כולם יודעים שהמפלגה הרפובליקנית שייכת אך ורק לדונלד טראמפ וכי נאמנות אליו עולה על כל ההשקפות האחרות שלה. אז איך יכול להיות שכמעט כל הרפובליקנית בבית הנבחרים התעלמו מדרישות הנשיא לשעבר והצביעו בעד החוק שקובע שעל טיקטוק להימכר לאמריקנים או להיחסם בארה"ב?
נשאל זאת אחרת: לפני כחודש רפובליקנים בבית הנבחרים הרגו עסקת הגירה דו-מפלגתית שטראמפ גינה. מדוע הם לא הקשיבו לו הפעם?
והנה הפרטים: כשטראמפ היה נשיא, הוא פרסם צו נשיאותי שאוסר על טיקטוק. הוא תיאר את השפעתה הפוטנציאלית של הרשת החברתית על הביטחון האמריקני כ"מצב חירום לאומי". לדבריו, "איסוף הנתונים של החברה מאיים לאפשר למפלגה הקומוניסטית הסינית גישה למידע פרטי וקניין רוחני של אמריקנים – וכך עלול לאפשר לסין לעקוב אחר מיקומם של עובדים וקבלני משנה פדרליים, לבנות תיקים מלאים במידע פרטי לסחיטה ולקדם ריגול תעשייתי".
אך בשבוע שעבר טראמפ חזר בו לחלוטין ואמר שזו תהיה טעות "להיפטר מטיקטוק". מאוחר יותר הוא הרחיב על הטענה הזו בריאיון עם ארוץ CNBC. הוא עדיין מגדיר את החברה "סכנה לביטחון הלאומי", אך הוא חושש שהטלת איסור על השימוש באפליקציה בארה"ב תעזור בעיקר לפייסבוק, "וזה יהיה רע מאוד למדינה שלנו". לתורם רפובליקני מרכזי יש אחוזי בעלות גדולים בטיקטוק ורבים משותפיו של טראמפ בעלי קשרים כלכליים לחברה.
אך לשינוי דעתו של טראמפ לא הייתה השפעה גדולה על רפובליקנים בבית הנבחרים. רובם הגדול הצביעו בעד חוק שיכפה על בייטדנס, הבעלים הסינית של הרשת החברתית, למכור אותה. מתוך יותר מ-200 חברי קונגרס רפובליקנים, רק 15 הצביעו נגד. רוב הדמוקרטים תמכו גם הם בחוק, אם כי לא ברוב כל כך מוחץ. בבית נבחרים מפולג שמתקשה להעביר הרבה חוקים, החקיקה הזו זכתה לקונצנזוס נדיר.
ייתכן שהרפובליקנים לא חשבו שטראמפ רציני לגבי העמדה החדשה שלו. במהלך נשיאותו ואחריה, טראמפ הפגין מוכנות תכופה לסבול אי הסכמה על מדיניות. אף אחד מהסנאטורים שהצביע נגד תוכנית ההגירה שלו ב-2018 לא התמודד עם השלכות על כך, אפילו לא ברמת הציוץ. לאחרונה טראמפ תמך בחבר הקונגרס ממישיגן מייק רוג'רס שמתמודד כעת על מושה בסנאט, אף שעמדותיו בענייני מדיניות חוץ הן משמאל לטראמפ ונחשבות לעמדות מרכז במפלגה הרפובליקנית שלפני טראמפ.
חבר הקונגרס מייק גלאגר, הרפובליקני מוויסקונסין שעומד בראש ועדת בית הנבחרים לענייני המפלגה הקומוניסטית הסינית, מציין שאפילו ההצהרה שפרסם טראמפ הייתה מתונה, שכן החקיקה תאסור על שימוש בטיקטוק רק אם היא לא תימכר . "זה לא היה מאמץ מלא להיפטר מהחקיקה", אמר לי לאחרונה, "וטראמפ גם אלא התעקש על כך, וזה סייע לנו".
אפשרות אחרת היא שהרפובליקנים בבית הנבחרים החליטו שבעניין הזה, הנשיא לשעבר הוא שלא מסונכרן עם עמדות הבייס המפלגתי. אם אכן ישנה אידיאולוגיה פוליטית שאפשר לכנות אותה "טראמפיזם", נראה שהחוק נגד טיקטוק הוא ההתגלמות הטהורה ביותר שלו: מתקפה על סין ועל הלוביסטים ה"מושחתים" שלה והגנה על הריבונות האמריקנית. אפילו הביקורת של טראמפ, אילון מאסק וטאקר קרלסון גם יחד לא הספיקו כדי לשכנע את המצביע הרפובליקני לא לתמוך בחוק. (השוו את המקרה הזה לעובדה שרפובליקנים רבים היו מנוגדים לחקיקת ההגירה גם לפני שטראמפ התנגד לה בפומבי).
ומצד שני, תמיכתו של טראמפ בטיקטוק כנראה לא תעמעמם את התמיכה הנלהבת של תומכיו. כאשר כבר הגדרת את עצמך כמנהיג חזק, התומכים שלך ירשו לך להתהפך מדי פעם.
התערבותו חסרת ההשפעה של טראמפ על הדיון בטיקטוק גם שופכת אור על כיצד תיראה כהונה נשיאותית שנייה שלו. קבוצות פוליטיות שונות מנסות להגדיר אג'נדה טראמפיסטית שתדריך את טראמפ אם הוא יכבוש מחדש את החדר הסגלגל, ופורסמו ספקולציות רבות על כך שהוא יקיף את עצמו בתומכים אדוקים במקום ברפובליקנים קונבנציונליים. מאחר שהוא יודע יותר על איך עובדת הממשלה, לכאורה הוא לא ימהר כל כך להסכים עם האדם האחרון שדיבר איתו.
אולי. אבל העמדה שלו לגבי טיקטוק מציעה שטראמפ נותר הפכפך הרבה יותר מאשר תומכיו האידיאולוגיים – ושאם הוא יורה לחברי קונגרס רפובליקניים לקפוץ, לעיתים הם פשוט יסננו אותו.
