כשקראתי השנה את הפסוק הזה, הכתה בי פתאום המחשבה: מה עבר על האנשים הללו? אני מרשה לעצמי להתעלם כאן מדקויות הכרונולוגיה של ההיסטוריונים, שקצת מסתבכים בפסוק הזה, ולקרוא את המגילה כמו שסבתא שלי קראה אותה.
מרדכי הוגלה בכוח מירושלים, ואנו יודעים במה כרוכה הגלות הזאת. אנו יודעים, למשל, שאסתר הייתה יתומה מאביה ומאמה גם יחד. האם שניהם מתו כמות כל האדם, או שנקטלו בידי קלגסי האויב? כמה פליטים היו בין יהודי שושן הגולים? כמה יתומים? כמה ניצולות אונס?
והיהודים המוכים הללו הם שהתגייסו בהמשך המגילה "להיקהל ולעמוד על נפשם". אחשוורוש, המנהיג המבולבל במקצת של המעצמה העולמית הגדולה, לא שלח את חייליו להגן על היהודים מפני הרוצחים הקנאים דורשי רעתם – והיהודים מעולם לא ביקשו זאת. הוא רק הניח ליהודים להתגונן בעצמם. במקומות מסוימים אפשר למצוא ביקורת ליברלית נאורה על מרדכי ואסתר ועל הקטל שעשו בצורריהם; אך יהודי פרס ומדי בסך הכול התגוננו מפני הג'נוסייד שזממו אויביהם.
היהודים הללו, שעברו טבח ופליטוּת, לא ברחו איש לביתו, לא ניסו להשיג בדחיפות דרכון פורטוגלי ולא מיהרו להימלט לקפריסין, אלא מצאו בתוכם את העוז להיקהל ולעמוד על נפשם. אויביהם הצליחו לפגוע בהם; אך איש לא הצליח לשבור אותם.
