חג העלייה והזהות היהודית-ישראלית: משמעות חדשה לפורים

נראה לי שהשנה, אי אפשר לחגוג את פורים כבכל שנה. מלחמת חרבות ברזל בעיצומה, וישראל אבלה ונחושה, דואגת, גם אם אופטימית. חגיגת פורים כבכל שנה מסמלת לדעתי נתק מהנעשה במדינה, כיום ובעתיד. אומנם שגרת העורף חשובה, אבל חגיגות סוערות ושכרות, "עד דלא ידע", אינן תואמות את הלכי הרוח בתקופה זו.

במגילת אסתר אנו פוגשים שני אירועים של חגיגות. החגיגה המפורסמת יותר, לאחר הניצחון על האויבים נקבעה לדורות, והיא כוללת:

וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים. לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. וְקִבֵּל הַיְּהוּדִים אֵת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת וְאֵת אֲשֶׁר כָּתַב מָרְדֳּכַי אֲלֵיהֶם. (אסתר ט, כ – כג)

אבל היתה גם חגיגה צנועה יותר. לאחר שאסתר ומרדכי הצליחו לשכנע את אחשורוש לתת ליהודים את הזכות להגן על עצמם נאמר:

וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב. (אסתר ח, יז)

היו אלו חגיגות של תקווה למרות שהסנטימנט לטובה רק החל להשתנות, ולמרות שבהמשך עוד נאלצו להקהל ולעמוד על נפשם.

לאור מעשיו של ר' יהודה הנשיא, עורך המשנה ונשיא ישראל, כדאי גם לתת את הדעת לגבי אופי יום הפורים מכאן ולהבא. רבי יהודה הנשיא היה רוחץ בצום שבעה עשר בתמוז, ונוטע נטיעות בפורים (ירושלמי מגילה א, א). חלק מהמפרשים קשרו את המהלך להפקעת איסור עשיית מלאכה בפורים, ואחרים הציעו שהותרו "נטיעות של שמחה" (ולא כאן  המקום להרחיב בעניין).

לדעתי ההסבר שונה. לאור הצמדת פורים לצום י"ז בתמוז שנקבע כאבילות על חורבן בית המקדש והבקעת החומות של ירושלים, ובדומה לתיאור נוסף: ״ביקש רבי לעקור תשעה באב ולא הודו לו״ (תלמוד בבלי, מגילה ה, א), נראה שמשהו השתנה בימי רבי יהודה הנשיא, ולכן הוא חגג את פורים בצורה אחרת.

בימי רבי יהודה הנשיא, שהיה ביחסים מעולים עם המושל הרומי אנטונינוס, העם היהודי השיג סוג של אוטונומיה וכך כותב הגר"א: "לפי שבימיו נחו ישראל מן הצרות״ (בשו"ע, או"ח, סימן תקנ, ב). למרות שלא זכו בדור ההוא לריבונות, רבי יהודה הנשיא שהיה מנהיג העם, ראה את עצמו כמי שחלים עליו דיני מלך ישראל (תלמוד בבלי, הוריות יא, ב). לאחר דורות רבים איפיין התלמוד הבבלי (סנהדרין לו, א): "מימות משה ועד רבי (יהודה הנשיא) לא מצאנו תורה וגדולה במקום אחד", ואם כן, רבי יהודה הנשיא הנכיח במעשיו שאין דין חגיגות פורים בעידן החדש כדין פורים בימי גלות וחורבן.

גם במדינת ישראל ניתן לומר שעלינו לעדכן את חגיגות הפורים שנהגו בקהילות השונות בגולה, ובאופן אישי מזה שנים רבות אני חוגג את פורים עם משפחתי בחיק הטבע של ארץ ישראל היפה. את סעודת פורים אנו עושים תוך כדי טיול או שתילת עצים בארץ כמעשהו של רבי יהודה הנשיא. אין דין פורים של עם במדינה ריבונית כדין פורים בנכר שם גדלתי. מעשה הנטיעה לא מסמל מבחינתי רק את הריבונות שלנו על הארץ, אלא גם את השקעה בעתיד ילדינו, כמו אותו זקן שהסביר לפני אלפיים שנים לחוני המעגל שכמי שמצא עצי חרוב שנטעו לו אבותיו, כך הוא נוטע לבניו (תלמוד בבלי, תענית כג, א).

המצב בו אנו מצויים השנה, הוא ההזדמנות לחשב מסלול מחדש האם בכלל חגיגות הפורים שנהגו בגולה – "בכל מדינות המלך" – מתאימות לימי העצמאות לה זכינו פה בארץ ישראל. אולי הגיע הזמן ללמוד  מרבי יהודה הנשיא ולעצב מחדש בדרך מקורית, את ימי הפורים. מהו משלוח מנות משמעותי בימינו? משלוח לחיילים בחזית? למישהו שהיה בר-פלוגתא פוליטי לפני טבח שמחת תורה? לעולה חדש? כיצד מאמצים אביונים ומעצימים אותם מעבר לנתינת פרוטה או שתיים לכל מי שפושט את ידו? מה ראוי להוסיף כשקהילות רבות מתאגדות דיגיטלית?

אבל לא רק בארץ. מאז המתקפה והטבח בשמחת תורה, ההמן התורן, המוני בניו ושותפיהם, כבר חוגגים על גבי אחינו שבגולה. האנטישמיות הרימה ראש, היא מטפסת על עצים גבוהים והיהודים שבסעודתו של קלאודין גיי בהרווארד או מינוש שאופיק באוניברסיטת קולומביה או אלו שבחצרות ג׳וסטין טרודו בקנדה אוכלים מרורים. איזה מין פורים אפשר לחגוג במקומות אלו כשהשנאה יוקדת ברחובות ובמה לא מאשימים את היהודים? איזה מין פורים אפשר לחגוג כשאי אפשר להסתובב כיהודי בראש מורם בחלק מהמקומות ואנשים מורידים מזוזות מבתיהם??

בתשובה לרב אפרים גולדברג, רב קהילת בוקה רטון פלורידה, אמר הרב שאול אלתר מחסידות גור שמצד אחד טוב לחגוג כדי לא לשרות בעצב ומצד שני כל אחד יעשה מה שנראה לו. "והעיר שושן נבוכה".

באופן עקרוני גם אני חושב שאסור לשרות בעצב, אבל גם אי אפשר לחגוג פורים כבשנים קודמות, ולכן יש לי הצעה. סיפור הפורים התחיל ביהודים שבחרו להישאר סביב חצר אחשורוש שנים רבות אחרי שהחלוצים זרובבל בן שאלתיאל ויהושע הכהן הגדול חזרו בשיבת ציון. השנה, 76 שנה לשיבת ציון המודרנית באופן רישמי, הגיע הזמן להכריז על פורים כחג העלייה. זה יהיה התיקון הגדול למרדכי שלא עלה לארץ ובסופו של דבר, לפי סוף המגילה נרשם בספרי ההיסטוריה של פרס ומדי. חכמים התלבטו אם ראויים אסתר ומרדכי להיכנס גם לתנ"ך – הקאנון של העם היהודי שעל בסיסו התפתחה כל היצירה הארצישראלית שכללה את אנשי כנסת הגדולה, המשנה ונוסח התפילה.

פורים יהיה ניצחון אם נעלה לארץ חצי מיליון איש בתוכניות ויוזמות מרחיקות לכת לעתיד העם היהודי. ביום הפורים על ממשלת ישראל ליזום מבצע ענק – "מבצע נחמיה". בפורים הזה בארץ הזו נראה לכולם שאיננו מסתתרים מאחורי מסכות, ונחגוג זהות יהודית ציבורית. בשנה זו, עלינו, בני העלייה, להזמין את אחינו בגולה להצטרף אלינו להמשך המסע של עם ישראל. וכך, כשיקראו השנה במגילה בנכר ״קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם להיות עושים את ימי הפורים האלו בזמניהם״ יהודי הגולה יקבלו על עצמם לעלות לארץ ישראל.

השווקים הגדולים קורצים. "ליגת הקיסוס" (Ivy League) – האקדמיה הותיקה בארה"ב – איכשהו גם היא עדיין קורצת. שושן הבירה הייתה עשירה עד מאד ״בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ (אסתר א, ד)״. המעמד והעושר וההזדמנויות בשושן דאז, הקירבה למלך ולממשלה, בדומה למה שקיים באמריקה ובאנגליה היום, הם מפתים. זה לא היה קל אז וזה לא קל היום, אבל עלינו לשכנעם. עלינו להזמין את אחינו שבגולה להצטרף לעתיד העם היהודי.

בפורים זה, אני מתכוון לשתול, לעבוד את האדמה, לקבוע עוד יסודות בארץ ישראל כמצוות רבי יהודה הנשיא.

פורים העתידי חייב להיות חג הזהות היהודית-ישראלית הלאומית. זהו יום העצמאות ויום ירושלים (שושן פורים) שפוספסו. מה נחגוג השנה? יהודים שיקבלו עליהם, ויסריטו את עצמם בסרטונים ויראליים על החלטה לעלות לישראל, לחזק את הממלכה הישראלית השלישית, ולמלא את השורות במקום מי שנרצחו על קידוש השם, העם והארץ. גודל השעה מחייבת תנועה אחרת, וחגיגת פורים חדשה. מי שלא מבין זאת ומעדיף להמשיך את מסורת המשתאות הפרסית שתוארה בתחילת המגילה: "עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו… וְיֵין מַלְכוּת רָב כְּיַד הַמֶּלֶךְ" כנראה באמת חי בשושן.

ויהי רצון שיתגשמו סוף סוף דברי הנביא זכריה, שפעל בארץ עם שבי ציון לאחר החזרה מגלות בבל: ״צוֹם הָרְבִיעִי (שבעה עשר בתמוז) וְצוֹם הַחֲמִישִׁי (תשעה באב) וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי (צום גדליה) וְצוֹם הָעֲשִׂירִי (עשרה בטבת) יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים, טוֹבִים; וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם, אֱהָבוּ״ (זכריה ח, יט).