבר, אבל עצירת המלחמה לא תקרה. כאלו הם ימים של הכרעות ומבחן המנהיגות הוא לא לקבל החלטה בין רע לטוב, המנהיג האמיתי מקבל החלטה בין רע לגרוע. ישראל חייבת להכריז באופן חד צדדי כין אין עסקה, וכי עד שסנוואר לא יכריז בקולו שעצירת המלחמה היא לא תנאי לעסקה, אין משא ומתן.
