כמו בכל נושא, גם כשמדברים על גיוס חרדים צריך לשאול קודם כול מה המטרה.
אם המוטיבציה של העוסקים בתחום היא שוויון בנטל, צדק, הפסקת המצב שבו חלק מהאנשים תורמים ומגזר שלם מתחמק כמעט לחלוטין – אז לא השתנה דבר בשנה האחרונה, ולכן קשה לחשוב שמשהו ישתנה עכשיו. גם לפני שמחת תורה לא היה הוגן שיש כאלה שמתגייסים ואחרים שלא, הנושא הזה כבר הפיל ממשלות, הוביל אינספור דיונים, הוקצו עבורו ועדות וחוקים, הוא עמד בלב כמה פסיקות בית משפט. התוצאה של כל אלה היא כמעט כלום. אין למדינה את הכוח לכפות גיוס על ציבור שלם שמתעקש להתבדל, ולא משנה אם זה הוגן או לא.
ואדגיש – באופן אישי, גם כאדם שמאמין בערך לימוד התורה, אני מסכים שזה לא צודק. קראתי ושמעתי טיעונים רבים של חרדים בנושא הפטור מגיוס; חלקם בהחלט היו ראויים לדיון, אבל בשורה התחתונה אף אחד מהם לא היה מספיק משכנע.
יש קונצנזוס די רחב במדינת ישראל שמקבל (לכתחילה או בדיעבד) את המצב שבו יש הקלות מסוימות בדחיית גיוס וקיצור השירות למי שלומד תורה ברצינות, כל עוד מדובר בציבור מצומצם, שהשירות הצבאי שלו גם ממוקד ויעיל יותר מהממוצע. אבל הציבור החרדי בנה מערכת הפוכה: לא "לפטור מצבא את מי שלומד תורה", אלא "מי שלומד מתורה פטור מצבא, ולכן נדאג שכולם יוגדרו כלומדי תורה". סביר להניח שהגישה הזו גורמת נזקים גם לעולם הישיבות, אבל זה כבר דיון אחר. כל זה היה נכון הרבה מאוד שנים, ושום דבר מהותי לא השתנה או התחדש.
דבר נוסף שהיה נכון אז ונכון גם היום, הוא המוטיבציה של פוליטיקאים ועסקנים לא מעטים להוביל בתקשורת מהלכים "נגד ההשתמטות של הציבור החרדי", שיביאו להם הרבה פופולריות בדעת הקהל אבל לא יזיזו דבר בעולם האמיתי ולא יוסיפו לצה"ל אפילו חצי חייל. שזה לא כל כך נורא, כשחושבים על זה, כי מה כבר צה"ל יעשה עם חצי חייל.
המקום שבו חסרים חיילים
אבל יש טיעון אחר בעד גיוס חרדים, והוא דווקא חדש ורלוונטי יותר: מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", התברר שחסרים לצבא ההגנה לישראל חיילים. כן, למרות הסייבר והמערכות החכמות והבלתי-מאוישות, ולמרות הפעילות היעילה-מאוד של מזל"טים, מסתבר שגם שמונים שנה אחרי תום מלחמת העולם השנייה, כדי להכריע אוסף של אנשים מנוולים שרוצים להרוג חפים מפשע, צריך הרבה אנשים טובים ומאומנים שירוצו כמו פעם, עם ציוד כבד ונשק, או ישבו בתוך טנק וייסעו קדימה. אין לזה תחליף.
וכאן התגלתה עובדה מרה: לצה"ל אין מספיק חיילים. הנטל נפל בעיקר על כתפיהם של כמה עשרות אלפי אנשים (ובני משפחותיהם שבעורף), שנלחמו בכמה חזיתות במשך חודשים ארוכים. אם הייתה כמות כפולה של כוחות מילואים, הוא היה מתחלק אחרת; התחלופה הייתה גבוהה יותר, המילואימניקים היו מקבלים יותר זמן לחזור הביתה ולדאוג לפרנסה ולמשפחה שלהם, ואחרים היו תופסים את מקומם – הן במלחמה הפעילה בעזה, הן בהגנה על גבול הצפון והן בזירה הנפיצה ביהודה ושומרון, שהסיבה היחידה שלא ספגנו בה מהלומה קשה מאוד היא התגבור המסיבי של כוחות מילואים (כבר נספרו מאות מחבלים הרוגים ואלפי עצורים ביהודה ושומרון בחודשי המלחמה).
צריך להדגיש: צה"ל אינו סובל מחוסר כללי בכוח אדם. חרדים מסוימים משתמשים כתירוץ בעודף כוח האדם בצבא, והפעם הם גם צודקים. כולנו יודעים שצה"ל הוא מערכת ענקית ומסורבלת, ושבימי שגרה הוא מלא באבטלה סמויה, בתקנים מיותרים ובחיילים שבעיקר מעבירים את הזמן. הדבר היחידי שחסר בצה"ל הוא, בפשטות, גברים עם שכפ"ץ שמחזיקים ברובה, ואולי גם אנשי חימוש ושאר משימות לוגיסטיות בשטח.
כיוון שהבעיה הזו דווקא כן התחדשה לנו בתקופה האחרונה, אולי אפשר לנסות לפתור אותה עם כיווני חשיבה חדשים.
לאן להכווין את החרדים
ההצעה שלהלן לא מבקשת לומר דבר על שוויון, על שותפות גורל או על ציונות (אם כי היא כמובן נוגעת גם אליהם), אלא לנסות לפתור את המחסור בחיילים קרביים.
אם מה שאנחנו צריכים הוא כוח צבאי גדול שיגיע להילחם בעת הצורך, גיוס מקוצר לשנה – בלי קשר לשאלת הלימוד בישיבה או לא – יכול למלא את הבעיה. אנחנו צריכים גדודים מותאמים לחלוטין לצעירים חרדים, ללא מש"קיות ת"ש וללא הטפות חינוכיות של מ"כים וקצינים ממגזרים אחרים. הם יעברו טירונות, אימון מתקדם, אולי סיבוב אחד בקו כלשהו כדי להרגיש את השטח, וישתחררו הביתה. אחר כך הם ימשיכו לעשות מילואים של שבועיים-שלושה בשנה כדי להיות כשירים למלחמה, ובעת הצורך הבאה – בין אם היא תגיע בעוד שנה, עשור או חמישים שנה – יגויסו מייד. ייתכן שהם יישלחו לשדה הקרב וייתכן גם שהם ילכו לזירות אחרות (במלחמה הנוכחית, כאמור, כמה גדודים נוספים ביהודה ושומרון או על גבול הצפון, היו משחררים חיילים רבים אחרים הביתה, או לטובת המלחמה הפעילה יותר בדרום).
כמובן, קל לכתוב טורים, אבל בלי שיתוף הפעולה של הציבור החרדי דבר לא ישתנה. הנקודה היא שצריך לזנוח את הדיון הערכי על שוויון, ולנסות לפתור את הבעיה המעשית. אפשר למשל לנסות לפתח מסלול כזה יחד עם ישיבות חרדיות, שחלק מהתקציב שלהן יותנה ביעד כלשהו של גיוס. גם אם לומדי התורה הרציניים לא יקומו מהסטנדר, יכול להיות שישיבה תרצה למשוך אליה אחוז מסוים של למדנים פחות מצטיינים, לתת להם ללמוד במשך זמן כלשהו, ואז להתגייס לשנה.
האם זה צודק? הוגן? שוויוני לחלוטין? לא כל כך. האופטימיים אולי יקוו שחלק מהחרדים שיתגייסו לשנה גם ירצו להמשיך לשירות נוסף, ישתלבו בשוק העבודה והיחס שלהם למדינת ישראל יהיה שונה; אפשר גם לקוות שתוספת מסוימת של לוחמים, גם אם הם יתפסו קו רק לארבעה חודשים, תוריד קצת עומס מיתר המשרתים. כך או כך, לא זו השאלה. הנקודה היא שאת בעיות השוויון כבר ראינו שרבים ניסו לשווא לפתור, אז המטרה צריכה להיות אחרת: למלא את השורות החסרות אצל הקרביים.
