"אזור העניין" של הבמאי ג'ונתן גלייזר ("לצאת נקי", "מתחת לעור"), שזכה בפרס האוסקר לסרט הבינלאומי, הוא סרט שואה שחותר תחת כל מה שהכרנו עד היום על סרטי שואה. עלילתו המינימליסטית מבוססת באופן חופשי על ספרו של מרטין איימיס מ־2014, ומלווה את חיי משפחתו של רודולף הס, מפקד מחנה ההשמדה אושוויץ. האירועים מתמקדים בשגרת חייהם של רודולף (כריסטיאן פרידל), אשתו הדוויג (סנדרה הולר) וילדיהם, בביתם הנושק לגדר המחנה. רודולף עמוס בעבודתו אך מוצא גם זמן לבלות עם הילדים בדיג בנהר ולספר להם סיפור לפני השינה. הדוויג מנהלת את משק הבית, מארחת ועסוקה בטיפוח החצר, והילדים יוצאים ללימודים, משתכשכים בבריכה הפרטית ומשחקים. הכול רגוע ונורמלי להפליא. פשוט בלתי נתפס.
בשום שלב בסרט גלייזר לא מכניס אותנו למחנה. נוכחותו מלווה את ההתרחשות דרך גדרותיו הנראות מכל פינה, עשן המשרפות המיתמר ובעיקר דרך עבודת הסאונד המשוכללת שכוללת צרחות, יריות ותחינות מרוחקות. בכך, מציב אותנו גלייזר בנקודת מבטם של הדמויות, צעד מרכזי בבניית הקונספט שלו. כבר שמונים שנה, ההיסטוריה והתקשורת משקפים את דמותם של הנאצים כרוע הנוראי ביותר. אנו רגילים לדימויי החיילים חסרי הנשמה שמוציאים להורג יהודי באמצע הרחוב ולקצינים אכזריים שמוצאים בידור בצליפה מרחוק באסירי המחנה. אלו מקילים עלינו ליצור הפרדה ברורה מאוד בינינו ובין המפלצות הלא אנושיות הללו. אלא שכעת, גלייזר מראה לנו כאן צד אחר של השטן, ומציג את התנהלותם של בני משפחת הס כהתגלמותה של שגרה נורמטיבית.
הבחירה האמנותית הזו בונה מסר קשה לעיכול – הנאצים היו אנושיים ממש כמונו. זוהי הבנה מטלטלת, פרדוקס מנטלי ורגשי שכל נים בגופנו יוצא נגדו, וגלייזר ממשיך ומכה בו בדידקטיות לאורך שעה וארבעים דקות. מטרתו היא לגרום לנו לשקוע במרקם חיים שאנו מסוגלים לראות בו את עצמנו, לולא המציאות האיומה כמובן, ששבה ומוצאת את דרכה פנימה במגוון דרכים וצורות. התוצאה היא אינספור רגעים מטרידים באופן עוכר שלווה. מעולם לא חשבתם שסצנת שיטוט בחצר הבית עשויה להיות מצמררת כל כך.
לפרספקטיבה הנועזת של גלייזר יש תכלית נוספת, כפי שמתברר ממש בסיום הסרט. לפתע אנו קופצים בזמן לסצנה המתרחשת בהווה, באתר ההיסטורי אושוויץ של ימינו. מנקות הבוקר מגיעות להכין את האתר לקראת בוא המבקרים. הן מנקות את הקרמטוריום ושואבות אבק במסדרונות המוקפים בתצוגות הנוראיות של אלפי המזוודות וערמות הנעליים. עוד בוקר שגרתי לצד האימה האילמת. המסר ברור: גם אנחנו כיום, להבדיל אלף אלפי הבדלות, מבלים את חיינו בעצימת עיניים מול הסבל ונוח לנו להותיר אותו מאחורי ה"גדר" של מסכי הטלוויזיה והסמארטפונים. זהו הטבע האנושי, ולגלייזר חשוב שנזכור זאת, לא כדי להפחית ולו בפסיק מחומרת מעשי הנאצים אלא כדי לעורר את מודעותנו.
"אזור העניין" מציע חוויית צפייה לא פשוטה. עלילתו הרפטטיבית ונטולת הדרמה תאתגר את ריכוזכם וההזרה הייחודית של הנושא ההיסטורי קשה לעיכול. אך התוצאה היא זעזוע רגשי ואינטלקטואלי שחשוב לחוות ויישאר עמכם עוד זמן רב. ראוי להתייחס כאן גם להתבטאותו העגומה של גלייזר היהודי, שבחר לגנות את פעולת ישראל בעזה מעל בימת האוסקר. מרתיחים דבריו ככל שיהיו, לטעמי הנזק שגרם באמירותיו מחוויר נוכח השירות העצום שעושה סרטו בשימור זיכרון השואה. הצפייה בסרט הזה היא לא פחות מחובה.
