ב-7 באוקטובר העולם השתנה. לא רק מפני שאויבי ישראל הראו שרצונם להרוג את ילדינו גדול מרצונם להגן על ילדיהם. לא רק מפני שהם ביצעו את מעשה הטרור החמור ביותר נגד אומה מערבית (בפרופורציה לגודל האוכלוסייה) בשמונים השנים האחרונות. ולא רק מפני שהם בחרו להסריט את המעשה בשידור חי לעולם כדי שהכול יצפו ברוע. אלא מפני שהם ניתצו פרדיגמה.
לפני 7 באוקטובר רווחה מאוד בישראל ובעולם התפיסה כי "הגדה המערבית" יושבה שלא כדין בידי ישראל בעקבות ניצחונה במלחמת ששת הימים. רבים האמינו שההתנחלויות הישראליות הללו והמתנחלים הגרים בהן הם האחראים הבלעדיים לשנאתם של הפלסטינים ליהודים. הם טענו כי פינוי המתנחלים וחילופי "שטחים תמורת שלום" הם הנוסחה הנכונה להפיכת האזור לגן עדן.
ואז קרה 7 באוקטובר. לצד ההלם מכך שהפלסטינים הצליחו לפרוץ מערך הגנה בעלות מיליארדי דולרים ולהפתיע את כל מנגנוני המודיעין והביטחון שלנו, ההלם הגדול ביותר היה מכך שהמתקפה באה מעזה ולא מ"הגדה המערבית" והופנתה כלפי "ישראל הקטנה" ולא כלפי "ההתנחלויות".
הייתכן שהעזתים, הנהנים מעצמאות זה כמעט עשרים שנה, ואשר למענם פינינו בשנת 2005 כ-8,000 יהודים מבתיהם, שונאים אותנו עד כדי כך? הרי מאז ההתנתקות הם נהנו משלטון עצמי ומסיוע חוץ במיליארדי דולרים, מבתי ספר במימון אונר"א וממסגדים ובתי חולים מתנת ממשלת קטר. לו באה המתקפה מהפלסטינים ב"גדה המערבית", הנאנקים כביכול תחת עול "המתנחלים" שבקרבם, היה זה מסר ברור לעולם כי עלינו לשים קץ ל"מפעל ההתנחלויות" ולהחזיר לפלסטינים את האדמות "השדודות". אבל הנרטיב הזה התפורר, כי מה שקרה ניפץ את הפרדיגמה אחת ולתמיד.
בהתקיפם קיבוצים כגון בארי וכפר-עזה, ובהטיחם מתקפות כבדות של רקטות אל אשדוד, אשקלון ותל-אביב, עשו העזתים דבר ברור מאוד. הם הראו שהם חושבים את כל ישראל ל"גדה המערבית" וכל ישראלי למתנחל. אומנם, חכמי העולם הישן לא היו צריכים להיות מופתעים כל כך, שכן הפלסטינים ותומכיהם דורשים מדינה פלסטינים "מהנהר ועד הים" זה עשרות שנים, ורואים במדינת ישראל עצמה, כל כולה, את מולדתם המגיעה להם. על כן אני אומר שכולנו מתנחלים עכשיו. חמאס הבהיר שהוא אינו מבדיל בין סוגים שונים של ישראלים.
עד לאחרונה, מתנחלים כמוני המתגוררים ב"גדה המערבית" כינו את האזור "יהודה ושומרון", או בקיצור יו"ש, בהתאם לשמות המקראיים של אזורים אלה, לב מולדתנו ההיסטורית. המונח "הגדה המערבית" היה חביב על בעלי הפרדיגמה הישנה, ועל העיתונאים ופוליטיקאים זרים שביקשו לציין את השטח השייך לדעתם לפלסטינים. דומני כי כיום אפשר להחיל את הכינוי "הגדה המערבית" על כל השטח שממערב לנהר הירדן, ועד הים – לא רק מה ש"מעבר לקו הירוק" אלא גם ירושלים, תל-אביב וחיפה.
הנשיא האמריקני ביידן וממשלת בריטניה השעו לאחרונה את זכותם של "מתנחלים" מסוימים להיכנס לארצותיהם, כדי ליצור מעין הקבלה מוסרית כוזבת בין פלסטינים שאונסים ועורפים ילדים לבין קומץ מתנחלים קיצונים המעורבים לעיתים נדירות בקטטות או ביידוי אבנים. הם ודאי לא הבחינו בתמורה הדרמטית בזהות הישראלית, המסווגת עתה את כולנו כ"מתנחלים" בעיני הפלסטינים.
סקר דעת קהל הראה לאחרונה כי 65 אחוזים מכלל הישראלים אינם מאמינים עתה בפתרון שתי המדינות – לעומת סביב 50 אחוז בשנים הקודמות. הישראלים התומכים במדינה פלסטינית הם היום מיעוט קטן, המוסיף ומתכווץ מיום ליום בגלל התמשכות סבלם של בני הערובה שלנו בעזה והכעס על האכזריות העזתית. עתה, כששום מפלגה ישראלית רצינית אינה מטיפה עוד להקמת מדינה פלסטינית עם צבא, חיל אוויר וגבולות פתוחים עם מצרים וירדן, נראה כי אפשר להכריז על מותו של הרעיון הזה.
כשהנשיא האמריקני ג'ון קנדי ביקר בגרמניה המחולקת, ב-1963, הוא הביעה את התנגדותו לחלוקת ברלין בין גרמניה המערבית לבין גרמניה המזרחית הקומוניסטית באומרו "איש בִּין אַיין בֶּרלינר", אני ברלינאי. כיום, ראוי כי נשיא ארצות הברית יעמוד בתל-אביב ויאמר בעברית "אני מתנחל".
7 באוקטובר חשף אי-הבנות רבות בחיי ישראל, ביניהן האמונה השגויה שמפעל ההתנחלויות הוא הגורם לכל צרותיה של המדינה. כעת, כשכולנו מאוחדים במלחמה נגד חמאס, אנחנו יכולים להכריז בגאווה שאנחנו חיים בגדה המערבית של הירדן וכל ישראלי הוא מתנחל רשמי (לפחות לפי לשכת המידע האמינה כל כך של חמאס). בחיפושינו אחר פרדיגמה חדשה לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אנחנו יכולים לכל הפחות להסכים בינינו שכולנו מתנחלים עכשיו.
הרב ליאו די הוא מחנך תושב אפרת. ספרו 'משנים את העולם: תרומתה של היהדות למודרנה' ראה אור לאחרונה בעברית (וכן במהדורה אנגלית מעודכנת) לזכר אשתו לוסי ובנותיו מאיה ורינה שנרצח בידי מחבלים בפסח שעבר.
