הקשיבו־הקשיבו! נשף האימפריות עומד להתחיל! בואו לחזות במגוון אימפריות, כל אחת עם תחפושת ייחודית! מתחת למסכה כולן דומות – מרכז כוח אחד השולט במושבות ובמדינות הכפופות – אך כל אימפריה היא גם שונה. לעיתים המרכז מתחפש לכוח מיטיב; לעיתים הוא מתחפש לרב עוצמה, אבל אין כיסוי להתחזות שלו. האם תצליחו לראות את ההשפעה מתחת למסכה? בואו והסתכלו!״
מלכי המלכים:
האימפריה הפרסית
הוא אחשוורוש המולך מהודו ועד כוש״ – למה הכוונה במילה "מולך"? האימפריה הפרסית היא אחת האימפריות העתיקות הגדולות, ובשיא כוחה התפשטה מהודו ועד יוון, משלג הרי הקווקז ועד מדבריות מצרים הלוהטים. היא מה שמכונה בשפה הגיאופוליטית ״אימפריה יבשתית״ – אימפריה השולטת ברצף יבשתי המקיף מרכז עוצמה יחיד. אימפריות כאלה לרוב צריכות להחזיק צבא יבשה גדול כדי להשקיט את שטחי האימפריה ולמנוע התמרדויות, וכדי להדוף אויבים בחזית ולבלום פלישות. האימפריה הפרסית פעלה כך גם כן: כשמת דריווש הראשון, בנו חשיארש (שיש המזהים אותו עם אחשוורוש מהמגילה) נאלץ לדכא מרידות בבבל ומצרים.
המלכים הפרסים שילבו שני קווים בשלטונם. מצד אחד, הם היו מלכיהם של מלכים, ונתנו אוטונומיה נרחבת למלכים תחת שליטתם. עמים נבדלים היו יכולים לעבוד את האלים שלהם ולנהל את ענייניהם בעצמם. מצד שני, המלכים ונתיניהם היו כפופים באופן ברור למלך פרס. כל נתיני האימפריה נדרשו לכרוע ברך בפני המלך הפרסי, נבחר האלים. כך לדוגמה הכריז על עצמו כורש השני: ״אני כורש, מלך העולם… ששלטונו אוהבים בל ונבו… כל המלכים של כל העולם… הביאו מתנות כבדות ונשקו את רגלי בבל״. חופש עם טעם של רגליים.
הביאו לנו אזרחים:
האימפריה הרומאית
כמו פרס גם רומא הייתה אימפריה יבשתית אדירה, אבל בניגוד לפרס, הרומאים שמרו על השקט באימפריה שלהם לא רק באמצעות כוח צבאי אדיר, אלא גם באמצעות הרחבת האזרחות הרומאית לעמים אחרים. רומא נקטה את השיטה הזאת בשלב מוקדם מאוד, עוד כשהייתה רפובליקה קטנה במרכז איטליה. אחרי הניצחון על הליגה הלטינית, רומא כרתה בריתות עם חברות הליגה; חלקן קיבלו אזרחות רומאית, אחרות קיבלו אזרחות ללא הזכות להצביע או להיבחר, ואחרות הוגדרו כ״בעלות ברית״ עם אוטונומיה פנימית רבה, אך כפופות לרומא בתחומי מדיניות החוץ. ברומא גם ציפו שבעלות הברית יספקו חיילים להגנתה של רומא – או למלחמותיה.
נכונותה של רומא להרחיב את קהל האזרחים שלה הייתה בלתי שגרתית בעולם העתיק, והיא זו שנתנה לה את בסיס הכוח שהפך אותה לאימפריה. הרחבת גוף האזרחים הגדילה מאוד את מאגר כוח האדם הזמין לגיוס חיילי הלגיונות. תושבי האימפריה היו יכולים לקבל אזרחות וליהנות מתהילתה ומכוחה של האימפריה. כמובן, כל הטוב הזה בא תמורת הכרה בעליונות הרומאית וכניעה אליה. ניסיון להתנגד, או חלילה למרוד, נענה במהירות במערכה אלימה לדיכוי ההתקוממות. לפעמים ההתחזקות של אויב לשעבר הספיקה כדי לעורר את זעם הרומאים. תשאלו את קרתגו.
אין עוד מלבדנו:
האימפריה הסינית
במשך ההיסטוריה היו כמה אימפריות סיניות, כך שצריך להיזהר בהכללות לגביהן. מתישהו במהלך שושלת מינג, סין הפנתה את מבטה פנימה ופשוט ויתרה על כל שאיפה להתפשטות. בתפיסה האימפריאלית הסינית, סין היא מרכז העולם. סביבה יש מדינות חסות קרובות, שקלטו את התרבות הסינית וסחרו עמה; רחוקות יותר הן מדינות שמבקשות לסחור עם סין, אך לא קלטו את התרבות שלה; ורחוקים עוד יותר הם הברברים, עמים שמאיימים על המרכז הקיסרי. היחס בין המרכז האימפריאלי לשאר המדינות הוא יחסו של שליט נאור כלפי נתין: הנתין מכיר בעליונות השליט והשליט משתדל להיטיב עם הנתין, אך אינו אחראי עליו.
כשאנו חושבים על עלייתה של סין היום, כדאי לזכור שהסינים אינם מבקשים לעצמם מושבות או בעלי ברית להגן עליהם. הסינים רוצים שמדינות העולם יכירו בהם בתור מרכז העולם ויסחרו עמם. בריתות, מושבות, מלחמות רחוקות – אף אחד מהדברים הללו לא מעניין את ההנהגה הקומוניסטית, כפי שלא עניינה את קיסרי סין.
כולנו אוהבים כסף:
האימפריה הבריטית
זוהי הדוגמה המובהקת ביותר, אולי, לאימפריה ימית. בניגוד לאימפריות הקודמות, בריטניה לא נדרשה להחזיק צבא יבשה גדול כדי לקיים את האימפריה שלה. האימפריה הימית היא אוסף של מושבות ותחנות, שיצרו רשת שהצי המלכותי הגן על שלמותה. מטרת הרשת הייתה לקיים סחר שיגדיל את רווחת המרכז האימפריאלי: תה, זהב, כותנה וכמובן מטבעות לירה שטרלינג עברו בין לונדון לחלקי האימפריה.
ככל שהמושבות צמחו והתחזקו, כך נאלצה מדינת האם לתת להן יותר זכויות ואוטונומיה. במקרים מסוימים הן התמרדו, בדרך כלל במלחמה נגד הצבא המלכותי. אך הקשרים הכלכליים לא נותקו לאחר המלחמה, וקיומם הותיר אפילו את המושבות לשעבר תחת השפעה בריטית ניכרת. רק תשאלו את ארה״ב, שבמשך רוב המאה ה־19 המשיכה לחיות בצילה הכלכלי של מדינת האם.
