מגילת אסתר נכתבה בציניות ובעוקצנות, שמרוממות ללא גבול את המלך ואת חצר המלוכה, מפארות אותם עד כדי גיחוך – ובכך למעשה לועגת להם. המגילה היא זעקה גדולה נגד השלטון הנבוב והמלא בהערצה עצמית.
כיצד מגילה תנ"כית הייתה מתארת את המציאות העכשווית ב"שער החצר הפנימית" שלנו, בהר הבית? הרי זה המקום שכל מה שקורה בו כיום הוא פרודיה על חשבוננו. היא ודאי הייתה לועגת למנהיגים שרוממות "סלע קיומנו" ו"עיר הנצח" בפיהם, ואינם מסוגלים לדרוש מהמוסלמים המגיעים להר לעבור בגלאי מתכות. ללא ספק הייתה מלגלגת על קציני משטרה בכירים המתהדרים בחופש הפולחן, ובפועל קצרה ידם מלמנוע שם תליית שלטי חמאס הקוראים לרצח – ולכן הם מתמקדים במעצר נחוש של יהודים שומרי מצוות שסטו מעט מהמסלול המותר. צמרת המדינה, שבגיבויה הקולני נסללת הדרך אל ההר להמוני אוהדי מוחמד דף וננעלת בפני יהודים טובים, הייתה נכתשת מן הסתם בקולמוסו של מחבר המגילה.
כמו בסיפור התבואה המשוגעת של רבי נחמן, חשוב לזכור שמדובר במציאות חולה. לכל הפחות בפורים, כשאדי האלכוהול מאפשרים להביט במציאות נכוחה. האתר שהוא הסיבה המרכזית לכך שחזרנו לכאן אחרי אלפיים שנות נותר בלתי נגיש ליהודים, חור שחור בלב בירת ישראל, שבו חוזרים לאחור בזמן לימי הגלות העות'מאנית או הממלוכית. מדינה שמתיימרת להעניק לאזרחיה זכויות יסוד דמוקרטיות, שוללת אותן בפועל מהרוב הדומם דווקא במקום הקדוש לו ביותר, מוכת תסביך ואימה מפני הצעדים הפשוטים והמתבקשים מאליהם.
השער המזרחי של הר הבית, החשוב ביותר בהר בזמן המקדש, נקרא במקורותינו שער שושן. הסיבה לכך היא כנראה שהשליטים הפרסיים רצו להזכיר להמונים העולים לרגל מיהו בעל הבית. מצד שני, הם אישרו ליהודים לבנות מחדש מקדש בהר. שלטונות ההר הנוכחיים אינם מאפשרים ליהודים אפילו לעמוד במקום אחד זמן רב מדי.
