כמעט בכל קפה רנדומלי עם חברה או ישיבה איפשהו עם החבר'ה צפה בשלב כלשהו השאלה: אבל מה יהיה? עכשיו מגיעה איזו אנחה, כי מי יודע מה המשך המסלול של המציאות המוטרפת שלנו. ואז התשובה הברורה: יש רק אפשרות אחת – יהיה טוב. אומנם לא ברור איך זה ייראה ומה נצטרך לעבור עד אז, אבל יהיה טוב. אופטימיות חסרת תקנה היא האפשרות היחידה.
האופטימיות הזאת מגיעה מההבנה שהטוב והרע הם תמונת ראי, יין־יאנג. נכון שהמעבר ביניהם נראה לעיתים לא הגיוני בכלל ובלתי אפשרי באופן מצמרר. פעמים רבות בלב התהום אין אופק ואין מוצא והמקור היחיד לשאוב ממנו השראה הוא החושך עצמו. כשהגיהינום התפרץ אל לב ליבו של חג השמחה והריקודים, והעלים ברגע את הביטחון והשלווה, הדבר היחיד שנראה לי אפשרי הוא שיקרה אותו הדבר רק הפוך. בדיוק כמו שהכול התהפך עלינו לרעה, כך בשבריר זמן ובאופן בלתי מוסבר ומדהים, בנגיעה א־לוהית קטנה – נהפוך הוא.
בשבועות הראשונים של המלחמה היה אפשר למצוא בכל מקום את הביטוי הסתום והמדויק "הופכים עליהם, טובים אותם", ומאז אני משננת אותו כמו מנטרה ומזכירה לעצמי שהרע יכול להיות שברירי כמו שהטוב היה. זה לא הסבר רציונלי וגם לא תוכנית עבודה. קוראים לזה אמונה. ואם בעבר הפסוק הזה במגילת אסתר היה תיאור של נס היסטורי רחוק ונחמד, היום התורה עלתה לדרגת תפילה, כזו שאוחזים הכי קרוב ללב ומחכים לבואה.
