התוכניות להבאת עשרות אלפי עובדים זרים שיחליפו את הפועלים הפלסטינים הסתבכו. השבוע נחשפו בכנסת הנתונים המביכים: בתוכנית משרד האוצר לענף הנדל"ן הובטחו 45 אלף עובדים זרים שיגיעו במסגרת ההסכמים עם הודו, סרי־לנקה ואוזבקיסטן. משרד השיכון התעקש להוסיף עוד 20 אלף שיגיעו במסלול פרטי. נפלא, נהדר, על הנייר. בפועל, לישראל נכנסו 357 עובדים בלבד, בשני המסלולים.
לא אכנס לוויכוח מי אשם במצב, אבל אין ספק שזאת פארסה. בשנה רגילה נכנסים לישראל כ־1,600 עובדים זרים בלבד, בהליך בירוקרטי סבוך. בארבעת החודשים האחרונים הממשלה הכריזה על מאמצים רבים להכניס לכאן כ־65 אלף, ונחלה כישלון עד כה. המספרים יורדים מסעיף לסעיף. עובדי משרד השיכון טסו להודו, ומיינו כ־6,500 פועלים. כמה התקבלו לעבודה? 4,550. טוב ויפה, עכשיו עוברים למשרד הפנים.
ברשות האוכלוסין וההגירה דיווחו שתאגידי כוח אדם שאמורים להביא בפועל את העובדים, הגישו 1,584 בקשות כניסה לישראל. מהן אושרו עקרונית 1,150. אבל רגע, יש הבדל בין עקרונות למציאות. בפועל הונפקו רק 790 אישורי עלייה למטוס, אבל איפה הם? אז הנה, פחות מחצי כבר כאן. בטיסה הראשונה לפני שבועיים הגיעו 50, אבל משום מה הזרם לא התגבר מאז. אבל אל דאגה, יש עוד מאות גופים שביקשו להפוך לתאגידי כוח אדם מאושרים כדי לזרז את התהליך. בממשלה הבטיחו שבתוך זמן קצר יטפלו בבקשות. כמה זמן? חודשיים. יש זמן כנראה.
זאת תזכורת נוספת לסיזיפיות של עבודה רצינית בממשלה: בירוקרטיה אינסופית, קשיים משפטיים בערימות, תלות בגופים טובים יותר ופחות, וסרבולים מפה ועד להודעה חדשה. פעמים רבות מאמצים כנים וכבירים מסתכמים בלא־כלום, ויכולים לגרום גם לנמרץ והמסור שבעובדי הציבור ייאוש ופיתוי להניח את העט בשלוש וללכת הביתה. הגרלות על מיליוני שקלים הן אופרציה פשוטה הרבה יותר, הכסף הרי מגיע מהציבור. אפשר להבין למה עוד לא נמצא הפוליטיקאי האמיץ שיזרוק את התוכנית הזאת למגרסה המשרדית של ההיסטוריה.
