עד לא מכבר התקיימו עצרות הענק החמאסיות באיצטדיון הכדורגל בעזה, עם הנהגת חמאס על הבימה. עד 7 באוקטובר נערכו ברצועת עזה לוויות ענק לשאהידים שחוסלו, עם מאות ולפעמים אלפי חמושים רעולי פנים. כל זה נפסק כליל עם פרוץ המלחמה, מפני שהבינו שם שמדינת ישראל החליטה לייבש את הביצה ולא להסתפק בהריגת היתושים, ושאם תהיה התכנסות חמאסית אז היא פשוט תחוסל בפצצה אחת ממטוס.
בניגוד לעזה, נראה כי לגבי שטחי יהודה ושומרון טרם ירד להנהגה הישראלית האסימון והיא עדיין מנסה לחסל יתוש-יתוש במקום לייבש את הביצה. חדשים לבקרים אנו שומעים על מחבל שירה על כוחות צה״ל ונוטרל או על שני מחבלים שחוסלו במבצע מורכב ומתוכנן מראש שבוצע על ידי כוחות מיוחדים. כל זה בעיקר בג’נין ובטול כרם, שהפכו לבירות הטרור של יו״ש ואף לחלוצות פיתוח הירי הרקטי בשומרון, עד כדי ירי ניסוי של אב טיפוס מתוצרת מקומית.
למה מחכה הנהגת ישראל? לפיתוח מערכת תת-קרקע ביהודה ושומרון? או שאולי היא עדיין שבויה בקונספציה שרוצחי הרש״פ יעשו עבורנו את העבודה? כאילו יתושים מזן מסוים יכחידו עבורנו יתושים מזן דומה.
עורו מנהיגי ישראל בטרם פורענות. הרי אם תצא מתקפת פתע מג׳נין, היא תגיע תוך כמה דקות לעפולה, לקיבוצי העמק, למושבי התענך וליישובי הגלבוע. אם הטרוריסטים של טול כרם וקלקיליה יפילו את הבטון של גדר ההפרדה – ודי בכך בטרקטור ממוצע – הם תוך חצי דקה עומדים על כביש 6 שהוא ציר התנועה החשוב והמרכזי במדינה.
בשלב הראשון, הגיע הזמן לירות בכל חמוש באיו״ש. ואם אחרי חיסולו של אחד יגיעו ללווייה שלו קבוצת חמושים, אז יש לראות בכך הזדמנות חיסול קבוצתית – בלי להימנע ובלי להירתע. שיפסיקו להסתובב ברחובות עם נשק ושכל הזמן יזמזם להם הזיק מעל הראש. לאחר מכן – והכי חשוב – צריך לייבש את הביצה, במובן זה שדין ג׳נין כדין עזה. יהיה עלינו להיכנס לעיר, להגלות את תושביה למחנות עקורים כמו ברפיח ולהחריב את העיר על טרוריסטיה. לא תישאר בידינו ברירה אם חפצי חיים אנחנו, בדיוק כמו דרישת אנשי עוטף עזה לשטח את עזה כדי שיוכלו לשוב לבתיהם. כל זה יקרה, זו רק שאלה של האם היוזמה תהיה בידינו או שניאלץ לעשות זאת אחרי הסלמה משמעותית וחלילה אף אסון דומה לזה שאירע ב-7 באוקטובר.
אני יכול להבין אם ההנהגה והצבא יבקשו לדחות את ייבוש הביצה באיו״ש משיקולי כח אדם ותחמושת, או כדי לרכז מאמץ כעת בדרום ובצפון ולא לפתוח עוד גיזרה עצימה, אך אסור לנו לקבל את המשך הקונספציה ביהודה ושומרון של הריגת היתושים בלבד וההרגל לחיות ליד ביצה שמטבעה ממשיכה לייצר יתושים אינספור.
אל לנו לבטוח רק במודיעין באיו״ש – הטוב והאיכותי לאין שיעור מזה שהיה ביחס לרצועת עזה, בזכות ישיבתנו בשטח – וזאת מפני שכבר בעניין ייצור הרקטות בטול כרם הופתעו גורמי המודיעין לחלוטין, עד כדי כך שהרמטכ״ל הוקפץ לסיור בהול בעיר כדי לראות את התופעה במו עיניו. אל לנו להסתפק בכיסוח דשא, כי כולנו יודעים שקו ההגנה לעולם ייפרץ, שאויבינו צמאי דם יהודי ואינם מורתעים, וכי כאשר אנו לא יוזמים ותוקפים – אז הם עושים זאת.
ועוד לקח לסיום: שימו לב איך צפון השומרון, האזור הדליל ביותר באיו״ש מבחינת התיישבות יהודית, אשר גם פונו ממנו ארבעה יישובים במסגרת תכנית ההתנתקות, הפך להיות מרכז הטרור של יהודה ושומרון. היכן שאין התיישבות יהודית, יש טרור מוסלמי. נקודה.
